עמית: בכל שבוע אנחנו פותחים כאן בהסבר שעומד מאחורי בחירת היעד שלנו. לפעמים מקום חדש, לפעמים ביקור חוזר, לפעמים מתחשק לך ביתי, לפעמים אני סוחב לבריאותי, לפעמים לוח השנה משפיע…
יהונתן: עשור בחברתך מלמד שאחרי הצהרת פתיחה כזו מגיע איזה טוויסט.
עמית: אז היום אין צורך בהסבר מפותל. למרות שבקלות אפשר לספק אותו – שבוע אחרי "מסריק" פנינו לעוד בית קפה חלבי חדש, שאפילו נמצא בשכונה שבה המדור לא אכל מעולם – מלחה.
יהונתן: או בשמה העברי – מנחת. אני עדיין זוכר איך מאיר איינשטיין פתח את שידור המשחק הראשון אי פעם מאצטדיון טדי, בין הפועל ירושלים להפועל תל אביב, במילים "יש נחת במנחת".
עמית: ייתכן מאוד שזו היתה גם הפעם האחרונה שמישהו השתמש בשם הרשמי הזה.
יהונתן: אז יש מקום חלבי חדש במלחה? זה נשמע לי הסבר ראוי.
עמית: נכון. אבל מיותר. כי אתה יודע איך קוראים למקום החדש?
יהונתן: נו?
עמית: לה סטורי.
יהונתן: אני אסרב להאמין עד שלא אראה זאת במו עיני.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
המבקרים צולחים את הפקקים הבלתי נסבלים בכניסה למלחה ומתחילים לטפס במעלה הגבעה. שם, בחלל שבו שכנו בעבר "קפה אביחיל" וגם הסניף המקומי של "קפית", ניצב כעת שלט ורדרד ועליו שם המקום החדש – "לה סטורי". יהונתן ועמית שולפים טלפונים לתיעוד המאורע – לסטורי כמובן – ואז נכנסים, תופסים מקום ומתפנים לבחון את התפריטים ואת הסביבה.
יהונתן: לה סטורי. מי היה מאמין. כאילו לקחו את כל הדברים הרעים ברוח התקופה – את תרבות האינסטנט, את המיתוג המוגזם, את המנות שנוצרות כדי להצטלם ולא כדי להיאכל – והפכו אותם לכרטיס הביקור של המקום.
עמית: מבט חטוף מסביב מגלה שבשעת צהריים מוקדמת של יום חורף שמשי, אתה ואני הם הזכרים היחידים בכל בית הקפה, שמלא כמעט לחלוטין. על רבים מהשולחנות מגשי ארוחת בוקר שאתה כל כך לא אוהב, אבל לצדם פוקאצ'ה שנראית מסקרנת מאוד.
יהונתן: בשבוע שעבר החמאנו לגלגול החדש של "מסריק" על תפריט מצומצם ומדויק. פה יש לנו עסק עם תפריט בית קפה קלאסי, למעט העובדה שאין בכלל מנות דגים. נראה שיש דגש על אפייה – פיצות ופוקאצ'ות, אבל הרבה נשמע בנאלי עד מאוד.
עמית: הקטגוריה היחידה שמגלה כמה מנות מסקרנות היא זו שנקראת "בקטנה", עם דברים כמו פלאפל חצילים, פסטייה יוונית וכרובית מטוגנת עם רוטב קיסר.
לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
כפי שהם מקפידים לעשות נוכח תפריטים רחבים, מגבשים יהונתן ועמית הזמנה רחבה אשר נוגעת בכמה שיותר טכניקות וכיוונים. בסיבוב הראשון מוגשות לשולחן מנת הפסטייה היוונית, פלאפל חצילים, כריך קרואסון עם גבינת ברי וביצה עלומה מקטגוריית ארוחות הבוקר וגם פוקאצ'ת הבית.
יהונתן: בשנת 2001 השף הירושלמי המבריק רפי כהן חבר לכמה אושיות אהובות ופתח בתל אביב את המסעדה ששינתה סדרי עולם ושלטה בקולינריה הישראלית שנים ארוכות – "רפאל" כמובן. מעבר ליכולת לתרגם אוכל של בית או סבתא לשפה מסעדנית, הכאפה הראשונה שקיבל כל מבקר ב"רפאל" היתה הפוקאצ'ה.
לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
עמית: מלבן בצק צר וארוך, מבהיק ממשיחה בשמן זית איכותי, בזוק במלח גס, הפוקאצ'ה הזו הפכה מהר מאוד לאמת המידה לפיה שופטים כל מאפה בז'אנר. רבים ניסו לחקות, ועל אף שהמתכון פורסם פעמים רבות, מעטים הצליחו.
יהונתן: היו פעמים שהייתי בא ל"רפאל" רק כדי להזמין 2 ראשונות ולנסות להוציא כמה שיותר פוקאצ'ות. והנה, ביום שמש יפה, בבית קפה עם שם נוראי מעל קניון מלחה, אני משפשף עיניים והנני כחולם – הפוקאצ'ה נראית קרובה מאוד למיתולוגית ההיא, וגם בטעם אינה רחוקה.
לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
עמית: זו פוקאצ'ה פשוט מעולה, אין לי מילה אחרת. הפתעה ענקית. בצק מצוין אפוי היטב, פריך במידה, משומן כמו שצריך. לצדו ערכת מטבלים נדיבה ואיכותית – טחינה טובה, ממרח חצילים טעים, צזיקי טוב. במבט ראשון בתפריט המחיר – 36 שקלים היה נראה מעט חריג, אבל לאור העובדה שמדובר כמעט בארוחה הוא לגמרי עובר.
יהונתן: מבין שתי המנות הקטנות הפסטייה היוונית יותר מוצלחת. מדובר בעצם במעין בלוק של פטה שעטוף בבצק פילו פריך וטובע בסירופ דבש. הבצק עשוי היטב, המילוי בכמות גדולה – רק שזה לא פסטייה אלא יותר גבינה מטוגנת או אגרול יווני.
עמית: מנות כאלה קמות ונופלות על שני פרמטרים – פריכות והאיזון שבין מתוק למלוח. בשני המבחנים האלה המנה הזו מקבלת ציון טוב מאוד. נשנוש מהנה ומוצלח לצד הפוקאצ'ה.
יהונתן: פלאפל החצילים הרבה פחות מוצלח. ראשית – ממש כמו שהפסטייה אינה באמת פסטייה, גם הפלאפל אינו פלאפל. כשאתה אומר לאדם פלאפל יש אצלו התניה קבועה – הוא מצפה לפריכות, לאיזה קראנץ' שיבוא עם הביס.
עמית: פה התחושה היא יותר של מעין קציצת ירק קטנה. עשירה אמנם, עם טעמים טובים של כרישה או בצל וקצת כוסברה. בעיניים עצומות בחיים לא הייתי מנחש שמדובר בחצילים.
יהונתן: לא מדובר במנה רעה – אלה קציצות חביבות בסך הכל, למרות מרקם מעט רכרוכי, ולצדן טחינת יוגורט מצוינת וסחוג ביתי חריף מוצלח. ייתכן שבתוך כריך הקומבינציה היתה עובדת טוב יותר.
לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
עמית: דווקא קרואסון הברי, שהיה נשמע הכי מסקרן בסיבוב הזה, מאכזב. רוב המרכיבים טובים – גבינת ברי, חסה סלנובה, חמאת כמהין, ביצה עלומה שעשויה היטב, אלא שאז הצטרפו גם קוביות סלק קרות, ויחד נוצר שלם אנמי למדי שקטן משמעותית מסך מרכיביו.
יהונתן: ובעיקר – הקרואסון לא מספיק טוב. ברגע שהפוקאצ'ה מעולה כל כך, אי אפשר להציג סטנדרט אפייה כל כך רחוק ממנה בסקציית מאפי הבוקר. כשעושים כריך קרואסון חייבים יחידת בסיס טובה, שנותנת פריכות לצד חמאתיות מושחתת. זה קרואסון קצת מיושן, שלא מספיק קרוב למאפים שאנחנו מכירים ממקומות מצטיינים בעיר כמו "קדוש" או "דוד לאור".
לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
כפי שקורה ברוב הסעודות החלביות של המדור, סיבוב המנות השני מתבסס על אגפי הפיצה והפסטה בתפריט. מאגף הפסטה – פטוצ'יני שמנת ופטריות. מאגף הפיצות – פיצה עם זוקיני וגבינת מוצרלה בופאלה.
עמית: טוב, ברור שלאור הפוקאצ'ה הציפיות מהפיצה היו בשמיים, וכבר ממבט ראשון ניתן היה לראות שהן לא באותה הרמה, בעיקר כי נראה שקצת הזדרזו עם הפיצה.
יהונתן: הבצק מצוין כמובן, זה אותו בצק של הפוקאצ'ה, והוא נאפה כמעט כמו שצריך. חסרות לו כמה שניות שהיו עושות את ההבדל בין פיצה קצת יותר שחומה ופריכה לפיצה חיוורת.
עמית: התוספות התחילו טוב – קישואים פרוסים דק מאוד שקיבלו מכת חום נכונה, מוצרלה טובה, רוטב עגבניות עדין וטוב. אלא שאז הוסיפו גם פרמזן, חומץ בלסמי לא מספיק מצומצם וערימה של עלי בייבי ישר מהשקית, ונוצר מעין מיש-מש מהסוג שמוציא שם רע לפיצות של בתי קפה.
יהונתן: קישוא הוא ירק עדין ואלגנטי שלגמרי יכול להחזיק פיצה על כתפיו, אפילו ללא רוטב עגבניות, אבל חובה לאפשר לו לבוא לידי ביטוי. הבלסמי, במקרה הזה, לא הותיר סיכוי. ועדיין זו פיצה שמשאירה הרבה מקום לאופטימיות, כי הבצק והאפייה בהחלט טובים.
לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
עמית: הפסטה היא לדעתי המנה הכי פחות מוצלחת והכי פחות מעודכנת מכל מה שאכלנו פה. כבר כמה שנים שאני עושה איתך את התהליך של להפסיק לפחות משמנת פטריות, ואז מגיעה מנה כזו ומחזירה אותנו אחורה.
יהונתן: הפסטה טרייה ומבושלת כמו שצריך, אלא שהיא לא מחוברת בשום צורה לרוטב, שזלג ממנה ויצר מעין שלולית שמנת בתחתית הצלחת. יש פרוסות פטריות שנצרבו כמו שצריך, אבל מעבר לכך הטעם קלוש מאוד.
עמית: קצת פטריות יער או פורצ'יני מיובשות, יחד עם נוזלי ההשרייה, היו נותנות למנה טעם עמוק הרבה יותר. שמן כמהין, למי שתוהה, הוא לא פתרון במקרה הזה ועדיף שלא להשתמש בו. גם פלפל שחור טרי הוא חובה, ובעיקר צריך לחבר את הכל בצורה הרבה יותר מוקפדת.
יהונתן: שנאמר – זו לא מנה שלכבודה גיא בן שושן יוצא מהבית. אכלנו טובות ממנה, ובעיקר פטרייתיות ממנה.
עמית אהרנסון ויהונתן כהן, לה סטורי (צילום: אסף קרלה)
על הקינוחים, שרובם קנויים מבית "ביסקוטי" מחליטים המבקרים, כתמיד, לוותר. במקום זאת הם פונים לחוכמת ההמונים, או יותר נכון ההמונות, ומתעניינים בדעת הלקוחות בשולחנות הסמוכים.
יהונתן: תמיד כיף לגלות שיש לנו קוראות קבועות, שממש רצו לדעת מה דעתנו על האוכל. כולן, ללא יוצא מן הכלל, פירגנו מאוד למקום, כולל מישהי שבאה במיוחד ממעלה אדומים.
עמית: נראה שאוהבים מאוד את ארוחות הבוקר ובמיוחד את הפוקאצ'ה. ובאמת – הפוקאצ'ה לבדה היא סיבה להגיע לכאן.
יהונתן: מעבר לכך אנחנו קצת פחות שותפים להתלהבות. יש פה פוטנציאל טוב ובעיקר יש במטבח מישהו שיודע להעמיד בצק ויודע לאפות. עכשיו צריך עבודה – לצמצם את התפריט דרסטית, לדעת איפה החוזקות ואיפה החולשות, לדייק מרכיבים.
עמית: למרבה השמחה, החשש ממקום ששם את הוויזואליה לפני הטעם די התבדה. אין פה שום דבר ראוותני ואין מנות שנראו כאילו נוצרו כדי שמישהו ישים אותם, ובכן, בלה-סטורי שלו.
יהונתן: אז שנה חדשה, שכונה חדשה למדור וזמירות – למרבה הצער – עדיין ישנות למדי. עכשיו יאללה, בוא נעשה סלפי עם השלט בחוץ ונחזור לעבודה.
לה סטורי, האייל 16, 02-9414616. כשר.
חשבון:
פוקאצ'ה – 36 שקלים
פסטייה יוונית – 28 שקלים
פלאפל חצילים – 28 שקלים
קרואסון ברי וביצה עלומה – 38 שקלים
פטוצ'יני שמנת פטריות – 58 שקלים
פיצה זוקיני – 44 שקלים
סך הכל – 232 שקלים
- קפה מסריק במושבה מציג: התחדשות
- עונת החמינאים – המדריך לחמין המושלם
- המנות והמסעדות: ספיישל סיכום העשור של עמית ויהונתן
- סיכום שנת 2019 בקולינריה הירושלמית
תגובות