עוד 19 ימים בלבד נותרו עד ליום החשוב – יום הבחירות. הבחירות בירושלים מודל 2018 הן בחירות סוערות, תוססות וחיות במיוחד, עם שישה מועמדים לראשות העיר: משה ליאון, עופר ברקוביץ, השר זאב אלקין, סגן ראש העיר יוסי דייטש, אבי סלמן וחיים אפשטיין.
סקר גיאוקרטוגרפיה עבור "כל העיר"
ההשתתפות בבחירות, הן המקומיות והן הארציות, היא זכות: הזכות של האזרחים להשפיע ולקבוע איך תיראה סביבתנו בשנים הקרובות. למרות זאת, הבחירות המקומיות מתאפיינות באופן מסורתי באחוזי השתתפות נמוכים מאוד. המשימה של המתמודדים השונים היא למשוך עוד ועוד בוחרים לקלפיות, אך נדמה שהמשימה הזו קשה במיוחד. לראייה: בבחירות הקודמות לראשות העיר בשנת 2013 שיעור ההצבעה עמד על 39.1 אחוזים בלבד, ירידה לעומת הבחירות שהתקיימו בשנת 2008 – אז עמדו אחוזי ההצבעה על 43.26.
האם יש דרך לשנות זאת – ויותר מזה: מדוע חשוב כל כך שעוד ועוד אנשים יצאו להצביע? מה המשמעות של השתתפות במערכת הבחירות המקומית בחברה דמוקרטית?
"בבחירות לעירייה כל אזרח מצביע על השירותים האמיתיים שהוא מקבל בחיי היומיום – התחבורה, רמת הכבישים, הניקיון, החינוך הלא פורמלי וכולי", מדגישה ד"ר גייל טלשיר מהמחלקה למדע המדינה וראשת המרכז להכשרת בכירים בבית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית. "לכן ההצבעה חשובה כל כך – מבחינת החינוך הדמוקרטי של האזרחים, וגם מבחינת התחושה שאתה משפיע על מה שקורה סביבך. בימים האלה, כשמסביב מדברים על משבר בדמוקרטיה הישראלית, החשיבות גדולה עוד יותר, כי בעצם ההצבעה היא הצבעה כפולה: פעם אחת למפלגה ולמנהיג שאיתם המצביע מזוהה, ופעם שנייה כהבעת אמון בדמוקרטיה".
(צילום: אורן בן-חקון)
"בחברה הדמוקרטית כפי שהיא בנויה בישראל ובמדינות מערביות אחרות, אחד הכוחות המרכזיים שניתנים לאזרחים הוא הבחירה באדם שייצג אותם", מוסיף פרופ' תמיר שפר, פרופסור למדע המדינה ותקשורת ודיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית. "אנחנו, האזרחים, לא מקבלים החלטות על מה שנעשה ביום יום – אנחנו בוחרים נציגים שאמורים לייצג אותנו באופן הטוב ביותר, ולכן יש משמעות רבה מאוד השתתפות בבחירות. אם לא נעשה את זה, אין לנו זכות להתלונן. הקול הבודד של האדם הפרטי אמנם לא עשוי לשנות באמת, אבל אם כולם יבואו ויצביעו – תהיה לזה משמעות. חשוב לזכור שבבחירות המקומיות כמות קטנה יותר של אנשים קובעת את המהות, ולכן לכל קול, באופן יחסי, יש יותר משקל מאשר בבחירות הארציות".
"זהו ריטואל דמוקרטי מהחשובים שיש", אומר פרופ' גדעון רהט מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת ירושלים, עמית בכיר וראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אנחנו מפקידים את הריבונות שלנו לפרק זמן קצוב בידי נציגים שונים, ומעמידים אותם למבחן חוזר בבחירות הבאות. זהו המנגנון הדמוקרטי: אי אפשר לממש את הרעיון של ריבונות העם אם לא משתתפים בבחירות".
מדוע, לדעתך, אחוז ההצבעה בבחירות המקומיות נמוך?
"אני חושב שאנשים מייחסים לזה פחות חשיבות. נוסף על כך, המנגנונים של המפלגות ברמה המקומית חלשים עד לא קיימים, והמועמדים מתמודדים בצורה עצמאית – גם אם יש מפלגה מאחוריהם. הם מתחילים כמעט מאפס, ואין להם יכולת ממשית למשוך מצביעים, למעט בקהלים המגובשים, כמו החרדים והדתיים".
(צילום: אורן בן-חקון)
ישנן דרכים לשנות את המציאות הזו?
"יש הרבה דרכים שבהן אפשר לשנות זאת – החל באופציה לחייב הצבעה, שהיא אופציה דרקונית מדי לדעתי, דרך חובתו של כל אדם שלקח שבתון להוכיח שהגיע לקלפי, ועד שינוי שיטת הבחירות באופן שיעורר יותר עניין, כמו בחירות ברמה אזורית או ברמה האישית, וחיזוק נוכחותן של המפלגות הלאומיות בבחירות המקומיות. אפשר גם להגביר את הנגישות – לאפשר הצבעה אונליין או באמצעות הדואר.
"עניין נוסף הוא יום השבתון: אמנם ההבדל בשיעור ההצבעה בין בחירות שבהן לא היה שבתון לבין בחירות עם שבתון הוא שלושה אחוזים בלבד, אך כמו שיש שבתון בחגים דתיים ולאומיים, צריך להיות שבתון בחגים הדמוקרטיים – בבחירות הכלליות ובבחירות המקומיות".
פרופ' שפר מוסיף את נקודת מבטו לעניין: "ההערכה היא שהציבור שם לב פחות להבדל בין המועמדים בבחירות המקומיות, הוא מכיר אותם פחות. ההבדל בין בנימין נתניהו לבין יאיר לפיד ברור יותר לאנשים מאשר ההבדל בין משה ליאון לזאב אלקין. קשה להצביע על הבדלים ברורים ביניהם מבחינת המטרות שלהם כראשי עיר, ואם יש הבדלים כאלו – התושבים לא בקיאים בהם מספיק. לכן אנשים מרגישים שלהשתתפות שלהם יש משקל נמוך יותר ומחיר פחוּת – וזו כמובן טעות: יש לכך משמעות וחשיבות רבה, מבחינת ההשפעה על חיי היומיום שלנו".
"אחוז הצבעה נמוך הוא סיגנל לא טוב לרמת הדמוקרטיה בירושלים", אומרת ד"ר טלשיר. "מאחר שזו עיר שנמצאת במקום מיוחד, בגלל שהיא ענייה יותר ודתית יותר מערים אחרות, היא גם משמשת כאינדיקטור לתרבות הדמוקרטית בישראל כולה, ולכן אני מקווה שאחוזי ההצבעה יהיו גבוהים ויפתיעו אותנו, במובן הזה שיהיה אכפת לירושלמים – בלי קשר למי יצביעו בסופו של דבר. אני מקווה שבגלל ששדה הקרב תוסס ושיש הרבה מועמדים והרבה כוחות ויצרים מאחוריהם, יהיה מספיק מעניין לירושלמים כדי ללכת להצביע ולהשפיע על העתיד שלהם".
(צילום: אורן בן-חקון)
הבחירות בירושלים, בהמשך לדבריה של ד"ר טלשיר, הן הרבה יותר מאשר בחירות לראשות העיר. בניגוד לערים אחרות בישראל, מערכת הבחירות הירושלמית נתפסה תמיד ככזו שמצביעה על מגמות בישראל כולה – כעיר שהיא לא רק יישוב בפני עצמו, כעיר שבה התושבים בוחרים את ראש העיר ואת חברי המועצה שלה משיקולים שאינם מקומיים בלבד.
"ירושלים היא המקום הקרוב ביותר לבחירות הכלליות, משום שההצבעה בה היא מעבר לשאלה מי ינקה את העיר טוב יותר", מסביר פרופ' שפר. "יש כאן היבטים פוליטיים ומדיניים ברורים מאוד, ולכן בירושלים ההצבעה בבחירות המקומיות מייצגת במידה רבה יותר את ההתפלגות הכללית באוכלוסייה".
"אנחנו רואים היום בירושלים תופעה מעניינת", מציינת ד"ר טלשיר. "מצד אחד ישנה חזרה למפלגות הגדולות – כל המפלגות הביעו תמיכה כזו או אחרת במועמדים השונים, ומצד שני – ישנה תפיסה של קהילות ושל רב תרבותיוּת בתוך העיר. אפשר לומר שאלו הבחירות הכי דמוקרטיות שהיו אי פעם בירושלים, כי התושבים הירושלמים משתחררים מהתלוּת במפלגות ומשייכוּת כזו או אחרת. אלו צפויות להיות בחירות מרתקות שבהן, אולי בפעם הראשונה, קבוצות שלמות של אזרחים יצביעו לא לפי הקודים המפלגתיים אלא לפי השיקולים שלהם".
רנן ציון אביאלי, משיח בן דוד
הודעה לקראת הבחירות המקומיות
"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')
פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא יינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם ילך לטמיון.
פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים הייתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.
היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח , העיתונאים והמדענים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. או שאינם ראויים או שהם תלויים באנשים מושחתים.
בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.
כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים וגם בשמיטה הבאה ילוו לו כספים למרות שהחובה להלוות היא רק לעניים.
המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.
המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם.
המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.
אז לקראת הבחירות המקומיות אנא הצביעו למתמודדים שאתם מאמינים שיחזירו לכם חוב של חמישים אלף ₪ למרות שמערכת המשפט עלולה להתיר להם לא להחזירו ואם אין כאלה אל תלכו להצביע .