פותחים את הלב: מאות תלמידים מפונים נקלטו במערכת החינוך בעיר

אלפים רבים של תושבי ותושבות יישובי קו העימות – בדרום הארץ ובצפונה – הגיעו מאז פרצה מלחמת 'חרבות ברזל' לירושלים. רובם המכריע מתגורר במלונות המפונים שפזורים בכל רחבי העיר, אחרים בבתים של בני משפחה או בדירות שנתרמו על ידי תושבי חוץ למאמץ המלחמתי.

על פי נתוני עיריית ירושלים, מדובר על כ-15,000 מפונים ומפונות, שנעקרו מבתיהם ולמעשה מחייהם מאז אותה שבת שחורה של ה-7/10. ביניהם גם ילדים ובני נוער, שמתמודדים בנוסף לחרדות ולטראומה שחוו, גם עם שינויי קיצוני בשגרת החיים.

בשבועיים האחרונים, אולי קצת יותר, אחרי שהשתחררו מההלם הראשוני, המשפחות המפונות החלו לחשוב גם על ההווה והעתיד הקרוב. חזרה לבתיהם לא נראית כרגע באופק, השהייה בבתי המלון הוארכה (בינתיים) עד אמצע דצמבר לפחות, ובתי המלון, עם כל הכבוד, לא מעניקים את אותה התחושה של הבית ושל מסגרת שלה נזקקים הילדים.

כאן הגיעה שעתה היפה של מערכת החינוך הירושלמית – החל מהגורמים המתכללים בעירייה ובמנח"י, דרך המנהלים והצוותים החינוכיים ועד לתלמידים – כולם התגייסו, נכנסו מתחת לאלנוקה כמו שנאמר, ופתחו את ליבם.

שלט ברוכים הבאים שנתלה בתיכון זיו (צילום: דניאלה גמיש)

נכון ליום רביעי השבוע, נקלטו במוסדות החינוך 1,878 תלמידים ותלמידות מיישובי קו העימות – בכלל המגזרים, בכל הגילאים ובכל זרמי החינוך. 1,078 תלמידים ותלמידות נקלטו בחינוך החרדי – 281 בגני הילדים, 738 ביסודי, ו-51 בחינוך המיוחד; במגזר הכללי, ממלכתי וממלכתי דתי, נקלטו 808 תלמידים ותלמידות – 208 בגני הילדים, 341 בבתי ספר יסודי, 202 בחטיבות ביניים ובתיכונים ו-57 בחינוך המיוחד. בתי הספר המובילים מבחינת מספר התלמידים והתלמידות שנקלטו הם תיכון זיו (60 תלמידים ותלמידות), ישיבת חורב (59), בית חינוך (30) בעל יסודי, ואילו בתי הספר היסודיים שקלטו מספר גבוה של מפונים ומפונות הם ממ"ד נועם קרית משה (43), בית הכרם (19), הניסויי (19), יאנוש קורצ'ק (18), חב"ד רחביה בית חנה בנות (18). יצוין כי בגני הילדים, מטבע הדברים, המספרים נמוכים יותר ומגיעים לעד 5 בגן. כמו כן, הנתונים נכונים ליום רביעי האחרון, 8.11, והם משתנים כמעט מדי יום, כאשר יותר ויותר הורים מרגישים בנוח לשלוח את ילדיהם לבתי הספר ולגנים כאן בעיר.

***

בחלק מבתי הספר ישנם תלמידים בודדים, כאלה שהגיעו עם הוריהם באופן עצמאי, בין אם דרך בן משפחה או בין אם דרך פנייה ישירה למוסד חינוכי שאותו הכירו. אחרים מגיעים כקבוצות מגובשות וישנם גם מוסדות שממש קלטו קהילה שלמה של תלמידים ותלמידות מאותו יישוב. כך קרה למשל בתיכון זיו בבית הכרם, אשר קלט ביום שלישי האחרון את בני ובנות הנוער של קיבוץ דורות, אשר שוהים מזה מספר שבועות במלון רמת רחל. ביום שלישי הגיעו כ-66 תלמידים ותלמידות מהקיבוץ, יום למחרת המספר קטן במעט, כצפוי יש לומר, והגיעו 60 תלמידים ותלמידות.

והאתגרים רבים ומגוונים, ונוגעים למנעד רחב מאוד של סיבות ונסיבות ותנאים. יורם חיים, מנהל תיכון זיו, מספר על הליך הקליטה ועל קבלת הפנים החמה שאותה העניקו תלמידי ותלמידות בית הספר לבני ובנות הנוער מקיבוץ דורות.

לדבריו, "צריך לזכור שהילדים הללו נותקו מהלימודים ולא רק מאז פרוץ המלחמה – הם לא לומדים 30 ימים בגלל המלחמה, אבל למעשה הם סיימו ללמוד בראש השנה בערך. נותקו לגמרי גם מהלימודים וגם מהבית. זה אתגר ראשוני – להחזיר אותם למסוגלות לימודית".

שולחן כיבוד לתלמידים המפונים בתיכון זיו (צילום: בית הספר זיו)

זה, כך תכף תראו, הוא החלק אולי הכי פחות מאתגר. "בית הספר שלהם, שער הנגב, חטף מאוד חזק – עם ילדים שנרצחו, ילדים שנחטפו – חברים וחברות של התלמידים והתלמידות שקלטנו", מספר חיים ומוסיף: "עדיין לא הגענו לשיח על זה עם הילדים, אלא זה צף בפגישות ההכנה שעשינו עם ההורים, וכמובן שיושם על הפן הרגשי דגש".

את הקשר הראשוני עם בית הספר עשו אנשי קיבוץ דורות. "הם פנו אלינו דרך ארגון חותם שעובד עם משרד החינוך", מציין חיים ומוסיף: "כמובן שהשבנו בחיוב ללא היסוס. הגענו אליהם למלון רמת רחל. פגשנו את ההורים והתלמידים ביחד עם תלמידים שלנו".

איך היתה הפגישה?
"מצאנו הורים עם חשש מאוד גדול ועם חוסר ודאות מהעתיד שלהם. לא יודעים כמה זמן הם עוד יהיו פה. ילדים שנמצאים בלי מסגרת. בתחילה עלה רעיון שהם יקבלו כיתה נפרדת, אבל זה רעיון בעייתי לבית ספר כמו שלנו, שהוא מאוד מקבל ופתוח. הסברנו להם שבית הספר שלנו יודע לפתוח דלתות והצענו שהם ייכנסו אלינו. שמנו על העניין רפרנטית מטעם בית הספר שהיתה בקשר עם המשפחות, עשינו מיפוי של כל ילד – מה המגמות שלו, רמת לימוד, תחומי עניין, בעיות רגשיות, קשיים לימודיים וכדומה. העברנו לצוותים שלנו, חילקנו את הילדים – 4-3 בכל כיתה ויצאנו לדרך".

ביום שלישי הגיעו 2 אוטובוסים לפתח תיכון זיו והורידו את בני ובנות הנוער מקיבוץ דורות. "בכניסה לבית הספר ציפתה להם קבלת פנים מחממת לב", אומר חיים, "שלטי ברוכים הבאים, שולחן עם שוקולדים, בקבוקי מים שעליהם כתוב ברוכים ועוד. אחרי שעתיים ראשונות של קבלת פנים, לאחר הפסקת 10, הם התחילו ללמוד, נכנסו לכיתות".

איך היו הימים הראשונים?
"בגדול היה טוב. אפילו מאוד טוב. כמובן שיש קשיים ואתגרים יש פערים לימודים, מחסור בציוד למידה, שוני בין חינוך קיבוצי לבין חינוך עירוני וכמובן שיש גם את הקושי האובייקטיבי של מה שהם עברו. אבל אנחנו על זה לגמרי. יש הרבה רצון טוב מצד הצוותים וגם מצד התלמידים שלנו.

"אנחנו נדאג להם לכל הציוד, ונפתח להם מייל של בית הספר ורישום. הם נכנסים למערכת עובדת ולומדת ולמרות הקשיים – אני בטוח שנתגבר על זה. ברור לי שלא כולם יתמידו – זה לא קל ואנחנו לוקחים את זה בחשבון, גם ההורים. יש קשיי הסתגלות וקושי לחזור לשגרת למידה. אנחנו ננסה לעשות כמיטב יכולתנו כדי לעזור להם להתגבר על כל מה שיצוץ".

קבלת פנים לתלמידי קיבוץ דורות בתיכון זיו (צילום: בית ספר זיו)

איך קיבלו אותם התלמידים הירושלמים?
"היה מדהים לראות את קבלת הפנים. שיחקו איתם, דאגו להם. ניסו ליצור איתם קשר. זה היה פשוט מדהים ומחמם את הלב".

ומבחינת בית הספר – גם כאן יש מן הסתם אתגרים.
"יש. הכיתות גדלו לסביבות 38 תלמידים. אבל אין תלונות לאף אחד. אנחנו קולטים באהבה ומקבלים מענים ועזרה מכל הגורמים הרלוונטיים במנח"י, במשרד החינוך וממתנדבים".

על מה היה הדגש בימים הראשונים ואיך מתקדמים משם?
"בהתחלה בעיקר מענים בפן הרגשי-אישי-חברתי. בתחילת השבוע הבא נעבוד גם על הנושא של הרגלי הלמידה. להחזיר להם את היכולת לשבת ולעבוד, כי שוב – הם לא למדו תקופה מאוד ארוכה. בהמשך, כשהם יתרגלו למצב החדש – נתחיל לתת דגש על למידה, השלמת פערים, השלמת שיעורים, שיעורים פרטניים. אנחנו מאמינים שהריפוי הוא גם דרך עשייה ולמידה ולא רק דרך שיחות".

***

ברמת בית הספר היסודי, המוסד שאליו נקלטו הכי הרבה תלמידות הוא ממ"ד נועם בנות בקרית משה. נכון ליום רביעי עומד המספר על 44 תלמידות, ובשיחה עם המנהלת אורית וייל מתברר שהמספר הולך ועולה בכל יום כבר למעלה משבועיים.

בניגוד לבית ספר שקלט קהילה אחת, לממ"ד נועם בנות, כמו למוסדות חינוך רבים אחרים, הגיעו תלמידות ממגוון יישובים וערים. "בעיקר משדרות עם כ-80 אחוז מהבנות", מציינת המנהלת וייל, "אבל מעוד יישובים גם בצפון וגם בדרום".

הקליטה בנועם היתה איטית וזוחלת. זה התחיל עם כמה בנות בודדות, כאלה שהמשפחות שלהן הבינו שאין צפי לחזרה קרובה לבתים. "בשבוע הראשון הגיעו 10 תלמידות, ומאז זה הולך ועולה", מציינת וייל. "בשבוע האחרון כבר עמדנו על למעלה מ-40 תלמידות. זה עובד בשיטת חבר מביא חבר כמעט".

תפילה משותפת של התלמידות הירושלמיות והתלמידות המפונות בממ"ד נועם בנות (צילום ממ"ד נועם בנות קרית משה)

האתגרים, כמובן, רבים ומגוונים. החל מעלייה משמעותית במספר התלמידות בכיתה – מ-30 לכ-35 בערך לדברי וייל. בנוסף, בנות שמכירות אחת את השנייה רוצות להיות באותה כיתה ביחד, ולא תמיד זה אפשרי.

"אנחנו עורכים שיחות אישיות לתלמידות – גם עם הצוות וגם עם היועצת שלנו", מספרת וייל ומוסיפה: "מבחינתנו הן תלמידות לכל דבר. הדאגה בימים הראשונים היא יותר בפן האישי, בפן הרגשי. עובדים על סדר היום. בנוסף, הכנסנו את הבנות ואותם ההורים לקבוצות וואטסאפ כיתתיות, סיפקנו חומר לימודי והכל".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

איך הן מתקבלות על ידי התלמידות הירושלמיות?
"בחום ובאהבה. הקליטה שלהן טובה אצלנו. אנחנו מקבלים מהן פידבקים חיוביים. ההורים מודים לנו. הן רוצות שיגיעו עוד תלמידות ושישבצו אותן בכיתה שלהן. אני יכולה לומר שכבר נוצרו קשרים אישיים וחברויות, וזה מקסים. גם ההורים התגייסו ונתנו מרוחב ליבם. ההורים אצלנו מספקים ביוזמתם ומכספם ארוחות צהרים, והם גם דואגים לתלמידות המפונות. הכל ברוחב לב".

לבטח יש פערים לימודיים – זה בית ספר יסודי וכל יום הוא חשוב.
"כמובן שהן פספסו הרבה בפן הלימודי, ויש פערים ויש צורך לתת מענים. ואנחנו נותנים. אנחנו לומדים את הבנות ואת המשפחות תוך כדי תנועה. מגלים קשיים, מגלים פערים. מעבר למענה האישי-רגשי שהן קיבלו מהיום הראשון, הבנו שצריך גם דגשים לימודיים.

"מבחינת ציוד, בהתחלה הסתדרנו מתרומות, כעת אנחנו צריכים לעשות חשיבה מחודשת ומשיגים את החומרים שצריך תוך כדי תנועה".

מה את שומעת מהצוות שלך בימים האלה?
"יש מחויבות. כולנו מגויסות לתת לילדות הללו תמיכה מלאה במישור הרגשי, החברתי והלימודי. הבנות השתלבו נהדר למרות הקשיים. ומבחינת ההורים – זה אי של שפיות בתוך הכאוס היומיומי שבו הם נמצאים".

הצוות החינוכי הקולט בממ"ד נועם בנות (צילום: ממ"ד נועם בנות קרית משה)

***

מעבר לבתי הספר, הקליטה של התלמידים והתלמידות מיישובי קו העימות מתוכלל ומופעל על ידי עיריית ירושלים ומינהל החינוך. אחד הגורמים המשמעותיים בתהליך הקליטה הוא השירות הפסיכולוגי חינוכי (שפ"ח) בעירייה, אשר נותן בימים הללו מענה רחב ככל הניתן למוסדות החינוך בעיר.

"בבתי הספר הקולטים יש פסיכולוגים שעובדים בצורה קבועה, חלק מהמשימה שלהם כרגע היא ללוות את בתי הספר בקליטה טובה של הילדים המפונים", מסבירה אסנת ריינמן, מנהלת שפ"ח מערב בעירייה. "האג'נדה היא שברגע שנותנים חוסן לבתי הספר הקולטים ומלווים אותם – הם יוכלו לקלוט את התלמידים בצורה המיטבית. אנחנו מלווים כל ילד, בודקים דרך בתי הספר למה הוא זקוק – רגשי, חינוכי, פסיכולוגי. זה נעשה דרך הטיפול בבתי הספר וביחד עם ההורים, עובדים בשיתוף פעולה כדי להבין מהם הצרכים ואיזה מענים יהיו מתאימים".

מה למשל?
"לנו כשירות פסיכולוגי יש מענים מגוונים, ואנחנו עובדים בעיקר על מענים קצרי טווח. התאמנו מודלים למענה טיפולי קצר מועד עבור הילדים. רוב המענים הם סביב חרדות או עיבוד טראומה. עובדים על ההבניה כגורם חסון. מידע ברור ומסודר. עוזרים לבתי הספר לחשוב מה צריך לתת להם עכשיו – למידה או חברתי. ביסוס של תחושת מסוגלות אצל הילדים. אנחנו מחזיקים את מי שמחזיקים את הילדים. ונותנים מענים פרטניים לתלמידים שמעלים קשיים אישיים – אז הם מקבלים מענים מותאמים".

איך הדברים עובדים עד כה?
"כרגע המנגנון עובד טוב כרגע. יש הרבה נכונות של המערכת. בגדול צריך לומר שזו שעתה הגדולה של הרשות המקומית. המערכת נרתמה לחלוטין לנושא, הילדים המפונים מקבלים את מה שהם צריכים ומה שההורים מבקשים, לפי מיקום ולפי סוג החינוך שההורים רוצים. הדברים בוצעו בצורה נכונה. הקליטה כרגע בשל כל הנכונות והליווי שיש – היא יחסית חלקה וטובה.

"חשוב לומר – צוות השטח, מנהלים, מורים, צוותים וגם התלמידים הקולטים – נרתמו בצורה מרשימה ופתחו את הלב. זה מדהים לראות. זו שעת רצון. כולם פותחים את הלב".

"בכלל, מערכת החינוך הירושלמית פתחה את הלב לילדים האלה", מסכמת ריינמן. "יש סיוע משמעותי שניתן על ידי העירייה. המערכת מגלה חוסן. זה עובד כרגע ועובד טוב.

מהי החשיבות של קליטת הילדים המפונים במערכת החינוך?
"הילדים הגיעו ממקום של כאוס, של פחד, כל סדרי העולם שלהם נפגעו. הלמידה בבית ספר היא למעשה תפקידם המרכזי של הילדים בעולמנו כיום, אז החזרה שלהם לבית הספר היא למעשה חזרה לרצף, לתפקוד, והיא מקנה להם תחושת יציבות ותחושת משמעות. וכך מתחילים בתיקון של סדרי העולם שנפגעו".

***

המחמאות זורמות גם מצד הנקלטים, אשר מתארים מערכת שמנסה לתת מענה לכל בעיה שצצה. כך קרה עם קיבוץ דורות שקיבלו את התשובות מבית הספר זיו וכך קורה גם במקרים פרטניים ואישיים יותר.

קחו למשל את ברכה, אם ל-7 ילדים מנתיבות, שהגיע לעיר בשבוע השני למלחמה. היא הגיעה באופן עצמאי, שכן אנשי נתיבות לא זכאים לפינוי על פי הקריטריונים שנבחנו.

המשפחה מתגוררת בקטמון הישנה, בדירה של תושבי חוץ אשר הסכימו לתרום אותה לטובת המאמץ המלחמתי והסיוע לתושבי קו העימות.
"אחרי שבוע בירושלים – סיפרו לנו שמערכת החינוך פה בעיר קולטת ילדים", מספרת ברכה. "פניתי למוקד 106 – והיו אדיבים ונחמדים. אחרי יומיים – מצאו לבנות שלי, בכיתה ה' וא' – מסגרת מתאימה, בבית הספר מקור חיים".

איך היתה הקליטה שלהן?
"עטפו אותן מהרגע הראשון. זה הגיע למצב שביום השני הבת הקטנה שלי כעסה שהגעתי לקחת אותה לפני הצהרון. היא רצתה להמשיך לשחק עם החברות. בכלל, הגענו בלי ספרים ובלי ציוד וקיבלנו כל מה שצריך. הקליטה מדהימה, גם של הילדות וגם ההורים מבית הספר עוטפים אותנו. קיבלנו כל מה שצריך והרבה מעבר".

לברכה, כך היא מספרת, יש 2 בנים בגילאי גן, שבסיוע העירייה קיבלו מקום בגן חב"ד בסמוך למקום המגורים הזמני בקטמון הישנה. "הקליטה מדהימה, אנחנו מקבלים יחס מדהים מאנשי הגן ומההורים וזה מחמם את הלב. יש פה נכונות מדהימה של כולם – עד לרמת תושבי ירושלים שעטפו אותנו באהבה. תודה".