הרגלי התזונה של התלמידים הירושלמיים וההעדפות הקולינריות שלהם הם חלק אינטגרלי מהחזרה ללימודים. והרי ידוע שמערכת החינוך צועדת על קיבתה. אתנחתא קולינרית – Lunch box התקיימה היום בוועידת החינוך של ערי ישראל, ירושלים, בהשתתפותם של מאיר מיכה, בעלי מסעדת "פינתי"; ושף רחל בן אלול, מבעלי "רחל בשדרה", פיינליסטית מאסטר שף, שדווקא סיפרו על חוויות האוכל שלהם כילדים.
הפאנל נערך בהנחייתו של מבקר האוכל של "כל העיר" אהרנסון, שסיפר בתחילתו על החוויות שלו כתלמיד. לדבריו הוא גדל בבית קולינרי – לבית הספר הוא הלך עם סנדוויץ' שבתוכו גבינת קממבר, "כמובן שאף אחד בכיתה לא רצה להחליף איתי", כך הוא תיאר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
"אנחנו שגדלנו בנחלאות היינו לוקחים הכל בסנדווצ'ים לבית ספר", סיפר מיכה, "שמנו הכל, הכי עלוב שיש לצערי . אמא שלנו היתה שמה לנו בקופסה של לאבנה קצת טונה ,קצת זעתר, פיתות ואת זה היינו אוכלים בבית הספר. תמיד בבית היו לנו פיתות, לא ידענו מה זה לחם שחור, לשם אמא היתה דוחפת הכל. לא היינו זורקים כלום. מה שהיה נשאר משבת היו נותנים לנו ביום ראשון, מכיוון שהיתה תקופה קשה מאוד. היתה לנו מורה אשכנזיה מרחביה, היא לא הבינה מה הבאנו, כמעט התעלפה ממה שנתנו לנו לאכול".
רחל בן אלול, מאיר מיכה, עמית אהרנסון (צילום: מעיין סבאג)
מיכה סיפר כי "יום אחד המורה לקחה אותנו לטיול בטבע ושאלה אותנו איזה פירות גדלים על העצים – היא הגיעה לעץ תפוזים, וכולם צעקו 'תפוזים', עץ לימונים וכולם צעקו 'לימונים', ואז היא הגיעה לעץ ענבים, ושאלה את כולם 'מה זה?' וכולם צעקו לה 'יפרח'. ככה הכרנו את זה. זה לא כמו היום, פעם היו שולחים אותנו לקטוף עלי גפן כדי להכין יפרח".
רחל בן אלול, מאיר מיכה, עמית אהרנסון (צילום: מעיין סבאג)
בן אלול, שהביאה לוועידה סנדוויץ' מושקע במיוחד עם שכבות בלתי נגמרות של חומרי גלם טריים וטובים, בו כיכבה גבינת קממבר, סיפרה כי היא גדלה "בבית ספרדי והמשפחה שלנו לא ידעה מה זה גבינה. היינו אוכלים בבוקר שניצל ואפילו הבשר שנשאר מהחמין של שבת – אמא שלי היתה מפרקת אותו ומבשלת אותו ביחד עם חביתה. הדבר היחיד שאני זוכרת כילדה היה כשלמדתי בבית יעקב, לא רחוק מכאן, שהיה מישהו שמכר לנו לחם לבן עם עריסה, זה מה שהיינו אוכלים. יתרה מזאת, אמא שלי היתה מכינה פפריקה בבית, ואת השמן של הפפריקה היינו לוקחים לבית הספר".
רחל בן אלול, מאיר מיכה, עמית אהרנסון (צילום: מעיין סבאג)
"באותה תקופה לא ידענו מה זה להתלונן", אמר מיכה, "הדור שלנו היה חוזר מבית הספר, זורק את התיק ויוצא החוצה. לא אייפד ולא אייפון. ב-1964 אבא שלי הביא הפתעה – אבוקודו, ומה הוא גילה לאמא שלי ולחברות שלה, שאת הגלעין שותלים באגמה. תוך שנה כל נחלאות בכל חצרות הבתים גדלו עצי אבוקדו".
רחל בן אלול, מאיר מיכה, עמית אהרנסון (צילום: מעיין סבאג)
תגובות