שובר שתיקה: הגאווה הלאומית והעצבים של יובל המבולבל

יובל המבולבל, שם טוב בשם משפחתו האמיתי, כבר לא שותק. טוב, זה לא שהוא שתק באמת – הוא פשוט לא דיבר פוליטיקה. עד עכשיו, כאילו.
במהלך חודש האימים האחרון, כשאירוע טרור רדף אירוע טרור והתפרעויות הפכו לעניין יומיומי – התלבט לו יובל שם טוב, שנולד ויצא לגדולה מירושלים כמובן, אם מספיק לו שהוא סלבס מקומי או שהגיע הזמן לנקוט עמדה ולהיות גם מוביל דעה. אז אחרי התלבטות לא פשוטה, יממה אחרי יום העצמאות, הוא החליט שסלב זה נחמד, אבל עדיף לו להיות גם אחד שמשפיע ועל כן הוא יצא בקריאה קבל עם ופייסבוק לכל חבריו, "לעשות משהו עם הכוח שיש לנו בידיים, כי עוד רגע לא תהיה לנו קריירה כי פשוט לא תהיה לנו מדינה".

רגע, יש עוד: "שימו לרגע הכול בצד. אתם מובילים דעת קהל – אז תובילו. אל תתחבאו. אל תסתתרו. אל תהיו עסוקים רק בעצמכם, כי הגיע הזמן שתשתמשו בכוח שלכם לעשות שינוי; תקראו להרוג את המחבלים והמנהיגים שלהם, לגרש מהמדינה שלנו את כל מי שלא תומך בקיומה".

יובל שם טוב (צילום: אילן בשור)

שלום לך יובל המבולבל – קפץ לך הפיוז אז החלטת להקפיץ את כולם?
"תודה שאתה מתקשר אלי. תשמע, אי אפשר כבר לשתוק. אנחנו סומכים על הממשלה שתפעל ותעשה, ואנחנו מחכים ומחכים ונמצאים במצב שאנחנו לא יכולים ללכת בביטחון במדינה שלנו, בארץ שלנו. אנחנו מצד אחד חוגגים יום העצמאות, ומצד שני הורגים אותנו. הפיגוע האחרון קרה רבע שעה מהבית שלי עכשיו, אחרי שעברתי מירושלים, כי אני גר רבע שעה מאלעד. אני אבא לילדים, אני אזרח במדינה, שירתי בצבא, והמינימום שאני מצפה מהמדינה שלי זה לדאוג לביטחון התושבים. ואין את זה. הגיע הזמן שאנחנו האמנים נעשה משהו. הרבה פעמים הרבה אמנים שיש להם כל כך הרבה עוקבים ולייקים וכוח בידיים, מנסים להתנער מכל דעה פוליטית כדי לא להשתייך לצד ימין או צד שמאל, ופה אני מדבר אליהם ואומר להם – זה מעבר לפוליטיקה, זה הקיום שלנו בישראל שנמצא בסכנה, ואם לא נעשה משהו, ולא נזעק, ואם לא נדבר ולא נצעק, נמצא את עצמנו בסופו של דבר בלי מדינה, או בלי אנשים במדינה, אז הגיע הזמן שמובילי דעת הקהל יצטרפו אלי ויעשו משהו, שידברו, שנצעק ביחד צעקה מהדהדת שתגיע לה למעלה".

מה תעשה אם חלק מהקהל שלך לא יסכים, שלא לומר יכעס ממש על הדברים, ויחליט שלא לבוא יותר להופעות שלך?
"מה אגיד לך, מצידי שזה יפגע לי בקריירה. עדיף שיבואו פחות להצגות שלי, מאשר שלא תהיה לי מדינה בסוף. זה מעבר לזה, ואני קורא כאן לכל האמנים להצטרף אלי".

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

@@@

ובמעבר חד – קבלו סיפור משעשע ואולי אף קצת חצוף, שנלקח גם הוא, כמובן, מהרשת החברתית פייסבוק. אז ככה – בין הכללים החלים על צילומים המפורסמים באמצעי המדיה השונים, לרבות ברשתות החברתיות, ישנו כלל והוא לתת קרדיט לצלמ/ת, כמקובל בחוק זכויות היוצרים. ידוע, כמובן, שלא כולם הולכים לפי הכללים, אבל כשזה מגיע מאשת יחסי הציבור המובילה בירושלים טל מרום זה שווה אזכור.

טל מרום (צילום: מתוך פייסבוק)

מעשה שהיה כך היה – מרום השתתפה לא מכבר במצעד החיים בפולין, ובעמוד הפייסבוק שלה היא פרסמה מספר תמונות מקרקוב עם הטקסט הבא: "הוקפצתי ללוות את מייק אוונס ובנו מייקל ולהשתתף עימם במצעד החיים בפולין. ואם אנחנו כבר בקרקוב אז יצאנו לסיור קצר והופתענו. קרקוב מהממת. קבלו הצצה קטנה. מחר כבר נהיה במצעד החיים. מתרגשת ממש".

עד כאן טוב ויפה, אלא מה? בין התמונות שצירפה מרום לפוסט המתרגש – היו גם שתיים שלא היא צילמה, והתגובה לא איחרה להגיע. "באופן מפתיע אני מגלה כאן שתי תמונות שצילמתי השבוע בעיר והעליתי בפוסט שלי. כיצד הן הגיעו עלו אצלך?" תהתה באחת התגובות העיתונאית אריאלה אפללו. ומרום השיבה בלי להתבלבל: "צודקת לגמרי. התמונות שצילמת טובות משלי. כבר מעלה קרדיט, אם זה בסדר. אם לא אמחק אותן".

שלום לך אריאלה אפללו, יש המשך?
"מאשרת את הסיפור, אבל לא מוכנה להגיב".

את תגובתה של טל מרום לא ניתן היה להשיג השבוע, וגם זו סוג של תגובה בעצם.

@@@

מי שיערוך סקירה שטחית של המצוות שבאמת מוציאות את המיטב משדרן רדיו ירושלים אלעד עמדי, יגלה קו מקשר ברור מאוד בין כולן – האיש הוא סמל ומופת לאדם שמעלה את ירושלים על ראש שמחתו, כשבמקביל הוא גם דואג מאוד לכוחות הביטחון. וזה מה שקרה ממש בשבוע שעבר, כשעמדי ביחד עם עמית עמר, מנהל צוות פעמון, הרימו ארוחת על האש מפוארת לכוחות הביטחון הפועלים במרחב העירוני.

ניסים ביבי ואלעד עמדי (צילום: ניסים ימין)

אלעד עמדי, נפתח איתך.
"הוצאנו 3,500 מנות של המבורגרים, לאפות עם שאוורמה ובאגטים עם קבב, ואני גאה להיות חלק מהעם המדהים הזה. ולכם עוטי המדים – אני מקווה שסיפקנו לכם רגע אחד של תחושה טובה והכרת הטוב של אזרחים שפשוט מצדיעים לכם על פועלכם לשמירה על בטחון עיר הבירה הנצחית של העם היהודי, ירושלים. מקווה שהיה לכם טעים".

עמית עמר, בשביל הרקורד, ספר לנו גם על צוות פעמון בראשותך?
"צוות פעמון הוקם לזכרו של גיבור ישראל רס"ן חגי ביבי ז"ל, שנהרג בשנת 2003 בציר כיסופים ברצועת עזה בקרב עם מחבלים. חגי, עוד כילד חייל ובמיוחד כקצין, דאג לקדש משולש ערכים נעלה – נתינה, אהבת חינם וערבות הדדית. צוות פעמון משלב את זכרו ומורשתו של חגי עם אהבתנו הענקית לכוחות הבטחון. עוד אציין שזו השנה התשיעית שאנחנו יוצאים כשלוש פעמים בחודש לכל מקום בארץ, בכל מזג אוויר, ומפנקים את הנסיכים מכוחות הביטחון במנגל טעים, כדי שירגישו עד כמה העם אוהב אותם".

@@@

המסעדן האהוב מאיר מיכה, בעלי פינתי, קיבל השבוע פנייה בהולה מראש העיר משה ליאון לבוא להיפגש איתו בלשכתו בכיכר ספרא, כדי לשמוע מהשטח מה קורה עם סוחרי מרכז העיר, אם יש בעיות ואיך אפשר לעזור ולסייע. עד שהגיע 'ירושלמיז' עם המציצנות שלו, זאת היתה יכולה להיות בהחלט עוד פגישת עבודה סודית.

משה ליאון ומאיר מיכה (קרדיט: צילום פרטי)

שלום מאיר מיכה ספר לנו מה היה ומי בדיוק ביקש את הפגישה?
"הוא פנה אלי. אמרתי לו שאני מודה לו שהוא ראש העיר שלנו, ושלדעתי צריכים לקרוא לו משה מונטיפיורי ולא משה ליאון. הוא צחק בהתרגשות והיה מבסוט. תראה גם איזה גבר הוא – כשבאתי ללשכה, הוא יצא לקבל אותי, וכשבאתי לשבת איפה שהשולחן שלו, הוא אמר לי, מה פתאום אח שלי, בוא, בוא, יש לי פינת ישיבה מיוחדת לחברים בתוך הלשכה, עם כיבוד והכל, משהו שנותן לך הרגשה כזאת שהוא באמת בא לעזור ולסייע. כשיצאנו גם עשינו תמונה למזכרת ליד הדגל".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

@@@

ולפינאלה 'ירושלמיז' מודה שהוא אוהב לפרגן למעשים טובים כל פעם מחדש. עכשיו תורכם להודות שלסיפור של בתיה כהן, אסיסטנטית במרפאת השיניים "טופ סמייל" במושבה הגרמנית, צריך לפרגן בלי קשר. מה הסיפור? ובכן, הבן של בתיה, דניאל כהן ז"ל, שם קץ לחייו בגיל 23 בנסיבות מסתוריות, ובתיה החליטה שהיא מתנדבת לעמותה הירושלמית, "אלה", המגישה סיוע להתמודדות נפשית עם אובדן כתוצאה מהתאבדות של בן/בת המשפחה.

בתיה כהן (צילום: פרטי)

בתיה כהן, אני שמח לשמוע שבחרת לשקם משפחות נוספות עם מקרים דומים, בואי תספרי לנו מה זה אומר תכלס בשטח?
"זה אומר שאני לא מתביישת במה שקרה לי. תשמע, זו הבעיה הגדולה: אנשים מתביישים במצבים של אובדנות והם שותקים. יש שכול שלא מדברים עליו, שכול אפוף עלטה, ולמה? כי זה השכול של האובדנות. יש 500 מקרי התאבדות בשנה, ועוד כ-4,000 ניסיונות התאבדות – ואצלי, אחד הבנים החליט לפני שנתיים וחצי שהחיים האלה לא מתאימים לו, והוא לא רוצה לחיות יותר. זה היה פתאומי ומסתורי, ולא ראינו סימנים, כי מתביישים במצוקה ולא מדברים על זה, אז הוא לא דיבר על זה, ולא הראה את זה, ופשוט עשה את זה לפני בכלל שהספקנו בכלל להגיב. כאן אני נכנסת לפעילות בעמותה הירושלמית 'אלה', ששיקמה אותי, וכמוכת ניסיון ושכול מדברת עם המשפחות שמרגישות מצוקה בעקבות התאבדות של בן משפחה. ככה אני פורקת מהם את כל הרגשות השלילים, ובכך מביאה אנשים במצבים דיכאוניים לרצות לחיות שוב. אני פשוט משתפת ומדברת על הסיפור שלי, ואני רוצה להגיד שכל אחד וכל אחת במצוקה צריכים למצוא מישהו שידבר איתם". כאמור – כשמגיע פרגון 'ירושלמיז' מתייצב ועובר לדום. שבוע טוב.

מחפשים דירת גן בירושלים? היכנסו ללוח הנדל"ן של "כל העיר"

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון