המדור השבועי של דשה אברמנקו: שיחה עם נועה כהן

נועה כהן היתה כותבת למגירה מאז ומתמיד. היא החליטה להתחיל לכתוב גם בפייסבוק לאחר שחוותה פרידה כואבת מהאישה הראשונה איתה יצאה – החרדה, הדיכאון והריקנות גרמו לה להציב מטרה חדשה – להפוך לדמות ויראלית ברשת. כיום, בגיל 23, לכהן יש למעלה מ-45 אלף עוקבים ברשתות החברתיות. היא מתגוררת בתל אביב בדירת שותפים, עובדת כמנהלת מדיה חברתית ב"פאר לין תקשורת" ולומדת קופירייטינג. בנוסף, היא כותבת בלוג באתר "מה וזה", בו היא מדברת ברגישות ופתיחות על נושאים שנוגעים לרבים – אהבה, חיפוש עצמי, חרדות ומה שביניהם.

את מתארת את עצמך על ידי המשפט "נורמלי זה לחלשים". למה את מסרבת ליפול אל תוך ההגדרה של "נורמלי"?

"תמיד רציתי להיות נורמלית, לא הלך לי. מהיסודי ועד לתיכון הייתי עוף זר, היו יורדים עלי כל יום, אפילו בלי סיבה, ואני מעולם לא הייתי חדת לשון ולא ידעתי להשיב מלחמה. בשנתיים האחרונות הבנתי שאין כזה דבר 'נורמלי', לכל אחד יש את השיט שלו והשאלה היא לשל מי אתה מתחבר. חוץ מזה, למדתי גם שככל שאנשים עוברים יותר חוויות קשות בחיים, ומצליחים לנתב את ההתמודדות למקום טוב, הם נהיים האנשים הכי מעניינים שתכירו בחייכם".

• ירושלים צריכה פוש – הורידו עכשיו את האפליקצייה של "כל העיר"
• מדריך העסקים הגדול של ירושלים
• בית אבי חי: כל האירועים 

נועה כהן (צילום: פרטי)

את מעידה על עצמך שאת "לא סטרייטית ולא לסבית, לא מגדירה את עצמי". תסבירי.

"לפני כשנה התנדבתי בדיגיטל של אגודת הלהט"ב, וככל שנכנסתי יותר פנימה הבנתי שהקשת הרבה יותר רחבה משלוש ההגדרות של הומו לסבית ובי. לגביי, הבנתי שאחת המטרות שלי בחיים היא לנסות לא להגדיר כל דבר בכוח. ניסיתי להבין מי אני ומה עושה לי טוב, וכך מבחינתי כולם צריכים לעשות כל עוד זה לא פוגע באף אחד. וזה דורש אומץ – לשחרר".

השיימינג הפך לטרנד ברשת, מה דעתך על התופעה?

"אנשים לרוב לא חושבים על הצד השני כשהם עושים שיימינג, לא פעם שמענו על מבוגרים או ילדים שהתאבדו כתוצאה מכך. עברתי כמה שיימינגים מאנשים ששייכים לקליקה של הכותבים ברשת. אם לא היו סביבי חברים ומשפחה שתמכו בי הייתי עלולה להגיע למצב רע מאוד. כיום כשאני נתקלת באנשים שמחפשים אקשן על חשבון אחרים אני חוסמת אותם. אין סיבה שאמלא את המרחב הווירטואלי שלי באנרגיה רעה שתחלחל אל תוך היום יום שלי".

לפני שנה כתבת פוסט שהיה סוג של "יציאה מהארון" בו סיפרת על החרדות שלך. למה החלטת להיחשף ולכתוב על נושא שהרבה אנשים מפחדים לדבר עליו?

"להבדיל מהיציאה שלי מהארון כנמשכת לנשים, ביציאה מהארון של החרדה הרגשתי הרבה יותר בטוחה בעצמי. קודם כל, קיבלתי המון תמיכה מקרוביי. שנית, הרגשתי הקלה עצומה כשהבנתי שכל כך הרבה אנשים סביבי חווים או חוו את החרדה בשלב כלשהו בחיים, כך שאני לא חריגה. רציתי לחלוק את הגילוי הזה עם כל מי שרק אפשר כדי שכולם יבינו שזה לא טאבו ושהגיע הזמן לפתוח את הנושא ולסייע למי שסובל מזה. כשהחרדה התפרצה אצלי נפל לי האסימון שחוסר איזון כימיקלי או וואטאבר במוח הוא זה ששיבש לי את החיים, ולקח לי 22 שנים והמון התרסקויות נפשיות כדי להבין את זה. היה מדהים להבין שאני לא אשמה בזה ויותר מדהים היה לגלות שיש גם דרך לשנות את זה ולחיות אחרת! בהמשך, למדתי עם עזרה שגם דפוסי ההתנהגות והחשיבה אותם חייתי הם אלו שגורמים לי לסבל. כלומר, את שורש ה'בעיה' אני צריכה לחפש בתוכי ולא בחוץ. אז כשהתחלתי לחיות את החרדה ואת ההתמודדות מולה הבנתי שנכון לתקופה הנוכחית בחיי, החרדה היא חלק מההגדרה שלי את עצמי ואני מעדיפה שידעו את זה ואת הקשיים שבאים עם זה".

• המדור השבועי של דשה אברמנקו – שיחה עם ירין יחזקאל
• סוף טוב: מירי בן חיים הנעדרת אותרה

נועה כהן (צילום: תומר טרלן בן אבי)

את כותבת הרבה על אהבה נכזבת. קוראים רבים יכולים להזדהות עם זה, יש לך עצה בשבילם?

"חוויתי המון כאב מיחסים עם נשים וגברים. כשאת לא אוהבת את עצמך והביטחון העצמי שלך נמוך ואת רק מחפשת מישה/י שימלאו לך את החסר, יש סיכוי טוב שתמצאי את עצמך עם פרטנרים שמתייחסים אלייך רע ובהרבה מקרים אף תמצאי את עצמך נאחזת בהם ולא מרפה, לא משנה כמה את סובלת איתם, את פשוט נורא מפחדת להיות בלעדיהם או פשוט – להיות לבד. אני מאמינה שבשביל למצוא זוגיות בריאה את קודם כל צריכה לעבוד על עצמך ולהבין שיש לך אחריות על המעשים שלך ושאת בוחרת עם מי להיות. ואם את לא מוצאת זוגיות בה את מרגישה נאהבת, התחילי לעבוד על לאהוב את עצמך. כך גם תראי שאת מתחילה מוקדם יותר לזהות אנשים שלא מתאימים לך וגם תאפשרי לאנשים טובים יותר עבורך להיכנס לחייך".

איך את רואה את העתיד שלך?

"בעתיד אני אהיה אישה חזקה, עוד הרבה יותר ממה שאני היום, כי העבודה שלי על עצמי תניב פירות כפי שהיא מניבה פירות לאורך הדרך שאני עושה. כרגע מעניין אותי עולם התוכן והמדיה החברתית ופסיכולוגיה (NLP, שינוי דפוסים וכו'). מצד אחד אני רוצה ליצור ולגעת באנשים, אני הכי מדמיינת את עצמי מטפלת באנשים בדרך כלשהי או מעבירה הרצאות, ואולי גם אגיע לעולם הבידור. מה שבטוח, אני רוצה לא לפחד לחפש אחר התשוקות שלי, למצוא אותן ולהתפרנס מהן עד כמה שאפשר (בטח עוד כמה שנים אני אקרא את זה ליד המטבח במסעדה שאמלצר בה ואגיד לעצמי 'אוי, איזו חמודה הייתי')".

יש לך מסר שחשוב להעביר לעוקבים שלך?

"אני יודעת שבדיעבד בעוד תקופה מסוימת אני אקרא את כל זה ואחשוב 'יואו יא פוץ!' ועוד מלא ביקורת עצמית, אבל בגדול, דעו שיש בכם את הכוח להשיג את מה שאתם רוצים, אתם 'רק' צריכים להבין איך משיגים את זה ולפעול. חוץ מזה, תבחרו בקפידה את מי שיהיה סביבכם, תזיזו הצידה את מי שמוריד אתכם למטה וחפשו את עצמכם בכמה שפחות פחד".

מה את עושה בזמנך הפנוי?

"תמיד הייתי בקטע של ספורט, רכבתי על סוסים עשר שנים כולל תחרויות והכל. לפני שנתיים בערך התחלתי לרוץ. מעבר לרצון לרדת במשקל, הריצות נהיו עבורי משהו להיאחז בו- במקום לחזור מהעבודה ולשבת בבית לבד עם מחשבות שאינן נעימות לפעמים, אני יוצאת לרוץ. התחלתי גם להניע את האינסטגרם שלי לכיוון הספורטיבי. זה מצחיק, בפייסבוק אני חושפת את האופי ובאינסטגרם את הגוף (בגדי ספורט נו). מוזמנים לעקוב

השאלון:

מה יהיה כתוב על המצבה שלך?

"חטפו עליה עצבים כשהיא ניסתה לספר בדיחה והתפוצצה מצחוק מיליון פעם עד הפאנץ', ובסוף הוא בכלל לא היה שווה את זה".

הפייסבוק והאינסטגרם נסגרים את…

"מתחילה לתפעל תסמיני גמילה. יש מדבקות ניקוטין רק של אינסטוש ופייסוש?"

מה את חושבת על ירושלים?

"עוד לא הייתי במחנהיודה!".