"נפלנו. נחבלנו בגופנו, בנפשנו, במקום הכי עמוק ורגיש שיש. אנחנו טובעים, מתחפרים, נעלמים. אנחנו זקוקים לסולמות חדשים שיסייעו לנו לצאת. סולמות של ערכים, של מילים, של מעשים שיגביהו את המבט ואת האמונה. אנחנו יוצרים את הפסטיבל הזה כחלק מאותו סולם. אנחנו מבקשים לחלום את המציאות הבאה שניצור. אנחנו משתוקקות לדמיין משהו אחר. לדמיין ולברוא אותו. להפוך את הבלתי מוחשי לנוכח.
"זה בדיוק מה שאמנות מבקשת לעשות – לברוא עולמות, ליצור תפיסות חדשות. להצית אפשרויות. ובתוך כל זה, הפסטיבל מחזיק בתוכו את הזיכרון של המים שמילאו פעם את הבור ואת הרצון להיות מעיין נובע ממנו ינבעו מים חדשים. חיים".
על המילים הללו חתומים האנשים מאחורי פסטיבל ישראל 2024 – המנכ"ל איל שר והמנהלים האמנותיים איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין.
ואכן, הפסטיבל, שיתקיים בתאריכים 27.9-10.9 זו השנה ה-63, מתאים את עצמו לתקופה ואף מגיב למציאות הכואבת שאיתה מתמודדים כולם מאז השבת השחורה של ה-7/10. חלק מההתאמה ומהתגובה למציאות היא בכך שהשנה יערכו מופעים של הפסטיבל מחוץ לירושלים, ולא רק זאת – הם ייערכו בכמה מהיישובים שספגו פגיעות קשות – בשדרות, באופקים, בקיבוץ דורות ובמועצה אזורית אשכול.
"היה לנו ברור שהשנה, הפסטיבל לא יכול להישאר, כהרגלו, רק בירושלים", אומרים ואעקנין ומאוטנר. "במהלך החודשים האחרונים עבדנו עם יוצרות, מפיקים, מנהלי תרבות ותושבים מקהילות הדרום ועם אמנים ישראלים ידועים ומוכרים כדי ליצור תוכנית אמנותית הנובעת ממה שקרה ועדיין קורה באזור המדמם. זוהי פעימת הלב הסדוק שלנו, הרצון שלנו לברוא כאן מציאות אחרת. טובה, מיטיבה, עם ועבור כל מי שנמצא כאן. אנחנו מבקשים לעסוק במציאות, תוך הגבהת עוף. לעשות את מה שאמנות ויצירה יודעות טוב כל כך לעשות – ליצור מרחב בו מורכבות, מחשבה מרובדת ודמיון יכולים לדור בכפיפה אחת. היצירות שנבחרו משקפות את כל המחשבות הללו, חוקרות אותן, משקפות אותן, מעבדות אותן, מציעות קריאות שונות של המציאות הזו".
המנכ"ל שר מוסיף ואומר: "ההתמודדות השנה היתה עם עצם המילה ״פסטיבל" ועם הדיסוננס בין המילה פסטיבל לבין המציאות שלנו, כשהמלחמה בעיצומה, החטופים טרם שבו אלינו, האובדן כבד מנשוא, ולפנינו אתגרי שיקום פיזי ונפשי עצומים. אנחנו מקיימים את הפסטיבל מתוך אמונה עמוקה ביכולתה של עשייה אמנותית לסייע באיחוי ובריפוי, ולדמיין מרחב חלימה ותקווה לעתיד משותף. הפסטיבל קרוב ואינטימי יותר, עוסק בפצע ובטראומה, מישיר מבט אל המציאות שבה אנו פועלים".
אז עם כל הקושי, הדיסוננס, המחשבות על החטופים, הפצועים והחללים, עם העובדה שהמופעים נודדים השנה לאזור הדרום שדימם ועדיין מדמם, ישנה גם תוכנית אמנותית שנבחרה בקפידה ותוך שימת לב למתרחש מסביב.
יצוין כי פעילות הפסטיבל בדרום התאפשרה תודות לתמיכתם של קרן ברכה ומפעל הפיס. זאת ועוד, תרומה של משרד עו"ד 'MEI Law', מאפשרת כניסה למופעים בדרום הארץ במחיר 10 שקלים בלבד.
כבעבר, לפסטיבל מדיניות כרטיסים חברתית, במגמה לאפשר לכלל האוכלוסייה ליהנות מתוצריו. מחירי הכרטיסים נעים בין 145-95 שקלים וישנן שלל הטבות לאזרחים ותיקים, סטודנטים, חיילים, מחזיקי כרטיס ירושלמי, מבצעי כרטיסי אשראי ומועדוני לקוחות.
תוכנית הפסטיבל
ערב הפתיחה בשדרות
תוכנית תלת שלבית בערב אחד – פתיחת תערוכה ומיצב הסאונד של האמן יניב שנצר, "7 בום" פרימיירה ליצירת מחול של ליאת דרור ו"היללה"- מופע להקה.
כבר כמה חודשים שאמן הסאונד יניב שנצר אוסף שאריות של טילים שנורו לעבר ישראל. את אשר הוא מוצא הוא לוקח אילו סטודיו ומבצע בחתיכות המתכת הללו מעשה טראנספורמטיבי – מכלי נשק הוא הופך אותם לכלי נגינה. שנצר, אמן סאונד הפועל על הקו בין ירושלים לאירופה, יצר סדרה של פעמוני רוח העשויים כולם משאריות טילים. את המיצב הוא יציב בשדרות – אחת הערים הכי מטווחות בישראל כבר שנים רבות מידי. דווקא שם, בסטודיו למחול של "אדמה" ניתן יהיה לחוות רגעים שונים, אחרים ונעימים עם חתיכות המתכת האימתניות הללו, מתוך שאיפה שהצלילים ההרמוניים והנשגבים יהפכו לפס הקול של העיר, הארץ והמרחב כולו. תודה מיוחדת ליחידת החבלנים של משטרת ישראל
(שלישי, 10.9, 22.00-19.00, רביעי-חמישי, 12.9-11.9, 19:00-16:00, שישי, 13.9, 14:00-10:00).
7 בום
פרימיירה ליצירת מחול של ליאת דרור
כשהיתה ילדה שיחקה ליאת את המשחק 7 בום. המילה "בום"; החליפה את הספרה 7 על שלל גלגוליה. מאז ה-7 באוקטובר (ועוד הרבה לפניו…) שומעת ליאת בומים. את עוצמת הפיצוצים משני הכיוונים – משם ומכאן. הדי הבומים הפכו לפסקול של העיר שדרות וממלאים את מרחבי חייהם של התושבים. כשניתן היה לחזור לאדמה בשדרות, אחרי חודשים רבים ,ליאת החלה ליצור עבודה כוריאוגרפית שמפגישה את התנועה עם המקום בו נשמטה הקרקע. יצירה הבוחנת את חוסר היציבות, את התנועה הלא בטוחה, את ההיעדר המרכז הפיזי, האישי והלאומי. הרקדניות ינועו על כדורי פיזיו – המשוייכים בדרך כלל להריון ולהולדת חיים. הן יבחנו מערכות יחסים חדשות, יבקשו למצוא יציבות בתוך מרחב רועד ויתרגלו כיצד ניתן לסייע אחת לשנייה במצבים רעועים על מנת למצוא עוגן מרפא.
(שלישי, 10.9, 23:00-19:00, במרכז אדמה שדרות).
היללה (צילום: רונן גולדמן)
היללה
מופע להקה
חבורה של יוצרים מוכשרים, במקור מצפון הארץ, המנגנים, שרים וכותבים את מצבי ההוויה והתודעה השונים. מזמורים שהם תפילות, שירים שהם בקשות, השפעות חוצות יבשות ומעל לכל כישרון עצום המבטיח שכל הופעה תהיה שונה. לשדרות הם מגיעים, חמושים באהבה וכלי נגינה מגוונים, למופע שהוא מפגש טכסי בין צלילים, מילים ואנשים.
(שלישי, 10.9, 23:00-19:00, במרכז אדמה שדרות)
"יום אחד"
קהל ויוצרים יחד על הבמה – הפקת מקור רבת-משתתפים הנפרשת על פני כ 24 שעות.
ביום אחד החיים של כולנו השתנו. לעד.
יום אחד תהיה כאן מציאות אחרת, שתהיה טובה ומיטיבה עם יושבי האדמה.
(למשך) יום אחד ניפגש כולנו על הבמה המרכזית.
זה לקח יום אחד, קשה במיוחד, לשנות לכולנו את המבנה הנפשי הפנימי, את תפיסות העולם, את נושאי השיחה, את הפעולות שאנחנו עושים במהלך היום. יידרש (הרבה) יותר מיום אחד להחזיר את הביטחון, את הרעות ואת החיבור בין כולנו.
למשך יום אחד
ניפגש כולנו על הבמה המרכזית של תיאטרון ירושלים – קהל יחד עם יוצרים, מוזיקאים, שחקנים, רקדנים, פרפורמרים, אנשי מילה ועוד. למשך כ-24 שעות נהיה יחד. ללא ההפרדה המסורתית בין קהל לבמה, בין צופה למופיע. נשהה יחד ונתרגל אמצעים שונים של שותפות, צפייה והשתתפות. נבחן בעין ביקורתית ויצירתית את המקומות שבהם הביחד הוא מקור של כוח, ואת הרגעים שבהם הוא מסֵכה דקה המסתירה שסעים.
בהשתתפות שלומי שבן, נוגה פרידמן ומקהלת גיא בן הינום, דאנה איבגי, אלכס פרפורי, אדם יקותיאלי, יניב שנצר, עלית קרייז, השוטרת אז אולי, אביתר בנאי, עדי הלמן, דנה מודן ועוד. המופע יחולק לפרקים לאורך היממה. הקהל יוכל להצטרף לחלקם או לכולם.
(27-26 בספטמבר, מהשעה 17:00 ועד למחרת בשעה 16:00. תיאטרון ירושלים).
שורה (צילום: רועי יוסף)
"יותר מ-שיר אחד"
הפודקאסט האהוב עולה לבמה, ושובר את חוקי הפורמט (בשיתוף תאגיד 'כאן' ובתמיכת הקרן לירושלים)
הורידו את האוזניות. "שיר אחד", ההסכת המעולה של תאגיד השידור "כאן", הופך למופע בימתי עם שמונה נגנים, ביצועי לייב מרגשים, קטעי ארכיון נדירים ושלושה סיפורים הנארגים לכדי ספקטקל. בעיבוד הבימתי המיוחד מוצגים שלושה שירים שנולדו מתוך האישי והפכו להמנונים שליוו, ועדיין מלווים, את החיים שלנו כאן: את המלחמות, המחאות, ימי העצב ורגעי התקווה.
מאיה קוסובר וניר גורלי חברו אל המוזיקאים גלי עטרי, אלי לוזון, דני בסן, נדב הולנדר ואחרים ליצירת מגה-סיפור עמוק, מרגש ומעורר השראה על הביחד שלנו כאן. המופע זכה לביקורות נלהבות ולהצלחה עצומה בקרב הקהל בפסטיבל ישראל 2023, ויעלה שוב בהתאמות מתבקשות בעקבות המלחמה.
(רביעי, 11.9, 21:00, אופקים; שלישי, 17.9, 21:00, תיאטרון ירושלים).
רוצים להישאר מעודכנים?
"אהבה מוזיקה (עכשיו!)
להקת יסמין גודר ודיקלה בערב משותף
"בוקר טוב לכל אלה שלא היה להם לילה", שרה דיקלה בשנת 2000, כשיצא האלבום הקאנוני שלה "אהבה מוסיקה". השיר חרך את הרדיו בקולה הצרוד ומלא ההבעה, והפך ללהיט מקומי אדיר. בתמהיל ההשפעות הייחודי שלה, החל במוזיקה ערבית קלאסית, דרך אלקטרוניקה אנרגטית ועד רוק ניסיוני, דיקלה בולטת ומאתגרת את המוזיקה הישראלית מאז ועד היום.
בשנת 2001 הכוריאוגרפית יסמין גודר יצרה את "אולם" – עבודה מיתולוגית שבה דיקלה הופיעה לייב בשיר "בוקר טוב". השילוב בין השפה של דיקלה לשפה הפיזית המפורטת של יסמין ברא חיבור מרתק, ויצר תהודה בשדה המחול המקומי.
בפסטיבל הנוכחי, 24 שנים אחרי צאת האלבום ההוא, הן נפגשות שוב. יסמין גודר מכראגרפת יצירה מחולית חדשה לשמונה רקדניות בגילאים שונים ומרקעים שונים; דיקלה, מצוידת בהרכב של תשעה נגנים, מבצעת את האלבום כולו בלייב ובעיבוד מוזיקלי עכשווי. תהליך היצירה ארך כשלוש שנים, ועלה בבכורה בינלאומית ביוני 2024 בגרמניה.
החיבור בין שתי היוצרות מבקש לגעת דרך המבט והמבע הנשיים בנושאים שקשורים לאינטימיות ולמערכות יחסים, לבדידות ולגעגוע, וליכולת להתנגד לתכתיבים חברתיים. הרקדניות המבצעות חוקרות טקסים של טרנספורמציה נפשית וחברתית, ומחפשות דרכים חדשות להתנגד, להתגבש, להשתחרר, להתאבל ולחגוג.
(חמישי, 19.9, 21:00, תיאטרון ירושלים).
נוגה פרידמן ומקהלת גיא בן הינום (צילום: נעם אמיר)
"פורטרטים בתנועה"
תיאטרון אנלוגי שמחובר להווה
כבר הרבה מאוד שנים שהאומן הגרמני וולקר גרלינג הולך ברגל, צועד, פוגש אנשים ומתעד אותם. מנסה לקלוט סיפורים אישיים קטנים שמלמדים משהו גדול יותר על החיים, עלינו, על העולם.
במיוחד לכבוד פסטיבל ישראל 2024 גרלינג הגיע לארץ. במשך עשרה ימים הוא תר את המדינה ופגש עשרות רבות של א.נשים הקשורים, בצורה כזו או אחרת לשבת ההיא. חלק מהא.נשים שאותם פגש צולמו במצלמתו האנלוגית. אחר כך, בביתו ביערות שליד ברלין, הוא פיתח את הצילומים וכרך מהם ידנית פליפ-בוק – ספרון קטן שניתן לדפדף בו במהירות ולראות את הצילומים. אנימציה – הגרסה האנלוגית.
את המבט החומל שלו, את הרגישות העדינה ואת ההומור הייחודי גרלינג כורך למופע בימתי אישי המספר סיפור, חושף צילומים, ומאפשר למבט בינלאומי לראות אותנו ברגעים הכי סדוקים שלנו.
(רביעי, 18.9, 19:15, 21:30, חמישי, 19.9, 19:15, 21:30. תיאטרון ירושלים).
מקום לגור בו
יצירה תיאטרלית רב-תחומית הפורצת מהמציאות בעוטף
מה הופך מקום לבית? איפה אדם יכול להרגיש בבית? ומה קרה לבית של כולנו? קבוצת השחקנים והיוצרים של ״תיאטרון עוטף הנגב״, שבה גם ניצולים ומפונים, כתבה את היצירה כדי לחקור ולברר את המסע הרגשי הלא-נגמר של תושבי הנגב המערבי, ולהביאו לבמה. דרך הודעות ואטסאפ, עדויות ממקור ראשון וחוויות אישיות שעברו השחקנים, נוצרת לה תמונה בימתית רב שכבתית הכוללת תנועה, משחק, וידיאו ומוזיקה בלייב. הפקת מקור שנולדה מתוך השבת ההיא, ומבקשת להציף את התחושות והמחשבות שהפכו מנת חלקנו מאז, לעכל, להתמודד ולחפש את הדרך חזרה הביתה.
"תיאטרון עוטף הנגב" מתרכז בעיקר בתיאטרון דוקומנטרי. ב-7.10 חוותה קהילת התיאטרון טרגדיות כמו רבים בסביבתה. מאז עובד צוות התיאטרון עם תושבי העוטף בסדנאות, במפגשי כתיבה ובהצגות שונות ככלי המבקש לרפא מעט את הנפש. ״מקום לגור בו״ הוא עיבוד בימתי מרובד לתכנים ולעדויות שנבעו מתהליך זה.
(רביעי-חמישי, 12.9-11.9, מ.א. אשכול; רביעי, 18.9, 19:00, חמישי, 19.9, 19:00, 21:30, תיאטרון ירושלים).
"יום אחד" – אביתר בנאי (צילום: תמר חנן)
100 גברים
שיטוט קולנועי על הבמה
מוכר פרחים אלמן, רודף נשים בדימוס, דיג'יי רוסי מזדקן, דייג שפוף, אדם שאיבד את זיכרונותיו… הם רק חלק מ-99 הגברים שהקולנוענית הדס נוימן מתעדת כבר שנה. היא מסתובבת בשכונת ילדותה בגבעתיים, מרשה לעצמה ללכת לאיבוד אל מול הגברים המבוגרים, ולמעשה מחפשת גבר אחד במיוחד – אבא שלה, תושב השכונה, שעימו נאסר עליה להיפגש. ההיכרות עם הגברים בני גילו של אביה, הפותחים בפניה את ליבם, את דירתם ואת עלילת חייהם, מגלה להדס משהו על פטריארכליות מקומית, על בדידות, על חרטה, על אהבה, על חמלה ועל אבהות.
במופע היברידי הנע בין סרט לבמה, בין שיוט דרמטי לשיוט הומוריסטי, הדס מחפשת להתמודד עם היעדר תמידי. על במה כמעט ריקה הליכון בודד ניצב תחת אלומת אור. היא צועדת צעד אחד ועולה עליו. מתחילה ללכת, ובמשך כשעה לא מפסיקה. מאחוריה קיר גדול ועליו מוקרנים פני הגברים שלכדה במצלמתה. היא מדברת אליהם, איתם ואלינו, מקבלת בהווה הזדמנות שנייה לשוחח עם העבר. באמצעות שילוב של הקרנת וידיאו, קריינות חיה ופעולות פרפורמטיביות, הדס לוקחת עימה את הקהל למסע בשבילי חייה בניסיון למצוא, בסופו של דבר, את הגבר ה-100.
(חמישי, 26.9, 19.00, שישי, 27.9, 12.30. תיאטרון ירושלים)
"שׁוּרָה מלאכת זיהוי חיים"
מחזה מבוסס מציאות
60 ימים שהה המילואימניק והמחזאי רועי יוסף במחנה "שורה" אי שם במרכז הארץ. שישים ימים שבהם עסק באחת המשימות המורכבות שידעה הנפש האנושית – זיהוי קורבנות הטבח.
לאורך שעות ארוכות מדי, רועי והחיילים שגויסו למשימה חפשו סימן מזהה שיקל את הזיהוי ויאפשר קבורה. במקביל הוא פתח מחשב וכתב. כתב את אשר ראה, שמע, חווה: מחשבות, רגעים שנגלו מול עיניו, תמלול מדויק של מה שנאמר סביב, וראיונות יזומים עם א.נשים ששהו שם.
"שורה" הוא התבוננות עמוקה, פואטית, כנה ולעיתים מצחיקה על קושי. "שורה" מבין שבשביל לקבור משהו צריך לדעת מה זה. "שורה" הוא ניסיון אמיץ וחשוף לאפשר לכולנו להבין מה היה שם, ואולי סוף סוף להביא אותו למנוחה נכונה. (הפקת מקור לפסטיבל ישראל בשיתוף תיאטרון "תמונע").
(חמישי, 26.9, 20:30. תיאטרון ירושלים).
בוקר שאינו נגמר
אגדה על התנועה הפלאית והאינסופית של האבל
יום בהיר אחד, כשנורית היתה קטנה, אימא שלה מתה. במשך השנים האובדן שב והופיע באינספור רגעים ומפגשים אנושיים, אך נשאר לרוב כמשהו פרטי המבודד אותה מאחרים. בעבודה בלשית מדוקדקת, נורית איתרה דמויות מפתח מסיפור האובדן הפרטי שלה, והזמינה אותן לעלות איתה לבמה. כל אחת תספר סיפור אובדן משלה. בשפה אמנותית מיוחדת וביכולת להביט בהומור גם ברגעים היותר מורכבים של החיים, נורית שוברת את חומת הבדידות של האבל הפרטי, ומנסה לרקום סיפור חדש המחבר בין הנשים כולן, בין האובדנים השונים, בין רגעי האבל האישיים.
כבמעשה קסם, על הבמה, נטווית לה רשת נשית, המורכבת מזיכרונות, ממופעים, ומצרופי מקרים. זוהי תזמורת של סיפורים, שדווקא מתוך הבדידות והכאב יוצרת סולידריות אנושית עמוקה. מנגנת את אפשרות שהאבל, כמו החיים עצמם, נמצא תמיד בתנועה.
(רביעי, 18.9, 21:00, חמישי, 19.9, 19:00, 21:30, תיאטרון ירושלים).
לחיות עם מה שיש
מפגש מיוחד עם הרבה דלפין הורווילר, חיה גלבוע וסיון טלמור
הרבה דלפין הורווילר היא אחת הדמויות המשפיעות והחשובות בשיח היהודי-תרבותי העכשווי. ספריה, פרסומיה, מחזותיה וכתביה מתפרסמים תדיר ומהווים עוגן הגותי תרבותי מרכזי בניסוח של היהדות העכשווית. ספרה "לחיות עם המתים שלנו" הפך לרב מכר ותורגם לכמה שפות. הספר מביא לקידמת הבמה את אחד הנושאים המרכזיים בהגותה של הרבה – התמודדות עם אובדן תוך כדי הישענות על מקורות יהודיים. יכולותיה של דלפין להמשיג מושגים עתיקים יהודיים לצד היכולת שלה להביט למוות ישר בעיניים, הקנו לה מעמד ייחודי בעולם.
לכבוד פסטיבל ישראל מגיעה דלפין למפגש מוזיקלי הגותי ומאוד אישי סביב הנוכחות של האובדן בחיים שלנו. את המפגש תוביל חיה גלבוע – מורה, תלמידה, אקטיביסטית ומי שהמקורות היהודיים מהווים עבורה קרקע לפעולה במרחב העכשווי. סיוון טלמור יוצרת ומוזיקאית בעלת מנעד ריגשי כביר, תלווה את המפגש בשירים מקוריים ובביצועים מיוחדים לשירים מוכרים.
(תיאטרון ירושלים).
תגובות