"עומד על הגבול, לחשתי לשייקה: נכנס. שייקה ענה: 'נכנסים'" – ככה נפתח השיר 'עוד יום בעזה', שכתב ושר נועם צוריאלי, ראפר ירושלמי מבטן ומלידה, שגדל בשכונת סן סימון, שהוא גם לוחם במילואים (חטיבה 551), שלחם ברצועת עזה כשהסינגל נכנס חזק מאוד לפלייליסט של תחנות הרדיו השונות – גלגל"צ וכאן ג' לפני כחודש וחצי.
השיר, כמו שניתן להבין, נכתב בזמן השירות במילואים, והפך ללהיט כלל ארצי, בעיקר בקרב חיילים/לוחמים – במילואים ובסדיר. "זה שיר שיצא איתי מעזה", מסביר צוריאלי. "שני הבתים הראשונים מדברים על החוויה של לוחם ברצועת עזה. אני מסביר במילים את מה שאי אפשר להסביר למשפחה ולחברים, כי אין דרך להסביר זה, אז הגיע ממקום שבו אני מגשר על הפער. בנוגע לבית השלישי – עכשיו אחרי שעברנו מה שעברנו, מה עושים עם זה? זו הקריאה והתפילה שנהיה ראויים לכך כך הרבה אנשים ומשפחות שהדרך היחידה לצאת מזה זה לגדול כאומה ולהיות אנשים טובים יותר אחד לשני, על אף הדעות השונות ולהבין שזו הדרך היחידה שלנו לחית פה ביחד".
נועם צוריאלי (צילום: דורון פז)
צוריאלי, בן 28, נשאר גם היום קרוב לשכונה שבה גדל. הוא מתגורר ברחוב הורקניה בגוננים/קטמון – ירושלמי אמיתי. הוא בוגר תיכון הימלפרב, שהוציא תחת ידיו במלחמה הזו לא מעט גיבורים דוגמת ענר שפירא ז"ל ובן זוסמן ז"ל (ואחרים), וכעת גם גיבור תרבות סביב המלחמה.
היה בשבט משואות של הצופים ופרט לכך, בנערותו היה גם ספורטאי מצטיין – אלוף הארץ בריצות ל-800 מטר ו-1,500 מטר, אבל המוזיקה תמיד היתה בנשמתו. "למדתי פסנתר קלאסי וג'ז והייתי במגמת מוזיקה", הוא מספר, "אחרי הצבא עבדתי על אלבום הבכורה שלי – 'מילים לחן וחזון' ויצאתי למסע הופעות ברחבי הארץ. ב-7 באוקטובר, כמו רבים, גויסתי למילואים. שמתי את המיקרופון בצד והצטרפתי לצוות 'עיני' בפלוגה שלי, חבר'ה שהיו איתי עוד מימי הסדיר ביחידת דובדבן למאה ימי מילואים".
פרט לכתיבת והקלטת הסינגל 'עוד יום בעזה' המשכת לעסוק במוזיקה?
"כן. עשיתי הופעות גם בעזה – למילואימניקים, לסדיר, לגדוד שלי, לפלוגה, למפונים. איפה שצריך. הבנתי שמעבר לתפקיד שלי כלוחם, יש לי את הזכות והאחריות לרומם, לרגש, להשכיח, לחבר. זה התחיל עם שיר במילואים ב'טרנד השפמים' למי שזוכר, כולל סרטונים ברשת שחיזקו את הרוח, כולל פרודיה על המנגינה של "אם תרצי" של חנן בן ארי. בסוף המטרה זה להרים את המורל. היה לי גם שיר יציאה וכניסה לעזה שהזכיר לנו תמיד מה אנחנו עושים שם".
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה תגובות קיבלת על השיר שהפך לסוג של המנון?
"קיבלתי מאות אם לא אלפי תגובות מכל הארץ, מכל סוגי האנשים. לוחמים, מילואימניקים, סדיר לוחמים מלבנון השניה שזה עשה להם קלוז'ר לחיים שלהם. בנות זוג של לוחמים, משפחות חטופים, משפחות שכולות שהתחברו לשיר. בלי הבדלי דת, גזע ומין ובלי הבדלי גילאים. כולם מדקלים את השיר, גם ילדים שההורים שלהם במילואים. בסוף אני ראפר, שמספר סיפור אישי בשאיפה שיתחברו אליו וזה נגע בהמון אנשים שהתחברו לזה. זה שיר מנקודת מבט של לוחם, אין הרבה שירים מהזן הזה כאלה שמצליח להסביר מה עברנו שם ולכן השיר מצליח להגיע לאנשים ולרגש אותם זו זכות מאוד גדולה עבורי".
***
בשיר מוזכרים לא מעט שמות, כמו למשל של 'שייקה' מהמשפט הראשון – כולם לוחמים בשר ודם – כאלה שנלחמו לצד צוריאלי. הוא מספר כי קיבל מהם, כמובן, אישור גם לשימוש בשמות וגם בסיפורים.
באחד הבתים, הוא מתאר שיחה שלו עם בת הזוג של אחד מחבריו הלוחמים: "שומע ת'קול של אשתו מבקשת: נועם, תשים עין על בעלי, מכירה אותו טוב, הוא טיפה דפוק, תמיד מנסה להיות הגיבור. שוב הילדים שאלו: 'איפה אבא?' תוודא לי שאבא יחזור".
צוריאלי מספר כי "הכל אמיתי לגמרי. זו האישה של שחר בלאק שביקשה ממני באופן אישי את הבקשה".
נועם צוריאלי (צילום: ניב גלזמן)
פרט לחלק הזה בשיר, גם שניים מחבריו של צוריאלי שנפלו בקרוב בעזה מוזכרים בשיר. אחד מהם, הוא בנו של גדי אייזנקוט, גל שנפל בלחימה ביחד עם חבר צוות נוסף אייל מאיר ברקוביץ', "מצוות בנדה" המוזכר גם כן בשיר בנוסף לחבריו הנופלים ("גם מלמעלה – איל וגל מחפים לפלוגה").
"זה הרגע ששינה את הפרספקטיבה ללחימה", משתף צוריאלי, ומדגיש: "זה הרגע שזה הפך להיות קרוב ורציני, ממש קרוב אלינו. כמובן שכל חלל ונרצח כאב לכולנו מאוד, אבל ברגע שזה הגיע לפלוגה, אנשים שנלחמתי איתם עם קשר חברות שאי אפשר להסביר במילים והכרתי אותם עיקר מהמילואים האלה זה הופך ליותר אישי. חודשיים שלך ימה שווה ערך לכמה שנים של חברות ברמת החיבור. הפלוגה זו המשפחה והם הולכים איתי תמיד ואני מספר את הסיפור שלהם בכל הופעה, איך הם נלחמו ביחד ונפלו ביחד. גל בן 25 מהרצליה, ואייל מסוסיא בן 28, אחד חילוני, אחד דתי, חיים אחרת את החיים, אבל היו חברים והם הלכו ביחד, נלחמו ביחד למען אותה מטרה".
בעוד כשבוע יחזור צוריאלי לסבב נוסף של לחימה עם גדוד המילואים שלו למשך 50 ימים נוספים, אבל עד אז, הוא מקיים סבב הופעות. בשבוע הבא, ב-12.6, תהיה לו גם הופעה ראשונה בירושלים – בצוללת הצהובה. "לא נחתי לרגע מאז ששוחררתי ממילואים בחודר ינואר ואני עושה הופעות. אני שמח להופיע בעיר שלי, שאני כל כך אוהב. אני קורא לקהל הירושלמי לבוא ולהגיע. ירושלים זה הבית והעיר האהובה עליי בעולם, אני הכי אוהב את הקהל הירושלמי שנותן הכל ואני נותן לו בחזרה. יש גם מחירים מיוחדים למילואימניקים, סדיר, כוחות בטחון, מפונים. שווה להגיע".
תגובות