בשלב מוקדם של העבודה על פסטיבל ישראל הקרוב (שייצא לדרך מחר, שלישי, 1.8) רוחות המציאות גלגלו אל החדר את המושג ״אמנות לחימה״. הוא נכנס כשברקע הלכה והתעצבה התכנית האמנותית ואנחנו חיפשנו תשובות לשאלות על תפקידה ומקומה של האמנות במציאות הזו. אחרי שנכנס, הוא החליט להשתהות ולחלחל.
אמנות לחימה. לכאורה, עולם שלם פעור בין המילים המנוגדות כל כך האלה, אבל הן מקיימות ביניהן קשר קרוב ומרתק. תחשבו על זה רגע: ערכים כמו התבוננות, התמסרות, הקרבה, תירגול והתמרה משותפת הן לדוג'ו והן לסטודיו. חשיבה פורצת דרך, הקשבה עמוקה ורעיונות בלתי מקובלים מאפיינים גם את האמנות וגם את הלחימה, ושתיהן משפיעות לבסוף על העולם כולו.
דרך העדשה הזו הצלחנו להבחין שהתוכנית שאנחנו אוצרים נאספת כולה אל המרחב הגועש שבין אמנות ולחימה. שהיא גורמת למילים האלה להשתקף האחת בשנייה, להתנגש האחת בשנייה. פסטיבל ישראל 2023 מבקש לשים את המילים הללו במרכז, על הבמות, במרחב הציבורי, בדימויים הגרפיים, בטקסטים שנכתבים.
וברקע, הרחובות בעיר ומחוצה לה רק הלכו והתלהטו, מדורות בערו על כבישים מרכזיים, התנכלויות אנושיות קשות, שיח (ומעשים) אלימים וכואבים, שברון לב בואכה מלחמת אחים.
רוצים להישאר מעודכנים?
שוב התכנסנו. שוב הסתכלנו אחד לתוך העיניים והלב של השנייה ותהינו אולי בעצם התפקיד של האמנות הוא לאפשר חומת מגן מהמציאות? לאפשר לנו לצאת רגע מהלהט הפוליטי-חברתי ולהיכנס לתוך אולם ממוזג היטב עם מופע משובב נפש על הבמה? אולי המילה הזו "אסקפיזם" היא לא כל כך גרועה…
ואף על פי כן נוע תנוע – הרגשנו במקום הכי עמוק שאמנות מבקשת מכולנו להתבונן על המציאות, שלא ניתן (וממש לא רצוי) להנמיך את הלהבות עם מזגן צונן, שהיום יותר מתמיד, האמנות מבקשת לשאול, להטיל ספק, לחתור תחת אקסיומות ולהציע מרחב אחר. מרחב שלא מפחד ממורכבות, מרחב שלא מרדד את עצמו ל"בעד" או "נגד", "אוהב" או " לא אוהב", מרחב מכיל, פתוח וחשוף שמבקש מכולנו להביט עמוק עמוק בלבן של המציאות ולהיות, ולו לרגע, לא בצד שמכריע, שיודע, שמחליט.
אם משהו מזה יקרה – כולנו נצא נשכרים.
פסטיבל ישראל ייפתח בשני מופעים שיועלו בגן העצמאות:
About Love
מארק אליהו מנגן אהבה ומארח את ריטה, עומר פארוק טקבילק, שי צברי וואלרי חמאתי
שלישי, 1.8.23, 20:30.
משולשת
נטע ברזילי, יסמין מועלם ואקו מנענעות את גן העצמאות
רביעי, 2.8.23, 19:30.
תגובות