שוק מחנה יהודה, הלב הפועם של ירושלים, חוגג 100 שנות פעילות (ואולי זה כבר 101 או אפילו 102 כי תאריך פתיחה רשמי אין) – והחגיגה גדולה.
אנשים שהיו בשוק ביום הקמתו אי שם לפני 100 שנים אין בנמצא, אבל כאלה שעובדים וחיים אותו כבר עשורים רבים יש גם יש. לרגל חגיגות המאה פנה "כל העיר" לכמה מהשמות המוכרים והוותיקים ביותר בשוק ושמע מהם על ההתרגשות, על ההיסטוריה ועל הקדמה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה במרכז העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
מבט על שוק מחנה יהודה ממלון קזינו דה פריז בשנת 1950 (צילום: עיבוד לתמונה מתוך 'האנציקלופדיה של ישראל בתמונות' תמר הירדני, מתוך ויקפדיה)
ירון צדקיהו
"זה בלתי נתפס ששוק מחנה יהודה חוגג 100 שנים להיווסדו, זה פשוט רגע היסטורי וממש לא מובן מאליו. נולדתי בשוק, גדלתי כאן, ובגיל 15, אי שם בשנות ה-70, נכנסתי לעבוד בו לראשונה עם אבא שלי. למעשה, משפחת צדקיהו כבר דור רביעי בשוק. הראשון שהתחיל היה סבא שלי והאחרון, בינתיים, זה הבן שלי שכיום מתפעל את העסק.
ירון צדקיהו (צילום: רון ירקוני יחסי ציבור)
"אני זוכר את עצמי כנער בן 15 עובד לראשונה בחיי ואז השוק היה אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים אותו היום. באסטות מפחונים וברזנטים ממש באמצע השוק. זה היה שוק ציורי, פשוט ותמים יותר. האמת? אני ממש מתגעגע לאותם ימים. אני רואה לפעמים תמונות ישנות וזה גורם לי לגעגוע עז. אז לא היו סופרים גדולים ולכן השוק היה כוח הקניה העיקרי, כי זו היתה מטרתו. כשהתחיל עידן הסופרים זה השפיע גם על השוק. מחנה יהודה שינה אט-אט את פניו, והוא לא דומה למה שהיה בשנות ה-70. קשה להאמין איזה שינוי קיצוני התרחש בחצי מאה.
"היום ה'וולט' והדיגיטל שולטים, הקדמה השתלטה על השוק. וזה יהיה אחד הנושאים המרכזיים בכנס הבינלאומי שיתקיים במסגרת חגיגות ה-100. זה כנס חשוב מאוד עם נציגות משווקים מאנגליה, ספרד, צרפת, גיאורגיה, איטליה ועוד רבים וטובים. אנחנו נכיר להם את השוק ונדבר על הבעיות שאיתן מתמודדים השווקים המסורתיים, שהולכים ונעלמים. נחשוב ביחד איך אפשר לשמור על הצביון לצד הקדמה שפרצה לחיינו. עם נוסטלגיה לא הולכים לבנק ולכן אנחנו צריכים להתאים את עצמנו".
שוק מחנה יהודה בימיו הראשונים (צילום: עבודת צבע ושיפוץ של צילום ממקור לא ידוע בראשית המאה ה-20, תמר הירדני-מתוך ויקפדיה)
רוצים להישאר מעודכנים?
אורי מזרחי (אורי ובניו)
"אני נמצא בשוק כבר 70 שנה, ואם להיות אמיתי וכנה, אם זה היה תלוי בי לגמרי – לא הייתי נמצא הרבה שנים בשוק והייתי בוחר בעסק אחר. בגיל עשר אבי נפטר, ואני כבן בכור הייתי חייב לפרנס את משפחתי. לא היו אז הרבה ברירות, עבדתי כדי שהאחים שלי יוכלו ללכת לבית"ר ובשביל לשלם על זה הייתי חייב לעבוד, וככה נכנסתי לשוק.
אורי מזרחי (צילום: באדיבות המשפחה)
"היו ימים שהעסק שלי לא פעל, כי הייתי בצבא ולא היה מי שיחליף אותי. במלחמת יום הכיפורים הייתי לוחם בהנדסה הקרבית, השתתפתי בקרבות והחנות היתה סגורה במשך חצי שנה. במקור התחלנו כקצביה, אבל בימי הצנע של המדינה היה קשה מאוד להשיג בשר, ונאלצתי לשנות ולמכור כלי בית שונים. לפי כ-50 שנה, שינתי שוב את ייעודה של החנות והיא הפכה למעדניה בעזרתה הגדולה של אישתי. עם השנים השוק התקדם, שינה פניו. ילדיי שנכנסו לעסק עזרו לי להתאים את המקום לקדמה. עשינו שינויים ומתיחת פנים מותאמים להתפתחות של השוק.
"היום השוק הוא יותר למטיילים, בליינים ותיירים מאשר לקונים. היום הם מגיעים בשביל החוויה, בשביל הטעימות, גם כמובן קונים, אבל זה לא העניין המרכזי. אנחנו ניסינו להישאר כמה שיותר אותנטיים לצד הקדמה. אנחנו עדיין ייחודיים, יש פה סלטים בינתיים שמזכירים את השוק של פעם. הטעמים לא השתנו והלקוחות הם כבר דור שני ושלישי שמגיעים לקנות".
אורי מזרחי (אמן עצמאי – סלומון סוזה; צילום: באדיבות המשפחה)
שוק מחנה יהודה בשנת 1948 (צילום: משה מרלין לוין, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית,The Pritzker Family National Photography Collection, CC BY 4.0, מתוך ויקיפדיה)
שבי שרפלר ("עזורה")
"ציון מאה השנים לשוק מחנה יהודה הוא סימבולי, היסטורי. השוק שכולנו מכירים היום שונה בתכלית ממה שהיה בשנותיו הראשונות. למעשה, זה התחיל כשוק של הלוואה וחסכון. שוק של פירות, ירקות ורוכלים, מסחר רגיל. בסוף שנות ה-90 בואכה תחילת שנות ה-2000 הוא החל לעבור שינוי משמעותי. הצביון השתנה והשוק הפך להרבה יותר תיירותי. את הירקות והפירות שהיו הדומיננטיים בעבר, החליפו הברים, המסעדות, התבלינים והכנאפה, כאשר השוק מסמל כיום יותר מקום בילוי שוקק חיים ביום ובלילה מאשר מקום שנועד לקניות לקראת שבת. אם לומר את האמת, אני לא ממש אוהב את השינויים הקיצוניים האלה. השוק כיום פחות אותנטי מבעבר.
שאבי, עזרא ז"ל ואלרן שרפלר (צילום: פרטי)
"הסיפור של אבא שלי עזרא ("עזורה") הוא סיפור פשוט שמסמל את השוק של פעם. הוא החל את דרכו בשוק כשהיה בן 13 בשנת 1948 כשהתחיל לבשל באחת המסעדות הבודדות שהיו אז בשוק בשם "חזקי הטורקי". הוא למד שם את רזי המקצוע הבישול ובגיל 16 עבר למסעדת "רחמו". עם השנים והניסיון שצבר, הוא פתח מקום משל עצמו, אותו מקום שכולם מכירים שגם הוא עבר תהפוכות ושינויים. אבא שלי בסך הכל רצה לפרנס את משפחתו ולעשות את מה שהוא אוהב – להכין אוכל פועלים פשוט וטעים כדי להשביע את רעבונם של אנשי השוק שהגיעו כדי לאכול ארוחת צהרים מנחמת.
מסעדת עזורה (אמן עצמאי – סלומון סוזה, צילום: באדיבות המשפחה)
"אני בעצמי מתגעגע לאנשים של פעם, לפשטות, למקומות הקטנים, לחאמרות, לאכול שיפודים על גחלים. לריחות, לצבעים, למקום הפשוט יותר ולא לשוק ההמוני, שמשדר לטעמי פחות איכות ויותר פונה לתיירים. ב"עזורה" אנחנו בעצם אומרים ללקוחות שלנו שאנחנו רוצים לתת להם טעימה מ"פעם". אוכל על פתיליות שאפיין את הימים ההם. אני בעצמי עדיין מגיע, בדיוק כמו אבי בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר כדי לבשל את אותם תבשילים. אנחנו לא רוצים להגזים בהתחדשות שהשוק עובר, אלא לשמור על האותנטיות ככל האפשר עם המתכונים שהיו גם לפני 70 שנה".
שוק מחנה יהודה (צילום: ארנון בוסאני)
מבט על שוק מחנה יהודה ממלון קזינו דה פריז בשנת 2005 (צילום: תמר הירדני, מתוך ויקפדיה)
מ.ה.
השוק כבר מזמן לא רלוונטי בשביל קניות רגילות. הכל שם יקר בטירוף. הסופרים זולים בהרבה מהמחירים של השוק. השוק היום הוא לא יותר מאטרקציה של תיירים. את כל מה שאפשר להשיג בשוק אפר לקנות בזול יותר במקומות אחרים.