יום האישה אמנם עבר חלף לו, אבל 'ירושלמיז' תמיד נהנה להרים ולפרגן לנשים, שהרי כבר במקורות נאמר 'אשת חיל'. אז השבוע נפרגן לאודליה רוח, שלה אינספור תארים – מנהלת תיקי לקוחות בכירה בסלקום, פעילה חברתית, מתנדבת, רעייתו של איש יחסי הציבור ליעד רוח, בתו של סגן ראש העיר אלישע פלג ומעכשיו גם סלב בזכות.
לטובת אלו שנחתו רק עכשיו על הפלנטה, נזכיר שלפני שבועיים, לכבוד יום האישה הבינלאומי, עלה לאוויר קמפיין של "מימונס אפייה" בהשתתפות שורת נשים חזקות ועוצמתיות – בהן, כמובן, אודליה רוח, וכעת רץ חזק באזזז רועש ביותר בברנז'ה הירושלמית, על כך שרוח היא האישה שזוכה להכי הרבה תגובות מקהל היעד, ובקיצור, פשוט גונבת את ההצגה לכל הנשים הדגולות שלקחו חלק בקמפיין, עם ים פידבקים, קומפלימנטים ואפילו עצירות לשיחות רחוב עם שלל נשים (חתימות מישהן?) ברחבי העיר.
אודליה וליעד רוח (צילום: עוז שכטר)
אודליה רוח, נו, את מתרגלת לך לעובדה שהפכת לכוכבת של ממש?
"אני שמחה וגאה מאוד שחברת מימונס בחרה בי להשתתף בקמפיין כזה גדול וערכי לצד נשים כאלה חזקות, שעושות את הבלתי אפשרי".
אישה אחת אמרה לנו אפילו שהיא ראתה אותך כבר מחלקת חתימות למעריצות ברחוב?
"חחח, זה לא הגיע לחתימות, אבל בהחלט היו כמה נשים שעצרו אותי ואמרו לי שראו את הקמפיין, והן ממש מתחברות למסר. זה היה שווה באמת את הכל".
וכדי לבדוק את המציאות לעומת המיתולוגיה המדברת על קנאת נשים וחוסר יכולתן לפרגן אחת לשניה, 'ירושלמיז' זימן גם את יפית לוי-אטיאס, סמנכ"לית רשת שיווק השקמה והבת של רמי לוי, שותפתה לפרסומת, ונו, זה לא ברור לכם, לוי-אטיאס פתרה את החידה ויצאה גדולה בעצמה, כשנשאלה האם היא מקנאת ברוח, על כך שאומרים עליה שהיא הבולטת מעל כל שאר הנשים בקמפיין?
"אני לא מכירה אותה אישית, אבל שמעתי שהיא תותחית בתחומה, ואישה מדהימה, ואני מפרגנת לה ומאחלת לה המון הצלחה ושתמשיך לעשות חיל. אה, כן, וגם אני קיבלתי תגובות מפרגנות, אבל לא כאלה, כן".
מסתבר שלא רק ולדימיר פוטין ורוסיה יודעים לבצע פלישות, גם 'ירושלמיז' מבין בזה מעט, והנה ממש כאן תכף תראו את הפלישה לחייו הפרטיים של אחד מהגדולים שבשחקני העבר של בית"ר ירושלים והכדורגל הישראלי בכלל – אורי מלמיליאן.
כן, הקשר המיתולוגי והבלתי נשכח נמצא איתנו כאן על הקו, ובגלל שהוא לא עד כדי כך לארג' עם התקשורת ("אני כבר עשר שנים לא התראיינתי לאף אחד"), בשביל לזכות ממנו לאיזשהו דיאלוג או מונולוג כלשהו, אתם צריכים לעבור קודם עם 'ירושלמיז' את סעיף העצבים שעורר אצלו המדור, כשכל תגובה של המאסטרו – מלמיליאן.
אוקיי, אז אתה לא מתראיין, הבנתי אותך, אורי מלמיליאן, אבל רגע אחד, אתה רוצה לומר לי שאתה לא מוכן לומר למעריצים ולמעריצות אפילו מה שלומך?
"הכל בסדר, מותק. אני לא בספורט. אם הייתי שחקן, הייתי עונה לך. תשמע, זכותי להשאיר את החיים הפרטיים שלי לעצמי".
אבל רגע אחד נוסף אורי, מה אתה רוצה שהם יחשבו שאתה נהיית סנוב? שלא אכפת לך מהם בשעות הקשות של בית"ר?
"תראה, אני חושב שאתה קצת חוצפן, סלח לי שאני אומר לך. אני לא מעניין אף אחד אתה שומע. אני נמצא בחיים הפרטיים שלי. ואין סמלים, אין. אני בכלל רואה את החיים אחרת מאשר כולם רואים – בן אדם גמר לשחק כדורגל, זהו, נגמר, הוא לא צריך כל שני וחמישי לפרשן בתקשורת. מבין את זה?".
טוב, אז לפחות תספר לנו איך זה מרגיש להיות איש נדל"ן בימים אלה – שהרי קנית בעבר כמה דירות יוקרה להשקעה, ויצא לך שם של איש נדל"ן?
"די, אני לא איש נדל"ן ולא איש כלום. אני חי את החיים שלי ולא חייב לאף אחד דבר. אותי בכלל לא מעניין מה חושבים עלי, ואם יחשבו שאני סנוב, אין לי בעיה".
נו, ותגיד, תגיד שאין לך איזה בדל געגוע לירושלים? לכדורגל?
"אני דווקא בא הרבה לירושלים, לבקר את המשפחה, אבל לא תודה, לא למשחקים".
ועכשיו, אחרי הפלישה למלמיליאן, נעבור לפינת מה תרמתי במלחמה, עם יקיר ירושלים אריה ויסמן, בעלי 'ויסמן רהיטים', שמיד כועס ואומר: "תרומות לא אמורות להינתן בסתר ולהישאר בסתר?".
אריה ויסמן (צילום: כרמית בועז)
בעיקרון כן, אתה צודק, אבל תרומות למען יתומי אוקראינה דווקא ראויות להתפרסם, ובגדול.
"אז ככה: אני ואחי נחום ויסמן שלחנו באמצע השבוע 40 ערכות של שמיכות ומצעים לגיל הרך לחלוקה ליתומי אוקראינה הפליטים, שהגיעו לארץ דרך חב"ד. כמו כן שלחנו גם 10 ערכות לשומרון, שכבר התחילו לקלוט עולים מאוקראינה. תרמנו דווקא להם, ליתומים, כי זוהי אידיאולוגיה אצלנו בקבוצת ויסמן, לתרום למי שאין להם משפחה".
במרחב הלידה של בית החולים הדסה הר הצופים, שבו נשים נכנסות בצעקת כאב ויוצאות בשירה מהלב, קיבלו השבוע גם הופעת שירה לא רק מהיולדת אלא גם מבן הזוג המאושר, שהוא במקרה גם הזמר נתן גושן. התינוקת שלו ושל רעייתו, לירון, ליוותה אותם כמובן בשירת רקע, והיא, שתדעו, בתם הבכורה.
לירון ונתן גושן עם הבת הבכורה (צילום: דוברות הדסה)
"הגענו לבית החולים הדסה הר הצופים כי הוא קרוב למרכז העיר בירושלים, שם אנחנו גרים", סיפרה לירון גושן ל'ירושלמיז', "ולשמחתנו התאהבנו מיד. אני חייבת להגיד שהגענו ללידה ראשונה שלנו עם המון חששות ופחדים, שהתפוגגו ברגע שהשומר בכניסה בירך אותנו לשלום. אז תודה רבה לפרופ' הוכנר שליוותה אותנו לכל אורך ההיריון במסירות אין קץ, לד"ר אלוש-קם מחדר הלידה שידעה להרגיע ולתת ביטחון בכל רגע, לחווי ורננה המיילדות המדהימות, ולאסתר ונחמה היקרות ממחלקת יולדות ג׳ שנתנו לנו להרגיש עטופים".
ועכשיו בואו ותכירו את הדר אלפסי, 31, אמנית רב תחומית ירושלמית, בוגרת בית הספר למשחק 'בית צבי' ובעלת מותג 'אוריגמי Origamli'. ושתדעו לכם, "אל תגידו לי איך להיות אישה", תערוכת הצילום החדשה של אלפסי, שתתקיים בסוף החודש בתערוכת צלמים קבוצתית במכון גתה, עובדת מצוין בתנאי שאתן נשים סופיסטיקייטד. תראו, מה שנכון נכון: אם כמה מאות ממעריצותיה היו להוטות לראות בעיר הקטנה אשר על שפת הים את המופע שלה, בטח שווה גם לכן הירושלמיות להבין.
הדר אלפסי (צילום: עצמי)
רוצים להישאר מעודכנים?
להבין מה, הדר אלפסי?
"להבין את המופע 'מקפלת שמחה' המשלב אוריגמי וניגון חסידי, והמספר את סיפורן של הנשים באשר הן. המופע מורכב מקטעי תנועה, שירת ניגון ואוריגמי, ואני מבקשת בו כאמנית להתחקות אחר מהלך החיים שלי ושל נשים אחרות שמחפשות דיוק, יופי וסדר פעולות קבוע מראש כמו שנדרש מאישה דתייה, לעיתים אף במחיר חייה שלה".
אוקיי, היכרות אטרקטיבית נוספת ש'ירושלמיז' מסדר לכם עכשיו, היא עם מפיק פסטיבל המחול הענק שיתקיים בחול המועד פסח בבנייני האומה, וזאת, כך מעריכים, לפני קהל של כ-4,000 צופות וצופים.
עידו קאפח (צילום: פרטי)
שלום לך, עידו קאפח, יוזם ומנהל הפסטיבל, צריך שניים לטנגו, אתה יודע, אתה והקוראים והקוראות שלנו, אז קדימה, ספר על עצמך – ועל הפסטיבל הגדול שלך בבנייני האומה?
"אני בן 38, יזם ירושלמי שרקד בעברו שנים רבות. למדתי בביה"ס הניסויי ובהמשך תואר אקדמי במכללת הדסה, ומאז ילדותי, רקדתי במחולה והשתתפתי בפסטיבלים מקצועיים.
"ובקשר לפסטיבל – לפני שפרצה הקורונה לחיינו, ניהלתי סוכנות נסיעות במרכז הבירה, במסגרתו בין היתר התקיים שיתוף פעולה בין בתי ספר למחול לפסטיבלים שייזמנו בחו"ל, מה שנקטע עקב השפעות ונזקי המגיפה. במשך זמן רב אני מנסה לשלב בין האהבות הגדולות שלי, עולם המחול ועולם הפקת האירועים – ולמזלי, גופים גדולים ומרכזיים נרתמו להצלחת המיזם והפכו לשותפים מלאים לדרך כמו מרכז הקונגרסים הבינלאומי בנייני האומה והמחלקה למחול בעיריית ירושלים. כך למעשה נולד פסטיבל UMA, פסטיבל ייחודי, רב שנתי, אשר פונה לקהל הרחב והמקצועי ומביא לירושלים חגיגת מחול, עשירה וססגונית, כפי שמגיע לעיר בירה". בהצלחה.
תגובות