מוזיאון ישראל בירושלים: מרגישים בבית

100 שנים לאחר שמרסל דושאן הציג משתנה הפוכה ושינה את עולם האמנות, מוזיאון ישראל הופך את היוצרות ומחזיר את החפצים "הביתיים", שמככבים במוזיאונים ובגלריות המובילות בעולם אל מקומן "הטבעי" – אל בית שנבנה בתוך המוזיאון מוזיאון.

את התוצר הסופי תוכלו לראות במוזיאון ישראל עד סוף חודש יולי במוזיאון, זאת במסגרת התערוכה "אין כמו בבית", אשר נפתחה השבוע ומציגה 120 יצירות של אמנים פורצי דרך, שהופכת אותן לפריטים ביתיים. היצירות מוקמו בחלל המעוצב כבית בתוך המוזיאון והמבקרים, שיהפכו לבני הבית, יסתובבו בין החדרים.

"לאורך המאה האחרונה יוצרים כמו אנדי וורהול, רוברט גובר, ייוֹי קוּסאמה ואמנים בולטים נוספים, השתמשו בחפצים ביתיים, הוציאו אותם ממקומם "הטבעי", והפכו אותם ליצירות אמנות שחתרו תחת החוויה היומיומית של הבית", מציינים במוזיאון ישראל. "האמנים חוללו שינוי בחפצים יומיומיים מוכרים באמצעות שינוי החומר, עיוות קנה-המידה, פירוק של חפצים או הכלאתם".

אוצרת התערוכה, ד"ר עדינה קמיאן-קשדן, מוסיפה ואומרת כי "זו פעם ראשונה שאני עושה תערוכה כזו. התערוכה היא בהשראת אמני הדאדא ובראשם דושאן, כשבמרכז אנו שמים הנושא של החפץ הביתי, שהפך ליצירת אמנות. הטרנספורמציה מחפץ שימושי ליצירה נעשית בדרכים שונות: הכלאה, פרגמנטציה, שינוי קנה המידה, שינוי חומריות או נקודת המבט. האמנים משנים חפצי יומיום כדי לדבר על נושאים שונים כמו למשל ענייני מגדר, הגירה, אפסנות או זהות מינית".

הרעיון לתערוכה התחיל מיצירת "רדי מייד" של האמנית ייוי קוסאמה, שנקנתה על ידי המוזיאון, אשר מציגה קרש גיהוץ שיצא מהקשרו ומכוסה בצורות פאליות. "היה לי רעיון להחזיר את קרש הגיהוץ לחדר שירות במעין בית", מסבירה קמיאן-קשדן, "מחדר השירות התחלנו לבנות את היצירה החוצה, כאילו מרהטים בית, אבל שום דבר בבית הזה הוא לא פונקציונלי. רק יצירות אמנות".

בין היצירות בתערוכה ישנה למשל פומפיית ענק של האמנית הפלסטינית-בריטית ילידת לבנון, מונה חאטום, ושולחן ענק של האמן רוברט ת'ריאן. ב"סלון", יוכלו המבקרים לשבת על ספה בהשראת דאלי, לצפות בטלוויזיות של האמן נאם ג'ון פייק ולהציץ אל "המזרקה" של דושאן, שתוצב בחדר הנוחיות. כמו בכל בית חדש בישראל – גם מקומו של הממ"ד לא נפקד, כשבמסגרת התערוכה בנה האמן בן גיתאי מרחב מוגן ייחודי בתוך התערוכה.

את התערוכה ילווה קטלוג המעוצב בהשראת קטלוג איקאה, שבו יצירות ומאמרים המאירים את המרחק האידיאולוגי והמושגי בין הבית כפי שהוא משתקף מעיני האמנים המשתתפים בתערוכה לבין הצגתו "האיקאית".

"התערוכה מבוססת על תפיסה משולשת או הוליסטית", מציינת קמיאן-קשדן, "פינה אחת של המשולש היא הנושא, הפינה השנייה היא החלל והשלישית היא הקטלוג דמוי איקאה. רציתי לעשות קטלוג דווקא כי זה בכלל לא בית 'איקאי'. המושג 'אין כמו בבית' רחוק ממה שהתכוונה דורותי בקוסם מארץ עוץ. הסאב טקסט של הכותרת הוא דווקא ה'אין מקום', שנראה 'כמו בית'. זו למעשה התייחסות לדבר מוכר מאוד ההופך להיות זר".

כדי לממש את חזון התערוכה עבדה קמיאן-קשדן בצמוד עם המעצב חנן דה לנגה ועם המעצב הגרפי עידן אפשטיין. בחלל יש תכנית אדריכלית על הרצפה, ובכל "חדר" מסומן על הרצפה למה הוא משמש. קירות הבית הם סמליים ועשויים בד לבן כדי להדגיש שמדובר בבית מטאפורי.

"התערוכה עובדת על כמה רמות", אומרת קמיאן-קשדן, "אנשים שיבואו ללא רקע אמנותי יכולים ליהנות מהפן החוויתי של בית בתוך המוזיאון. יש לזה אופי מאוד משחקי, שמתאים גם למשפחות. מי שמבין בתולדות האמנות יכול ממש לחוות את תולדות האמנות מדושאן ועד היום, דרך הנושא".