האמן הירושלמי מוטק'ה בלום יחגוג השבוע את יום הולדתו ה-96 עם פתיחת תערוכתו החדשה "מקטעי זמן", שתוצג במכון לתרבות רומניה בתל אביב. הציורים של האמן הוותיק ורב הפעלים שיוצגו בתערוכה מתארים את הדיאלוג המתמשך בין מקטעי חייו לבין ההתחדשות הבלתי פוסקת שהוא מאמין בה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
בלום, זוכה פרס איש שלום לשנת 2005 על מפעל חיים, שמאחוריו כבר 50 תערוכות יחיד, נולד בכפר קטן ברומניה ומילדותו חלם להיות אמן. כשהגרמנים פלשו לרומניה נלקח לעבודות כפייה. גם שם לא הפסיק לצייר ובאין לו נייר וצבעים השתמש בכל מה שמצא כדי לצייר על הקירות. כישורי הציור שלו היו לא רק מקור נחמה בתקופה הנוראה, אלא גם הצילו לא פעם את חייו.
באוגוסט 1944 הצליח לברוח ולהגיע ארצה באניית מעפילים. את שנותיו הראשונות בארץ בילה בקיבוץ, ואף לחם במלחמת העצמאות. ב-1956 סיים בהצטיינות את לימודי האמנות בבצלאל ונסע לאיטליה, שם השתלם אצל פרופ' תיאודורו אורסלי, ראש האקדמיה לאמנויות יפות בוורונה, באמנות שחזור ויצירה של עבודות פסיפס ופרסקו. לאחר מכן עבר להולנד, שם המשיך את השתלמותו האמנותית בעיר זייסט.
ב-1958 שב ארצה והקים סטודיו בירושלים, שמאז ומתמיד שימשה השראה ליצירותיו. בהמשך יצא למסע תערוכות באירופה ומשם הגיע לארצות הברית, שם הציג ולמד עד 1967. שנתיים לאחר מכן הקים את הסטודיו שלו בחוצות היוצר, שבו הוא ממשיך ליצור עד היום, והיה ממייסדי רובע האמנים הירושלמי. ב-1981 יצא שוב לצפון אמריקה בעקבות מלגה שקיבל למסע לימודים בין מוזיאונים בארצות הברית וקנדה. מאז ששב ארצה הוא חי ויוצר בירושלים.
בלום, אמן רב גוני, מצייר, מפסל ויוצר גם בהדפס, צורפות, קליגרפיה ומוזאיקה, תוך שהוא משתמש במגוון של חומרים. בעבודותיו הוא משלב ישן וחדש, מביע תשוקה, תקווה וייאוש ויוצר דיאלוג בין העולם הפיזי לרוחני. הוא הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות ברחבי העולם, יצירותיו נכללות באוספים פרטיים וציבוריים ומוצגות במבני ציבור, במוזיאונים ובבתי כנסת, ואף הוזמנו עבור משרדי ממשלה בישראל ובחו"ל. בעבר נבחר בלום להוביל את פרויקט השואה הבינלאומי "סוד להבות התקווה". שניים מציוריו, בנושא ירושלים, נבחרו כבסיס לכרזות שהנפיק משרד התיירות, והוא אף עיצב כרזות ליריד האמנויות השנתי בירושלים.
מוטק'ה בלום (צילום: פפה אללו)
התערוכה "מקטעי זמן" עוסקת בדינמיקה בין התחדשות האמן למקורות יצירתו. אפשר למצוא בעבודות את חוויית העיירה הקטנה שחווה כילד לצד הווי החיים בעיר הגדולה. הצבע הלבן השולט כאן מבטא את ניסיונו לטהר את חוויות חייו.
"האמנות היא דחף שקיים בי מאז שאני זוכר את עצמי", אומר בלום. "כילד הייתי הולך לשפת הנהר שליד העיירה, אוסף בוץ ומפסל בו. אחר כך התחלתי גם לצייר בכל הזדמנות ובכל דבר שנקלע לידי. זה תמיד היה צורך פנימי ששום דבר אחר לא יכול היה לענות עליו. האמנות היא עבורי דרך ליצור ולחדש כל הזמן ולראות את העולם כפי שהוא, ללא תיווך".
התערוכה החדשה היא גם סגירת מעגל, כיוון שמאז שברח מרומניה במלחמת העולם השנייה בלום מעולם לא חזר לארץ מולדתו. הצגת עבודותיו במכון לתרבות רומניה היא הפעם הראשונה שבה הוא מתחבר שוב לשורשיו. לגמרי במקרה תיפתח התערוכה בדיוק ביום הולדתו ה-96, וזו גם הפעם הראשונה שבה מוצגות עבודותיו הלבנות של בלום במרוכז. מרבית היצירות שיוצגו לא הוצגו מעולם בתערוכה.
"השם 'מקטעי חיים' מבטא את העיסוק שלו הן בעבר הרחוק והן בהווה, דרך הפריזמה של הצבע הלבן", מספרת בתו של האמן, ענת גלילי-בלום. "אם בעבר הוא צייר את ההתנסויות שלו בצבעים כהים ובמשיכות מכחול כבדות, היום הכול קליל, אוורירי ומואר יותר, כמו הפרספקטיבה שהוא אימץ על החיים בשנים האחרונות. הוא קיבל תעוזה ואומץ להיחשף. למרוח שכבות עבות של צבע ולהסתיר, זה קל יותר. עם השנים אבא שלי התקלף מהשכבות ואפשר לפנים שלו לצאת החוצה. במקביל, בשנים האחרונות הוא מצייר ציורי שואה שחורים. כשהנכדים שלו עשו עבודת שורשים הוא התחיל להיפתח ולספר להם דברים שלא סיפר מעולם. בשלב מסוים הוא הצהיר שהוא לא טוב במילים והעביר את החוויות לציורים כבדים וקשים. הציורים האלה והציורים הלבנים, הם ביטוי לשני הצדדים שקיימים בו".
בלום עצמו אומר: "האמנות היא תמצית חיי. בלי זה אין לי קיום". לפני כמה חודשים, כשקיבל מעיריית ירושלים מכתב פינוי מהסטודיו האהוב שלו, כמו אמנים אחרים בחוצות היוצר, לקה בלבו.
"מאדם בריא הוא הפך לחולה, פשוט נשבר לו הלב", מספרת בתו. "אבל גם כשהוא היה מאושפז בבית חולים היה ברור שמביאים לו פנקס ציור ועפרונות והוא ממשיך לצייר גם שם. כשאנחנו הולכים לבית קפה הוא מצייר על המפיות. הוא חווה את החיים דרך היצירה, זו סימביוזה שאי אפשר לנתק".
מגבלות הגיל לא מקשות עליו להמשיך ליצור?
"חד משמעית לא קשה לו. העיניים עוד רואות והגוף עוד מתפקד והוא אפילו הולך כל יום ברגל לסטודיו, מהלך 40 דקות מהבית. הוא לא מוותר על זה. הסטודיו הוא המפלט שלו והאמנות היא חלק מההוויה שלו, לא רק העיסוק".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
תגובות