ברחובה הראשי של שכונת מאה שערים בפינת רחוב סלנט, עומד בית המדרש של חסידות ברסלב. חסידות זו התפתחה במולדביה שבאוקראינה בעיירה ברסלב. מייסד העדה הזו, ר' נחמן, היה נינו של ר' ישראל שם טוב (הבעש"ט, מייסד החסידות). עוד בחייו (1810-1772) נאלץ ר' נחמן לנוע ממקום למקום, בשל דרכו המיוחדת בחסידות והביקורת הרבה שהביע בפומבי, נגד שאר גדולי צדיקי הדור שסטו מדרך הבעש"ט. בסוף ימיו נאלץ לעזוב את ברסלב, שנשרפה בדלקה והתיישב באומן. ר' נחמן חי באומן רק כחצי שנה, נפטר משחפת ונקבר במקום.
בשנת 1798 הגיע ר' נחמן לארץ ישראל, סייר בטבריה ובצפת והשתטח על קברי צדיקים בגליל. הוא לא הצליח להגיע למשאת נפשו, ירושלים, זאת בשל תחילת המצור ששם נפוליאון וצבאו על חופי הארץ. הרב נאלץ לעזוב במהירות חזרה לרוסיה, דרך נמל עכו. בביקורו בארץ, ראה ר' נחמן את המעשה המרכזי בחייו וידועה אמרתו "לאן שאני נוסע, אני נוסע רק לארץ ישראל". לאחר מותו לא מונה לו יורש וכך לחסידות ברסלב אין אדמו"ר. בשל חסרונו של מנהיג, שמת לפני למעלה מ-200 שנה, בהיותו רק בן 38, סובלת חסידות ברסלב מפילוגים רבים. שנים רבות היתה חסידות זו גורם שולי בעולם החסידות. אולם מזה שלושה עשורים היתה לה עדנה. רבים מהחוזרים בתשובה, בתנועה שהחלה לאחר מלחמת יום הכיפורים, הצטרפו לשורותיה. העובדה כי חסידות זו איננה אנטי-ציונית ואינה פוליטית, היא עממית וחודרת לנשמה – אינה מקיימת מסגרת חברתית נוקשה ודפוסי התנהגות מקובעים – קסמו למצטרפים לשורותיה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת9"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אופייה המיסטי של חסידות זו והדגש שלה על לימוד עצמי – חשיבות השמחה והניגונים המיוחדים, ברוח דברי ר' נחמן "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" ו"אין ייאוש בעולם כלל" – תרמו להתקרבות ולהזדהות עמה. אין זכויות יוצרים לספרי ר' נחמן ותלמידו המובהק היה ר' נתן מנמירוב, שידע להאזין, להקשיב ולרשום כל דיבור שיצא מפי המורה שלו. הוא העלה על הכתב לא רק דברי תורה, אלא גם שיחות חולין וסיפורי מעשיות שסיפר למקורביו. בחסידויות אחרות אסור לצלם את ספרי הרבנים, ואילו כתביו של ר' נחמן מצולמים ומופצים, באלפי עותקים, לכל דורש ומתורגמים לשפות רבות. ליד בית המדרש במאה שערים, נמצא משרד אגודת "משך נחל", שמקורו מן הפסוק בספר משלי (יחד) "נחל נובע ממקור חוכמה" (ראשי תיבות בחילוף אותיות "נחמן"). ציבור חילוני מתקשה להבין את הצירוף הזה (ננמ"ח), המופיע בגרפיטי במקומות בולטים, אך כל חסיד מכיר את הסיפור, כי בשבת שלאחר מותו של ר' נחמן, התכנסו מעריציו הקרובים והיתה שתיקה ומבוכה מי יתחיל בשירה. איש לא העז לעשות זאת, עד שקם רבי נתן והחל לשיר "נחל נובע ממקור חוכמה" (בשנוי אותיות שמו של ר' נחמן). החבורה החליטה שר' נחמן שהיה צדיק שלא חטא כל חייו, לא יהיה לו יורש לעולם בעדת החסידות שהקים. מאז החלטה זו, אין לחסידות ברסלב אדמו"ר והיא נקראת ברחוב החרדי "החסידות המתה" וחסידיה מכנים ביידיש "טויטע חסידים", כלומר "חסידים מתים".
בית המדרש הגדול בירושלים (צילום: ד"ר אדם אקרמן)
מתוך אמונתם בהבטחת ר' נחמן טרם מותו, כי "האש שלי תוקד עד בוא המשיח", ובקשתו לשהות ליד קברו בראש השנה: "איש לא יעדר – כי כל העניין שלי רק ראש השנה" – והבטחתו כי הבא לפקוד את קברו, ייתן פרוטה לצדקה ויאמר את עשרת פרקי תהילים של "התיקון הכללי" – הוא יושיע אותו ו"ימשוך בפאותיו ויוציא אותו מהגיהנום". מאז ועד היום, החסידים עושים הכל על מנת לפקוד את קברו. בתקופת השלטון הקומוניסטי הם עשו זאת תוך סיכון רב ורק מעטים זכו להגיע לאומן. רבים מהם הוגלו לסיביר, נמקו במרתפי כלא ואף נרצחו. האש שהדליק בהם ר' נחמן לא כבתה ובדבקותם ובריקודיהם, הם עשו הכל להוכיח כי חסידותם חיה ופועמת. אפילו מגפות שפרצו ברוסיה לא מנעו מהם לנסות להסתנן לקברו.
בשנת 1981 נרשמה פרשת מאסרו של חסיד ברסלב, מאיר דויטש, שיצא מירושלים וזייף את הדרכון שלו על מנת להגיע לאומן. הוא נאסר עם היכנסו לרוסיה ורק לאחר השתדלויות רבות שוחרר. הרב של חסידי ברסלב בניו יורק הוכיח את החסידים הירושלמים, שהם מסכנים במעשים כאלו את קבר הרב – והשלטון הסובייטי עלול להרוס אותו. החסידים הירושלמים נענו לפנייתו והתחייבו בכתב, שלא ייסעו יותר לאומן עם דרכונים לא אמיתיים. התפרקות רוסיה ב-1990, סיימה את תקופת הסבל והתלאות שפקדו את החסידים הנלהבים, שחפצו להשתטח על קבר רבם והחלה נהירה נרחבת לאומן.
במשך הדורות רק שני מקומות התחרו באומן – ירושלים וצפת – ועם שחרור הכותל ב-1967, התפילה לידו היתה לחלופה למספר פלגים, לנסיעה לאומן בערב ראש השנה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם באירופה ובעקבות מהפכת אוקטובר ברוסיה ב-1917 והתוצאה מהמלחמה הפולנית-סובייטית (1921-1919), בה עבר מרבית השטח של אוקראינה לידי ברה"מ – נמנע מחסידות ברסלב בפולין להגיע לקבר באומן – והם הקימו מרכז עליה לרגל בלובלין. השואה שמה ל"קיבוץ" זה (המפגש באומן נקרא "הקיבוץ הגדול"), והנאצים השמידו כמעט את כל יהדות ברסלב בפולין וברוסיה. שרידי השואה הגיעו ברובם לירושלים וחלקם התיישב בצפת. הבאים לירושלים, הצטרפו לחסידים שעלו לעיר עם הרב אברהם חזן ב-1893 שהיה דור רביעי לר' נחמן. החסידים התגורר בעיר העתיקה ב"חצר ורשה". ב-1908 התקיים "הקיבוץ" הראשון, ונוצר מאבק עם החסידים שניסו לקיימו גם בצפת. כך החל הקרע שנמשך עד 1948 וחצה בין הפלג הצפתי הקטן לבין הירושלמי. נפילתו של הרובע היהודי לידי הלגיון הירדני במלחמת העצמאות, הנחיתה מכה נוספת על יהדות ברסלב שמנתה רק מאות בודדות. החסידים אולצו לעזוב בתיהם והתיישבו ברובם בשכונות קטמון ובעזרת תורה – ומיעוטם עזבו לבני ברק. החסידות בירושלים התגברה גם על משבר זה – והצטרפותם של ליטאים חרדים לשורותיה ושל חוזרים בתשובה – חיזקה מחדש את שורותיה.
קברו של ר' נחמן (צילום: מיטב אקרמן-סולומון)
בניין הישיבה הגדול במאה שערים נבנה ב-1961, מתרומות חסידי ברסלב בארץ ובגולה. בתוכו נמצא נעול בארון זכוכית גדול, כסאו של הרבי המנוח. כסא העץ הובא בחירוף נפש בידי עולים מברה"מ הקומוניסטית. החסידים במחתרת פרקו בהדרגה את הכסא וכל עולה הביא חוליה ממנו. העלאת הכסא ארכה מספר שנים וכאשר הגיעו כל חלקיו – הוא הורכב ליד ארון הקודש לשמחתם הרבה של החסידים. ארון הזכוכית, בו נמצא הכסא, נפתח רק כאשר נולד בן חדש לעדה. כך, בזכות כיסאו ששרד, משמש ר' נחמן, סנדק של כל תינוקות החסידות. הפלג השולט כיום בישיבה מכונה "פלג שול" על שמה המלא של הישיבה, "בית המדרש הגדול של חסידות ברסלב במאה שערים".
הישיבה קבלה גושפנקא חשובה בערב ראש השנה 1963, כאשר נשיא המדינה זלמן שז"ר, מלווה בשוטרים, הלך ברגל מביתו ברחביה להתפלל ב"שול" זה. שז"ר הגיע לבטא את הזדהותו עם כאבם של החסידים, על שאינם מורשים על ידי שלטונות רוסיה לבקר את קבר הצדיק באומן. החסידים, שהופתעו מביקורו של הנשיא, הסתופפו ללחוץ את ידו, והוא ניהל עמם שיחה ביידיש ותיבל דבריו בסיפורי מעשיות על נפלאותיו של ר' נחמן.
זרם "השול" הוא מהמרכזיים בירושלים ומורכב משילוב של צאצאי ברסלב בעבר, חרדים וחוזרים בתשובה. הפלג אינו נחשב לקנאי, ונושאי מחלוקת כמו לימוד בעברית והשתתפות בבחירות נתונים לבחירה אישית. פלג חשוב אחר נקרא "שובו בנים", המתבסס ברובו על בעלי תשובה ואלו הם חסידיו של הרב אליעזר ברלנד. הפלג נקרא כך, על שם שם הישיבה שהקים ברחוב מעלה חלדיה ברובע המוסלמי, במקום בו שכנה לפני מלחמת העצמאות, ישיבה ברסלבית בשם "חיי עולם" ולומדים בה 150 אברכים. לרב ברלנד הכריזמטי יש אלפי חסידים הנוהים אחריו, גם כאשר הוא היה לדמות שנויה במחלוקת בשל האשמות על רקע עברות מוסריות. דמות ירושלמית מעניינת נוספת הינה של הרב ישראל אודסר (נפטר ב-1994), שהקים את פלג "הננחים". בהגיעו לגבורות, הודיע אודסר כי ברשותו פתק בכתב ידו של ר' נחמן, בו מופיעה המנטרה "נ נח נחמ נחמן מאומן". תלמידיו מלאי ההתפעלות החלו לראות בו את יורשו של ר' נחמן. אודסר פעל רבות להעלאת עצמותיו של ר' נחמן לקבורה בירושלים. הוא נכשל בשל התנגדות האוקראינים, המסרבים לאבד נכס המכניס רווחים רבים לקופת מדינתם (כ-60 אלף הגיעו מישראל ומארה"ב בשנת 2019 לאתר, ולולא הקורונה נראה שהשנה מספר זה היה נשמר). כמו כן פלגים רבים אחרים מתנגדים להבאת עצמותיו של ר' נחמן לקבורה בארץ, ובהעדר סמכות משפטית לחסידות ברסלב או מרות של שושלת אדמו"רים – אין מי שיכריע בסוגיה זו. כיום פלג "הננחים", בראשות נכדו של אודסר, עמרם הורביץ, מקיים מדי שנה את "הקיבוץ" ליד הכותל המערבי. בשנת 1984 הצליח הפלג לכנס את "הקיבוץ" הגדול ביותר בתולדות ירושלים ליד הכותל המערבי. ב"קיבוץ" השתתפו כ-800 חסידים מהארץ ומארה"ב. יצויין כי ישנו יום בשנה (י' בטבת), שבו כל התת-פלגים בירושלים מתאחדים – ומקיימים במשותף את ה"הילולה הגדולה" – סעודה חגיגית לכבוד ר' נתן, ממשיכו של ר' נחמן, שבזכותו שרדה החסידות. ר' נתן אירגן את העלייה הראשונה לרגל לקברו של ר' נחמן, בראש השנה ב-1811 במלות שנה למותו – ובכך הניח את הבסיס למנהג המשמש עד היום דבק לכל חסידי ברסלב בעולם.
ד"ר אדם אקרמן (צילום: פרטי)
כ
כתבה מעניינת. בגלל שדת היא לא מתמטיקה וכל אידיוט כריזמטי עם ידע מספיק בכתובים, הופך עצמו לרב ואוסף סביבו אנשים חלשים.
אין ספק שהרב היה דמות מאוד מעניינת ומיוחדת, השאיר אחריו כתבים ורעיונות יפים. ואז באו האידיוטים ועשו מזה קרקס בזוי והזוי.