מתחם ארמון הנציב נבנה על אחד הרכסים הגבוהים בירושלים (820 מטרים), ונשקף ממנו נוף קדומים מרהיב וטעון בהיסטוריה של שלוש הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם. הנוף רב העוצמה נותן מבט היקפי על הרי מואב וים המלח, מדבר יהודה, עמק קדרון וכפר השילוח, העיר העתיקה וחומותיה, הר הזיתים והר הצופים.
כידוע, אתר זה נבחר ב-1928 להקמת מעונו של נציג השלטון הבריטי בארץ (זאת לאחר ששנה קודם, ב-1927, נפגע ברעידת אדמה הבניין המפואר של אוגוסטה ויקטוריה, שנבחר תחילה למושב הנציב). הבניין הייצוגי על הרכס, שלפי האמונה הנוצרית הוא "הר העצה (המועצה) הרעה" ולפי המסורת המוסלמית נקרא ג'בל מוכבר (ההר הגדול), תוכנן על ידי האדריכל הבריטי אולסין הריסון. המתחם הוקם על שטח של 65 דונם, בהשקעת ענק של 53 אלף לירות שטרלינג ובעבודה מאומצת של כ-400 פועלים (מהם 50 יהודים). המתחם נחנך בשנת 1933, ועד עזיבתו עם תום המנדט הבריטי בשנת 1948, התגוררו בו ארבעה נציבים עליונים. האחרון שבהם אלן קנינגהם, העביר ב-14 במאי 1948 את מפתחות הבניין לצלב האדום.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 16"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
בזמן מלחמת העצמאות עובדי הצלב האדום טיפלו בנפגעים ערבים ויהודים, ובאוקטובר 1948 העבירו את הבניין לאו"ם, שמחזיק בו עד היום. ניתן להסיק כי ראשי המנדט לא היו משקיעים בבניית מבנה כה מפואר, לו הניחו כי האימפריה הבריטית תעזוב אותו לאחר 15 שנה. מאז איבד המבנה מזוהרו וממרכזיותו בתולדות ירושלים, והיה לסלע מחלוקת בין האו"ם למדינת ישראל.
הבעלות על ארמון הנציב היתה נושא למחלוקת משפטית, שגברה בשנים האחרונות, בשל המגמתיות של האו"ם נגד ישראל ואימוץ החלטות אנטי-ישראליות תכופות. האו"ם טוען כי השטח עליו עומד הבניין הוא שטח הפקר, ואילו ישראל גורסת שעל המתחם חלה ריבונות ישראלית, וכי המדינה היא היורשת החוקית של המנדט הבריטי. במרשם המקרקעין, רשומה אדמת ארמון הנציב כרכוש ישראלי, ואילו האו"ם רואה במקום מובלעת אקס-טריטוריאלית ומושב המטה המרכזי של משלחתו לפיקוח על הפסקת האש.
שער הכניסה לארמון הנציב (צילום: ד"ר אדם אקרמן)
ביוני 1967 היה ארמון הנציב למתחם הראשון בירושלים שבו התחוללו הקרבות של מלחמת ששת הימים, כאשר הירדנים כבשו את הבניין וניסו משם להתקדם לעבר שכונת תלפיות. כעבור מספר שעות, בהתקפת נגד ישראלית, נכבש המקום על ידי לוחמי החטיבה הירושלמית. מידית החל לחץ כבד של מזכיר האו"ם, או תאנט, להחזרת הבניין למשקיפי האו"ם, ששהו במקום, מאז הסכם שביתת הנשק ופרוז האזור בתום קרבות 1948. לחץ מזכיר האו"ם, שגובה בהחלטת מועצת הביטחון, הביא להחלטה של ממשלת ישראל בראשותו של לוי אשכול, להחזיר את הבניין לידי המשקיפים. ההסכם קבע כי מדינת ישראל מאפשרת את חזרתם הזמנית לבניין ולסביבתו, בשטח של 44 דונם, בתפקיד של פיקוח על הפסקת האש עם המדינות שלחמו בישראל: ירדן, מצרים וסוריה.
החצר האחורית בארמון הנציב (צילום: ד"ר אדם אקרמן)
האו"ם לא הכיר בבעלות ישראל על השטח, ואינו מוכן לחתום על כל הסכם שיהיה בו סממן של הכרה כזו (כולל בתשלום של דמי ארנונה). האו"ם מתעקש בטענתו כי הבניין היה בשטח מפורז ולא חלים עליו חוקי ישראל. יתרה מכך, בשנת 1969 הרחיב האו"ם את השטח של המתחם, ב-33 דונם נוספים ל-77 דונם. הארגון מתעלם מכך שנחתמו הסכמי שלום עם מצרים וירדן, שהפכו את הצידוק לנוכחותם של המשקיפים בבניין ללא רלוונטית. בשנות ה-70 הועלה הרעיון להפוך את הארמון למשכן נשיאי ישראל. ברם, עד אשר יונף דגל ישראל מעליו – כפי שהיה למשך כחודש אחרי כיבושו ביוני 1967 – דרושה החלטה נחרצת של ממשלת ישראל, שתגובה בחומר משפטי מוצק, אשר יוכל לעמוד גם במבחן בית דין בינלאומי. עמותת רגבים ולוחמי 1948 ו-1967, פועלים ללא לאות לזירוז קבלת החלטה כזו.
השגת ריבונות ישראלית במתחם ארמון הנציב, היתה יכלה להיות קלה יותר להשגה, לו המבנה היה נכבש במלחמת העצמאות. בלילה שבין ה-17 ל-18 באוגוסט 1948, לוחמי חטיבת עציוני כבשו את סביבתו, אך משה דיין, אז מפקד אזור ירושלים, לא נתן להם את האישור לכבוש את המבנה עצמו. עם עלות השחר התגלה הכוח שהיה חשוף בשטח והסתער עליהם. הכוח של לוחמי חטיבת עציוני נאלצו לסגת תוך שהם סופגים אבידות קשות – 14 הרוגים, 24 פצועים ו-10 שבויים.
פינת הסבה לאורחים בארמון הנציב (צילום: אביעד בר נס-באדיבות ארכיון הארץ)
כיום ארמון הנציב הפך למתקן צבאי, שרק לבודדים מתאפשר לבקר בו. המבנה עבר שיפוץ מקיף בין השנים 2017-2013, בהשקעה של שבעה מיליון דולרים, עובדה המבליטה עוד יותר את רצון האו"ם להיאחז בו וגם לשמור על ייחודו. לבניין ארכיטקטורה מופלאה, המשלבת מרכיבים מזרחיים ואירופאיים. מבנה השער מזכיר כניסה למבצר בימי הביניים ובפנים ישנם אולמות מרשימים, כאשר הבולטים שבהם הם אולם הנשפים ואולם האירוח. אולם הנשפים בולט ברצפת העץ הממורקת שלו, בנברשות הבדולח ובאח הענק לחימום, המצופה באריחים ארמנים בגוון כחול. פריטי ריהוט מגולף, וילונות כבדים, שטיחים פרסים, מנורות ייחודיות – פוזרו בכל רחבי הבניין. שני גנים מושקעים (להגנה מפני הרוחות העזות המנשבות באזור), שבאחד מהם נבנתה מזרקת מים מתומנת, שימשו בקיץ למסיבות ולאירוח טקסים.
עבור הישראלים הבניין מהווה עדיין זכר למעוז הקולוניאליזם הבריטי, המנוכר והמתנשא. מבנה שלטוני, הנמצא למעלה מ-70 שנים בידי האו"ם העוין, השוהה במקום ללא הגבלת זמן, מבלי שירכוש את השטח ובהיותו רק דייר במבנה. על הגבעה המכונה "הר העצה הרעה" עמד בימי בית שני בית הקיץ של הכהן הגדול כיפא, שבו נערכה מועצת הסנהדרין שהחליטה על הסגרת ישו לידי הרומאים. העצה הזו התבררה לימים כרעה וצליבת ישו גרמה נזק ליהדות, הפכה את ישו לקדוש וגררה עוינות מאז כלפי היהודים. האם שם הגבעה והבניין המנוכר המונומנטאלי המתנשא עליה, שמייצג את התנכרות האו"ם כלפי ישראל מיום הקמתה, הוא רמז להחלטות הרעות של מועצת הביטחון כלפי ישראל? כך גרסו המפגינים שעמדו בשערו ביולי 1967, כשבראשם עמד שופט בית המשפט העליון בנימין הלוי. מאז ועד היום, מתקיימות הפגנות שנתיות ליד אנדרטת הזיכרון, לנופלי תש"ח וששת הימים, הנמצאת בסמוך לארמון הנציב. תצוין גם הפגנת היחיד של חלי (מנחם) כהן, שאביו יהושע כהן, התנקש בחייו של הרוזן ברנאדוט ב-1948, אשר פעל בעקשנות לבינאום ירושלים. הוא מתייצב מאז 2017 ליד המתחם, עם שלט ענק דו-לשוני, שעליו כתוב בעברית "ארמון הנציב לריבונות ישראלית" – ובאנגלית: "האו"ם תחתום ותישאר או שתעזוב!".
תגובות