"אילו ציפורים אשר עפות מעל הים; אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם; אלו סיפורים היו ודאי לציפורים; על הארצות אשר מעבר להרים". כך תרגמה וכתבה נעמי שמר את הבית הראשון של השיר, שכתב במקור ז'אן ברוסול. את הציפורים אשר עפות מעל ירושלים – מכירה מקרוב והכי טוב גרדה ישראל, תושבת ירושלים, בת ה-85, שכבר 18 שנה מתנדבת בתחנה לחקר ציפורי בירושלים על שם נילי ודוד, שבגן סאקר. ישראל לא מפספסת כמעט אף יום על מנת לסייע לציפורים הנודדות שמגיעות לתחנה ,ומעניקה להן טיפול מסור.
"כמעט מדי יום, אני מגיעה לכאן בתחבורה ציבורית", מספרת בראיון ל"כל העיר" ישראל, המתנדבת הוותיקה. "כל עוד אין מזג אוויר סוער – אני באה לכאן, הסיפור שלי עם הצפרות מתחיל מהילדות. כבר בתור ילדה הבעתי התעניינות מורחבת בנושא הזה, ובכל סוגי הציפורים – מדובר באמת בעולם מופלא ומיוחד".
לאחרונה צוינו כ-25 שנה להיווסדה של התחנה לחקר ציפורי בירושלים. המקום הפסטורלי שנמצא בסמוך לכנסת ולגן סאקר ומנוהל על ידי החברה להגנת הטבע, נחשב כאתר טבע העירוני הקהילתי הראשון בעיר, ומשמש נקודת עצירה לעשרות אלפי ציפורי שיר שנודדות מדי סתיו לאפריקה ומדי אביב לאירופה ואסיה.
ישראל, מתגוררת כיום בשכונת קרית היובל – היא עלתה בשנת 1960 מדרום אפריקה בגיל 21. לאחר שעלתה לארץ, במסגרת תנועת בני עקיבא, היא לא זנחה את אהבתה לתחום, והתנדבה במגוון מקומות בשנות ה-20 לחייה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
צופית (צילום: דודו בן אור)
איך הגעת להתנדב בתחום הצפרות בארץ?
"כשעליתי לארץ בגיל 21, הגעתי לקיבוץ קבוצת יבנה, ודבר ראשון שמתי לב לציפורים ומיד הבעתי התעניינות, ושאלתי מה שמות הציפורים, באיזה סוגים מדובר וכו'", מספרת ישראל בעיניים בורקות. "כשנה לאחר מכן, למדתי בסמינר למורים בגבעת וושינגטון, ולקחו אותנו למעגן מיכאל שהיה בעבר מקום צפרות הגדול בארץ. מי שניהל שם את כל העניינים היה שלום זו-ארץ ז"ל (מייסד ומנחיל את תורת ופעילות הצפרות העממית בישראל, טנ"נ), שאמר מי שרוצה לבוא ולהתנדב רק צריך להרים טלפון, ואמרתי לו באותו הרגע שאני רוצה להתנדב".
פרוש מצוי – נקבה (צילום: דודו בן אור)
לאחר מכן, הגיעה ישראל לירושלים, כאשר בשנת 2002, החלה להתנדב בתחנה לחקר ציפורי בירושלים, וטיפלה במהלך שנות התנדבותה בכ-200 מינים שונים של ציפורים. בדרך היא פגשה אלפי תלמידים משלל בתי ספר, שמגיעים לסיורים במסגרת החינוכית בה הם לומדים, ובמגוון משפחות שבאות למקום בחופשות לפעילויות ולמידה.
אדום חזה (צילום: דודו בן אור)
איזו ציפור הכי מרגשת אותך?
"המין שמרגש אותי לראות זה סוג הציפור אדום החזה. שחזר לכאן ב-11 בנובמבר אחרי 7 שנים של היעדרות. יש מינים שחוזרים שנה אחרי שנה, ואנחנו מחכים להם במיוחד לביקורים, זה ממש יפה לראות את הציפורים שחוזרות. זה אומר שהן עברו את הסכנה פעמיים וזה נחשב כהצלחה".
יש זן מיוחד שעדיין לא ראית, והיית רוצה לראות?
"אני עוד לא ראיתי את הציפור זרזיר ארבה, הוא היה כאן והחמצתי אותו. לכן, אני מחכה עדיין לראות אותו".
גרדה ישראל (צילום: אלן קסל)
את מרגישה את הפער הבין-דורי בינך לבין התלמידים שמגיעים לסיורים?
"במהלך התנדבותי אין לי הרבה אינטרקציה עם בני הנוער מכיוון שאני לא מדריכה ומעבירה סיורים, אבל אם הם שואלים אותי שאלות מדי פעם אני עונה להם כשהם מביעים התעניינות מכיוון שהם באים לכאן, ורואים משהו אחר שלא ניתן לראות מדי יום. יש כאלה שעושים צחוק, אבל יש התעניינות רבה של בני נוער. וכשרואים אותי מתעסקת עם ציפורים – ישר שואלים אותי אם הציפור אמיתית ודברים בסגנון הזה. הם ממש מתלהבים. יש הרבה אנשים שאומרים לי 'את היית המורה שלי לציפורים, אני למדתי ממך'".
כהוקרה על פעילותה – בשנת 2013 הוענק לישראל פרס 'מגן השר לאזרחים ותיקים' מחבר הכנסת לשעבר אורי אורבך ז"ל, שכיהן כשר לאזרחים ותיקים. "קיבלתי פרס על ההתנדבות שלי לפני כשבע שנים מטעם המחלקה לאזרחים ותיקים", אומרת ישראל. "בדרך כלל מדובר במקבלי פרס שהם מתנדבים בבתי חולים, בעמותות וכו'. באותה שנה רצו לגוון, והמליצו עלי בגלל שאני מתנדבת הרבה שנים בטבע, רצו לפרסם שיש גם מסגרות טבע להתנדב בהן, ושזה גם חשוב מאוד".
גרדה ישראל (צילום: אלן קסל)
העברת את חיידק הצפרות לסביבה הקרובה שלך?
"המשפחה שלי כבר רגילה שאני צועקת 'תסתכלו הנה עוד ציפורים, תראו אותן'. והנכדים שלי מזהים מיני ציפורים בזכותי, הם יודעים שזה חיידק שקיים אצלי שנים".
ישראל מוסיפה ומציינת כי היא עדיין רוצה להישאר ולהתנדב כמה שתוכל בתחנה לחקר ציפורי ירושלים, מכיוון שמדובר באהבתה העיקרית. "השאיפה המרכזית היא להישאר כאן, ולהשתתף במחקר הנדידה. אני כאן כ-18 שנה, ומגיעה ל-6 שעות כמעט מדי יום. הציפורים זה מוקד האהבה העיקרי שלי, והתכנון שלי הוא להיות כמה שאפשר במרכז הזה ולנצל את הזמן המירבי שלי כאן".
אלן קסל, מנהלת התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד, מוסיפה ומספרת על ישראל כי "גרדה היא הסבתא של התחנה, היא תמיד שמחה להראות לאנשים את המקום, את הציפורים ואת עבודת הטיבוע החשובה, שכמעט לא מתבצעת בלעדיה. כשהיא לא מגיעה אנחנו מרגישים את ההבדל וגם כשמבקרים חוזרים אלינו אחרי הרבה שנים, הם מחפשים מיד אותה, כי היא דמות שאי אפשר לשכוח. אני מאחלת לעצמי ולה עוד המון שנים ביחד".
אבי מנשה
תודה על הכתבה המשמחת.
לתשומת לבכם, לעניות דעתי הפרוש המצוי שבתמונה הוא זכר. וכדאי לדייק בכך, כי פלא גדול הם הפרושים בגנינו כעת, וכשמוצאים פרוש זכר (אצלי לפחות) הריגשה גדולה.
מאיר קורן
בס"ד
איזו זכות יש לירושלמים היקרים ולירושלמיות היקרות, בפרט – ובכלל – לעם ישראל כולו ובפרט – לצוות תחנת החקר לציפורי ירושלים שזכו וזוכים כולם – ב"ה לעבוד עם אישה כה יקרה, פעלתנית וחוקרת טבע כזו!
אני מאחל לה בע"ה עוד הרבה שנים טובות בבריאות איתנה והמשך העיסוק בהתנדבות בתחום כה מעניין זה – ובפרט – בגיל כה מבוגר זה שבו היא זוכה להתנדב בבריאות איתנה ובדעה צלולה ב"ה!!!