אם הייתם באים לבקר אותנו לפני ארבע שנים הייתם רואים טלוויזיה דלוקה עם ערוץ בייבי עבור נדב שרק נולד, נעם בן ה-7 על הטאבלט, טליה בת ה-4 צופה בסרטוני בובות ביוטיוב ואני כנראה מחפשת עוד לייקים על פוסט שפרסמתי בפייסבוק. גם בן זוגי היה חלק מה'חגיגה' – עיניו היו ממוקדות על המסך, בכל זאת עבודה. בוקר, צהריים וערב הסמארטפון תפס לנו את העיניים, בין ביס לביס, בין מטלה למטלה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
באותה תקופה החלטנו לטוס לשנתיים לסן דייגו, ארצות הברית. שם נחשפתי למחקרים, הרצאות טד וכתבות על הסכנות הטמונות בשהייה ממושכת מול מסך. בנקודה זו החלטנו להגביל את זמן השימוש לכל אחד מבני הבית והגבלנו במרחב – אין טלפונים בסלון. בהתחלה היה קשה מנשוא, אבל לאט-לאט הצלחנו להטמיע את הנוהג החדש. ההבדל היה משמעותי. במקום דממה, היה רחשושים של שיח, ויכוחים, צחקוקים. פגשתי את העיניים של הילדים שחיפשו את העיניים שלי. ובשורה תחתונה זה הרגיש נכון. אפילו הקלה.
כשחזרנו לארץ, ושלחתי את ילדיי לבית הספר, גיליתי שכמעט לכל ילד בכיתה ג' יש סמארטפון. שנה שלמה נלחמתי על הסברה להורים ולילדים כמה הרסניים המסכים, אבל מסתבר שהפחדה לא עובדת. ובטח שלא כשמדובר במכשיר שדבוק לכולנו לכף היד.
יעל גודמן-קורדה (צילום: פרטי)
התחלתי לחפש אלטרנטיבות. אם הבעיה היא התמכרות אז צריך למצוא פתרון. מה כן אפשר להציע במקום שהייה ממושכת מול מסכים? מצאתי כל מיני פעילויות, ארגונים, ויזמנו פעילות במועצת תלמידים – שעת משפחה בבית, אבל שום דבר שיכול היה להקטין באופן משמעותי את זמן המסך של ילדי בית הספר היסודי.
דיברתי בייאוש עם חברה שסיפרה לי על יוזמה בשם "תנו לגדול על שקט". נכנסתי לפייסבוק וראיתי שתי אמהות שמצאו פתרון פשוט – טלפון ראשון הוא טלפון בטוח. זה בדיוק מה שהיה חסר. פרקטיקה. גייסתי כמה הורים והתחלנו להריץ את המיזם בבית הספר.
שלחנו הודעות, התמקדנו בכתות א'-ג', הזמנתי 30 מכשירים מכספי. העמדנו דוכן. תוך שעה כל המכשירים נקנו. שבוע לאחר מכן הזמינו ממני באופן אישי עוד 15 הורים והפניות ממשיכות להגיע.
בימים האחרונים חברנו לתנועת "התעוררות" על מנת לקדם מהלך עירוני-חברתי שיגיע מלמטה. ביריד חזרה לבית הספר של תנועת התעוררות שיתקיים ביום שני, 29.7.19, במתחם התחנה, הוספנו דוכן לדוכני הציוד וספרי הלימוד, ובו יימכרו טלפונים פשוטים במאה שקלים. מוזמנים להגיע, לקנות ולחבור אלי לקידום הנושא בירושלים.
יעל גודמן-קורדה, תושבת אבו תור, אמא לשלושה ילדים בגילי 11,8,4.
רפי העבד
יעל גודמן מלמדת את כולנו איך לחיות בריא. אני הולך אחריה בעיניים עצומות!!
דבורה
מה זה הטלפון המדובר?
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כמו רוב החרדים שלא מכניסים סמארטפון הביתה
חני
במילים אחרות….. כמו טלפון "כשר"
בלי אינטרנט
בסיסי, שיחות והודעות….
בינינו – ילדים לא צריכים יותר מזה….
אני בעד!! יוזמה מבורכת הלוואי שכולם ילכו אחרייך.
הלוואי שנחזור לפשטות של פעם, כשאנשים דיברו אחד עם השני, ניהלו שיח… התבדחו…. אוירה טובה ומשפחתית.
עד כיתה ו' הצלחתי לסחוב שילדיי יהיו בלי טלפונים.
קצת עם יסורי מצפון, מאחר ויש בעיה חברתית, לכולם יש, והם מרגישים מנותקים מהחברה והווצאפ הכיתתי. דבר שגורם להם לעוגמת נפש ובידוד חברתי בגלל שהם בין הבודדים בלי נייד.
התחושה שלהם קשה, וזה כאב לי. צריך לדבר ולעודד אותם.
שמחה שיש הורים נוספים עם התובנות שקיבלתי
מקווה שהשינוי יתפוס….
תבורכי על היוזמה!