אוכל פשוט. צמד מילים שמהדהד לי בראש כבר תקופה לא קצרה. מה זה אומר? פשוט כיוון שניתן לדרג את אופן ההכנה כקל עד בינוני? או כי מדובר בסטיגמה והכוונה היא ל'אוכל פועלים' או אוכל מבית אמא? יצאתי לבחון, לטעום וכמובן להכין.
הנחת היסוד שלי היא שאין דבר כזה 'אוכל פשוט'. לדעתי, נכון לתאר מאכלים מסוימים כחפים מ'פוזה' או מאכלים שלא מכילים יותר משלושה-ארבעה מרכיבים כ'אוכל פשוט'. בשבתות, לדוגמא, אני ממש רוצה להכין חמין, תבית, או מקלובה ונראה שזה בר עשייה במבט ראשון. מעבר לעובדה שלמאכלי הנחמה של שבת יש את הכבוד שהם ראויים לו, יש שנים של היסטוריה, סיפורים של נדודים וזה איך אומרים – 'עניין של יד', 'טאץ", אבל כזה שלא מגיע ברגע. אצלי לפחות זה לא קרה, יש בי מעין אימה גדולה כשאני ניגשת למאכלים המסורתיים שכולנו גדלנו עליהם, מעין לחץ חברתי וחרדת ביצוע בגובה השמיים, רק לאחרונה בכתבה הקודמת התמודדתי בגבורה עם כרוב ממולא וגם זה היה ביזע ודמעות. למה זה?
בחזרה לפשוט.
בהגדרה שלי צלחת עם חומוס, פרוסות בצל ומלפפון חמוץ זו ארוחה פשוטה. אז מה מזל עשתה? ברור שניסתה להכין חומוס. ובכן היה נורא ואיום, לא ציפיתי שיצליח לי על הפעם הראשונה, באמת שלא. ניסיתי לתרץ בכך שאין לי בלנדר, ושלא היתה לא מספיק טחינה, ושהתבלינים שהבאתי מהארץ כבר לא במצב טוב. מה לא? באותה נשימה הייתי ממש שמחה שהעזתי לנסות ולשבור את החשש בהכנת המאכל הלאומי. הרגשתי שאומה שלמה צופה בי מהצד ורק מחכה לומר לי "אמרנו לך!". אחרי כמה ימים החלטתי שאין ספק וביום מן הימים (בתקווה שהשנה) אחזור ואנסה שוב ושוב עד שיצליח לי. האיטלקים שטעמו מהחומוס נגנבו ואמרו שזה הכי טעים שטעמו (אך הם לא יודעים באמת מה זה חומוס…) והשותפה הסורית שלי שטעמה טענה מצידה שלפעם ראשונה זה מוצלח מאוד! בכיתי מאושר ולא האמנתי למה שאני שומעת.
החומוס הראשון שלי (צילום: רות פון שטראוס)
כגסטרונומית הפעולה הראשונה שעשיתי היתה לשבת ולרשום ממצאים, מה עשיתי נכון? כלום! ומה לא נכון? הכל! ואיך אפשר להשתפר? על אפי וחמתי עוד העלתי את התוצר הסופי כפוסט למדיה החברתית, וקיבלתי פרגון ותמיכה. אם אתמיד עוד אראה את האור בקצה המנהרה. כתבתי "לא הכל יפה טעים בחיים" – ואין משפט שאני יותר עומדת מאחוריו. די, די להתייפייפות הזו במדיה חברתית שהכל צריך להיראות בה טיפ-טופ. אני לא מדברת על "פיין-דיינינג" וגורמה שפרזנטציה מסוימת נדרשת על מנת להעביר את המנה על כלל חושיה. אני מדברת על האוכל מהסירים של אבא ואמא והדודים והדודות, שהדבר האחרון שמעניין אותם זה איך יצא לי ואם זה שווה האשטג לסטורי.
אז העליתי את החומוס המכוער שלי שכל ה-700 ומשהו עוקבים שלי יראו שחאראם, לא יצא לי טוב – איזו מלכה יצאתי! כל הכבוד לי שבכלל דרכתי חצי רגל במים העמוקים האלה מעולם המזרח. אני הכי מאושרת בעולם, ואני חושבת שיש בי יותר ממה שאני חושבת.
אני מפצירה בכן למי שקורא/ת – תעזו ! אל תסתפקו בלראות ובלהחליק ימינה-שמאלה ולומר למסך "איך בא לי" – תתנסו בעצמכם, ותתגאו בכל תוצאה בדרך ליעד המבוקש. רק מטעויות לומדים – קלישאתי אך אין אמיתי מזה.
הנה לכם מתכון לקציצות עוף שהאמת, על הפעם הראשונה התאהבתי והופתעתי מאוד לטובה מהתוצאה. הנה לכם פתרון קליל לארוחת שישי הבאה שלכם.
מצרכים:
חופן פורצ'יני מיובשות
חצי ליטר ציר בקר
450 גרם עוף טחון
צרור פטרוזיליה קטן
גזר אחד
3/4 כוס אפונה
עשר יחידות ארטישוק ירושלמי
חופן בצלצלים לבנים קטנים או חופן שאלוטס
ביצה אחת
חצי כוס פירורי לחם
תבלינים (אגוז מוסקט, מלח, פלפל שחור)
אופן הכנה:
במגרדת, יש לגרד את הגזר לקערה, מוסיפים פטרוזיליה קצוצה ואת העוף, מוסיפים ביצה, את התבלינים לפי הטעם (אני הוספתי חצי כפית שטוחה של אגוז טחון) ומערבבים הכל בעזרת הידיים. חממו תנור מראש ל-180 מעלות ובזמן שהוא מתחמם הכינו לכם על תבנית ונייר אפייה כדורים מהעיסה. על הקציצות יש להיות בתנור 20 דקות בלבד.
קציצות עוף של מזל (צילום: שיר אשכנזי)
לציר:
20 גרם פורצ'יני מיובש, עליו יש לשפוך חצי ליטר מים רותחים וחצי ליטר ציר בקר.
בצלצלי פנינה, יש לטגן אותם עם שלוש כפות שמן זית, עד שמשחימים היטב, להוסיף רבעי ארטישוק ירושלמי שקולפו מראש. מסננים את הפטריות מהמשרה וקוצצים אותן, מעבירים אותן לטיגון יחדיו עם הבצלצלים. לאחר דקה ניתן להוסיף את הנוזלים לסיר. לאחר אידוי מוסיפים ¾ כוס אפונה קפואה ואת הקציצות.
מבשלים למשך 20 דקות על להבה נמוכה.
*ניתן להגיש לצד פירה או פסטה טרייה.
רות פון שטראוס (מזל) (צילום: עצמי)
בתיאבון,
מזל
בן
נראה סוף, ובטוח שגם טעים 😉
מתגעגעים