בדרך למחנה יהודה שמע יואב צלילים מופלאים מקומת הקרקע באחד הבתים המטים לנפול. מישהו ניגן בקלרינט ולידו שרה אישה צעירה בקול צלול ובוטח, אבל גם מרגש ונוגע ללב. הוא עמד דקות אחדות והקשיב, ואז נוכח לדעת שאיש מעשרות האנשים שנהרו לשוק לא טרח לעצור. דומה, אמר לעצמו, שהמוזיקה והשירה נועדו רק בשבילי. הוא התקשה לעצור את הדמעות שנקוו בעיניו. כאילו קורה כאן נס, אמר לעצמו, ונזכר בסרט מוזיקלי נהדר שראה פעם בשעת בוקר די מוקדמת בלונדון. הוא היה אז הצופה היחיד באולם המפואר בלסטר סקוור, הודה למזלו הטוב ואף שר בקולי קולות עם הלהקה. אבל המופע הקסום במחנה יהודה היה אותנטי עוד יותר. ברגע מופלא אחד התגבר הקלרינט על רעשי הרחוב ויואב חש התעלות כמעט דתית. אפשר להעביר חיים שלמים ליד החלון הזה, אמר לעצמו, אבל דווקא אז צנחה עליו עייפות, שמתיקותה התחרתה עם הצחנה מפחי האשפה ברחוב הצר.
יואב התלבט, נמלך בדעתו פעמים אחדות ובסופו של דבר מצא את המדרגות המובילות למרתף. הוא הקיש על הדלת וג'יימס, הגבר עם הקלרינט, פתח בארשת פנים די זועפת. האישה בתוך החדר לבשה בגדים שחורים והשניים התלחשו ביניהם. יואב הוזמן לשבת על כיסא קצת מרופט, אבל נוח, ומארחיו שבו לנגן ולשיר. הקרבה הפיזית אליהם לא גרעה דבר מהקסם הגדול. האישה משכה את לבו וכך גם הקלרינט שהדהים בביצועיו. הזמרת שרה באנגלית של דרום ארצות הברית, שהתמזגה בהרמוניה מושלמת עם הבלוז שניגן שותפה. יואב חשב שהם בוודאי נאהבים כיוון שהיא נעצה בנגן מבט ממוקד וחם והאווירה להטה יותר ויותר. הם לא שאלו אותו אפילו לשמו, אבל הגישו לו תה מנטה מהביל, שהיה כמו חותמת ויזה על דרכון בנמל התעופה. יואב הבין שהוא אורח רצוי, אבל שאסור לו לפטפט או להבליט את עצמו. אחרי כמה דקות זכה לחיוך מלא אור של הזמרת, שהתבוננה בו בעיניה הכחולות והגדולות. הנגן שמר על ארשת פנים חמורה אבל יואב הסיק שהיא איננה נובעת מעוינות אלא מריכוז מושלם, כאילו איבד האיש את ישותו בתוך הבלוז שהוא ניגן. יואב לגם מהתה שלו, השתדל להיות חרישי ככל האפשר. הוא הבין שנקלע לאחת השעות הנדירות של חייו שאולי לא תחזור, בוודאי שלא במרתף הזה בואכה מחנה יהודה.
הזוג עבר עתה לקטעים עדינים וחרישיים יותר, יפים לאין שיעור. יואב חייך לעצמו, אבל התקשה לשמור על ערנות. הוא עבד במשמרת לילה בחברת ההי-טק ודימה שהוא בעצם חולם על המרתף החשוך למחצה, על הזמרת היפה ועל נגן הקלרינט חמור הסבר. הוא קצת חשש שיגרשו אותו משם וכדרכו נמלט לתוך שינה ערבה במיוחד. הוא ישן כמעט עד הערב, וכשהתעורר היה הבית מואר בנרות צבעוניים. הנגן ג'יימס כבר הלך לו, ואליסיה ישנה ליד יואב, שלווה כמו תינוק. הוא הציץ בה מתחת לשמיכה, ראה שהיא כמעט עירומה והחליט לשמור על זכות השתיקה. הזמרת התעוררה למחצה, שלחה ליואב חיוך עייף וחזרה לישון. זה נגע מאוד ללבו של יואב. הוא לא ידע יותר מדי על קורות הערב. רק חש חמימות קצת דביקה והשתדל לא לנחש מה באמת אירע. אליסיה נראתה מאושרת ממש, והוא נשאר איתה לעוד כמה שעות. ג'יימס כבר לא יחזור הערב, כך הבין מאליסיה. הוא חי בהר חומה בקצה העיר עם בן זוג.
לקראת חצות נפרד מאליסיה, שדמעה קצת. הוא היה חייב לחזור לעבודה, וחשב שחבריו יצחקו למראה השקיות השחורות מתחת לעיניו. יואב לא היה ידוע כאיש לילה ותמיד התחמק מבילויים אלכוהוליים, אלא אם כן דובר בקולנוע. נודף ממך ריח של אישה אמרה חברתו לעבודה ניצה. היא חייכה בלי שום תרעומת. יואב הודה באשמה. הוא ידע שגם ניצה לא היתה מתנגדת לרומן סוער איתו, אבל כבר התייאשה קצת והתייחסה אליו בהומור עדין. היא היתה עובדת מבריקה, וכולם ראו בה את פנינת הכתר של המשרד. חברה לשעבר עזב אותה כאשר נבחר לכנסת. יואב לא הבין את מהותו של הרומן הזה. ניצה היתה חברת מרצ אבל יוסי הגברי והנמרץ קסם לה עד שזנח אותה לטובת מזכירה יפה בסיעה בכנסת. הוא נישק את ניצה על לחייה כדרכם מזה זמן רב, והתרכז בעבודתו עד הבוקר. אחר כך הלך לבית קפה קטן בקניון מלחה, שתה קפה ואכל עוגת שמרים. הוא תמיד אהב את השגרה, שהעניקה לחייו ממד חשוב של יציבות. חבר מהצבא שעבד בקניון הצטרף אליו לקפה. יואב לא אהב לחשוב על הצבא אבל אפי היה בחור טוב לב, לא פשיסט חלילה, והתגאה בארבעת הילדים שלו. הם אכלו ושתו בנחת, לא העלו זיכרונות מהצבא ורק לקראת הסוף הבחין יואב בכיפה השחורה הקטנה על ראשו של אפי. לא היתה ליואב שום סיבה להתפלא: אביו של אפי נפטר לפני חודשים אחדים, והוא התגבר על סלידתו הישנה מהדת. הוא בא ממשפחה מסורתית, נזכר יואב.
יואב לא סיפר דבר על הקונצרט הנהדר בשוק וגם לא על אליסיה היפה. הוא הלך לישון לכמה שעות בחדרו ברחוב עזה, ורעש האוטובוסים לא הציק לו בכלל. לקראת הצהריים חזר לרחוב המוביל לשוק, המתין והאזין. המוזיקה השמימית לא בקעה מהחלון המרושת, ומישהו כיסה את הדירונת בווילונות כהים. מקץ דקות ארוכות שנדמו לו כנצח, הוא ירד במדרגות הישנות ונקש בעדינות בדלת. כעבור דקות אחדות נפתחה הדלת. יואב בירך בנימוס את האישה קשת היום שנצבה במפתן. היא ניקתה את המרתף, נשמה ונשפה מחמת עבודתה הקשה והתבוננה ביואב מבלי לומר דבר. לבסוף אמרה ששני הנגנים עברו לתלפיות אחרי מריבה קשה בשעות הבוקר. היא לא היתה שיפוטית במיוחד אבל סבלנותה כלפי זוג המוזיקאים כבר פקעה. סלימה לא רצתה לגלות את הכתובת החדשה שלהם בתלפיות ואולי אף לא ידעה אותה. יואב הבין שהמוזיקה ששמע לפני 24 שעות תישאר חוויה חד פעמית בחייו. הוא לא ידע בבירור אם אמנם שכב עם אליסיה בליל אמש, אבל הבין שעבר איתה חוויה מופלאה. גם זה לא יחזור עוד על עצמו, חשב בשמץ של מרירות. בערב חזר לחלון המרושת, ראה אור במרתף וסבלים הוציאו ממנו את הרהיטים המעטים. יואב שתה קצת ויסקי באחד הבַּרים במרכז העיר לפני שחזר לעבודתו.
תגובות