היום שאחרי הבחירות: לאחות את הקרעים

גם ירושלמים ותיקים ושורשיים לא זוכרים מערכת בחירות כל כך סוערת, אגרסיבית, יצרית ולקראת הסיבוב השני גם אלימה, גזענית ורווית שנאה.

הקמפיינים בעיר לא בחלו בפרובוקציות, הסתה ופייק ניוז והמסרונים שקיבלנו בטלפונים הניידים לאורך הקמפיין מכל המועמדים, היו ככל הנראה נקודת השפל הנמוכה ביותר בשסעים החברתיים, הדתיים והעדתיים שממילא מאפיינים את ירושלים.

כל קמפיינר ויועץ תקשורת יודע שהפוליטיקה המקומית היא החצר האחורית של השלטון המרכזי והדמוקרטיה הישראלית. מה שנאמר בלחש או בחצי קריצה בקמפיינים לראשות המפלגה או המדינה, יכול להפוך לשלט בחירות מאיר עיניים כשמדובר במערב הפרוע של הבחירות המקומיות.

וכך, לאורך למעלה מחודשיים של קמפיינים נחשפנו לאלקין “הבוגד”; ליוסי דייטש “הגזען”, למשה לאון “הבובה של דרעי” ולעופר ברקוביץ “השמאלני שנתמך ע”י הקרן החדשה”. וכמובן – כמו תמיד – להשחתת פניהן של נשים שהתמודדו בבחירות למועצה.

קשה לשים את האצבע מי יותר נהנה לזרוק זרדים יבשים למדורת הקמפיינים המכפישים – האם אלו הפרסומאים, יועצי התקשורת ואנשי התוכן והניו מדיה שדוחפים את המועמדים להקצין עמדות ולייצר קמפיינים נגטיביים, או אולי ציבור הבוחרים המשולהב שדורש עוד ועוד קרבות גלדיאטורים מדממים ומלבי יצרים.

ורד ליון-ירושלמי (צילום: יח"צ)

בבחירות האלו, כמו בקמפיין הבחירות הידוע לשמצה של טראמפ, היו מעורבים גם אמצעים טכנולוגיים רבים, שרק הולכים ומשתפרים עם הזמן: פייסבוק, יוטיוב, וואטסאפ, טוויטר ואינסטרגם. היכולת של כל גולש ומשתמש לייצר פייק ניוז והאפשרות להתחבא אחרי פרופיל או מספר אנונימי יצרה כאן מערכת בחירות ארסית ונגטיבית במיוחד.

שתי תובנות מרכזיות מהבחירות העירוניות הן: הראשונה – הפחות טובה – היא שהתעמולה והקמפיינים בבחירות האלו היו רק מתאבן וקדימון ללכלוך ולזוהמה שמצפים לנו בבחירות לכנסת במהלך השנה הקרובה.

אבל יש גם תובנה אופטימית יותר שאחרי הכול מדובר היה בארבעה מועמדים טובים, איכותיים ורציניים. בסדרת מפגשים שהתקיימה בחודש האחרון בבית אבי חי ראיינתי ביחד עם יאיר שרקי את ארבעתם והתרשמתי שהעיר הזאת באמת חשובה ויקרה לליבו של כל אחד מהם ושכל אחד מהם שאף להגיע לקומה השישית בספרא מתוך כוונה כנה להפוך את העיר לטובה יותר לכל התושבים.

ולכן, המשימה הראשונה של ראש העיר הנבחר היא פשוט להרגיע. להוכיח לנו שהשיח הגזעני, האלים והמכוער היה רק חלק מקמפיין פוליטי אגרסיבי במיוחד ושעכשיו הזמן לאחות את הפצעים, לתפור את הקרעים ולהפוך להיות ראש העיר של כולנו, כולל כולם.

*ורד ליון-ירושלמי, יועצת תקשורת, תושבת ירושלים