אמא ירושלמית – הטור של מיכל | להיות הורים בתקופת החגים

אם נדמה שלשרוד את יולי-אוגוסט זאת משימת חיינו, ברגע שאנחנו מניחים על עצמנו את המדליה, מגיעים החגים לאתגר אותנו עוד טיפה.

זה כאילו החופש הגדול הוא גיבושון לקראת האתגר האמיתי, או בעברית: חגי תשרי. והשנה בכלל לקחו אותנו עד הקצה. אפילו לא שבוע במסגרות, והופ, חג. ולא סתם חג, שלושה ימים של ארוחות, משפחה, מתנות, ביגוד, הנעלה וחוסר שינה.

בטח נטולי הילדים שואלים: "מה הבעיה? הכי כיף! מארוחה לארוחה, דופקים הופעה, ואחרי זה נוחתים לשינה טובה".

שתהיה שנה מעולה (צילום: אוסף פרטי)

אבל לא אנחנו ההורים. אנחנו מתכוננים לחגים כמו בחמ"ל. קודם כל פנקסאות וטבלאות. אצל מי היינו בחג שעבר, בשנה שעברה, בשבת שעברה. תור מי הפעם לזכות בארוחה אצל המשפחה שלו. אחרי שהצדק משבץ את הארוחות, מתחילות נקיפות המצפון והרגשות. יש מי שנעלב שלא זכה, יש את מי שציפה לארח וקיבל סירוב. תירוצים מכל הכיוונים כמו: "אבל עד שבאה דודה חנה, והיא עוד לא פגשה את הילדים". ובקיצור נדמה שאף פעם, אף צד, באף משפחה, לא תוציאו את כולם מרוצים.

אחרי השיבוצים מתחילים התכנונים הטכניים. הכנת כמות מספקת של בגדים חגיגים, לוודא שהם עוד במידה, להצטייד במלתחה חגיגית חדשה, לגהץ ולתלות הכל בשורה, כולל סטים ספייר לרגע שהילדים יחליטו להפוך איזו קערה (שבדרך כלל גם תכיל רימון או סלק, או הפתעה כזאת איכותית, ברמה).

וכשנגיע סוף סוף לארוחה, הילדים יהיו עייפים כי כבר עברה להם השעה, הם יסרבו לטעום מהאוכל המפואר, כי זאת לא המנה המוכרת והידועה. ולעומת זאת שפע הקינוחים והמתוקים יחזיר להם את המרץ. וכאילו זה לא מספיק, יש גם איזה דוד שיחלק שקיות מלאות הפתעות, ועוד סבתא שרוצה גם לתת מתנות מתוקות, ולקול מחאתנו ההורים לגבי כמות הממתקים, יתגברו צהלות הילדים והם יתעוררו חזרה מעיפותם כאילו הרגע השמש זרחה ויום חדש נפתח.

ועכשיו, אחרי כל זה תנסו להרדים אותם, שיאגרו כוחות למחר – לארוחה הבאה. ואחרי שלושה ימים כאלה, נסו לאפס אותם. כי למחרת מחכה להם שוב… שגרה.

אז אם שרדתם את ראש השנה, קראתם והזדהתם בכל שורה, נשאר לי רק לשלוח לכם חיבוק גדול ולאחל לכולנו: שנה של בריאות, משפחתיות, פרנסה ושינה טובה, ובעיקר שתזכו לשתות את כוס הקפה בעודה חמה.

אז שפשוט תהיה לנו, שנה טובה!

מיכל פישמן-רואה (צילום: ארנון בוסאני)