מזל הצפינה עד נצרת וחזרה עם מתכון לעראייס. לא מושלם, אבל טעים

אז נסענו. אבא שלי, אחי הקטן ואנוכי, מצוידים בבטן מקורקרת ועם רצון להספיק כמה שיותר. מגיעים לנצרת, דבר ראשון שקודם לכל ונהיה למסורת לאורך השנים – זה לעצור באזור המוסכים אצל סעיד לקפה טוב. מאז ומתמיד הוא היה תחנה ראשונה עבורנו עם כל נסיעה צפונה או יותר נכון עם כל תקלה של הרכב. אני הייתי יושבת מיד לשולחן עם כל המי והמי של נצרת ומשחקת אותה מבינה על מה מדברים סביבי. עכשיו שאני כבר גדולה בין גדולים היה לי כיף גדול להגיע לסעיד ולשבת איתו. שאלתי אותו אם הוא יוכל להמליץ לי על כמה מקומות שאסור לי לפספס בנצרת לפני שאני חוזרת חזרה לאיטליה. סעיד הוציא דף ועט וצייר לי מדריך קטן ונחמד שלא ידרוש מאיתנו להתברבר יותר מידי, לאכול וללכת בדילוגים.

תחנה ראשונה שלנו היתה בממתקי אלמוכתאר. אמרתי לעצמי שבא לי לראות מה כל העניין סביב הכנאפה, זה לא שלא אכלתי כנאפה מעודי, אבל אולי מדובר בביס אחד ותו לא, אז הייתי חייבת להתרענן בנושא ולקבל קצת מושג על מה כולם "עפים".

(צילום: דן שלומי פון שטראוס)

רבה על הביס האחרון (צילום: דן שלומי פון שטראוס)

דבר ראשון מאוד קסם לי לדעת שהכנאפה של ממתקי אלמוכתאר מכילה גבינת ברינזה! מי שמכיר אותי יודע שזו אחת הגבינות היותר מועדפות עלי, באמת, כל ברינזה לא משנה מאיזה חלב היא הופקה. דבר שני שהפתיע אותי לטובה הוא שכנאפה מומתקת אך לא יכדי צרבת, המתיקות מדוייקת להפליא. בנוסף, נודע לי, כי בעבר כנאפה היתה נאכלת בפיתה בתור ארוחת בוקר (אני יודעת, מדובר בגאונות, וואו!) ויש עוד מעטים שממשיכים לאכול כך את הכנאפה עד היום. שאלתי את יאסר בזמן שהוא מעמיס עשרות קופסאות ממתקים לכבוד אירוע, מה דעתו על חדשנות אל מול מסורת. יאסר הסביר לי שמדובר באופנה, ענף הממתקים זהה לענף הביגוד, תמיד צריך לחדש ולרענן את עין הלקוח. הוא הדגים זאת עם הבקלאווה שלהם שהיא כרגע מוצגת כמו "מבפנים לבחוץ" כמעט כמו שעושים לסושי כשהאורז הוא כלפי חוץ והאצה כלפי פנים. ליאסר היה חשוב לציין שאחד הדברים היותר חשובים בעולם הממתקים היא לשמח, לעניין ופשוט לחבר בין אנשים וזה ממש לא משנה מה המאורע.

בקלאוות של הביוקר (צילום: רות פון שטראוס)

אחרי כמה ביסים טובים המשכנו לסיבוב במעלה הרחוב, ממש בזווית העין ראינו חנות תבלינים שממש כמו היפנוזה נמשכנו אליה שלושתנו. לראשונה ראיתי שלל צמחים מיובשים שלא ראיתי מעודי ושלל קטורות במגוון ריחות שעוד לא יצא לי להריח. מאז ומתמיד ראיתי בחנויות תבלינים כבית מרקחת. זה הרגל  עוד מהבית כשלאמא שלי תמיד היו ספרים על צמחי מרפא ותרופות סבתא (למרות שהתרופה שלה לחיים היא אלוורה) והיא זו שלימדה אותי שלכל תבלין יש סוד, זה לא מסתכם רק באוכל כל הזמן. ואני, בחורה ללא פילטרים והיפוכונדריה מרגישה שהגעתי לגן עדן של ממש, שאלתי מה לדלקות חניכיים, ומה מנקה את מערכת העיכול ומה טוב בערך לכל מה שיש לחיים להציע לנו, באיזשהו שלב נראה לי שלמוכר קצת כאב הראש אז הוא פשוט החליט להרגיע את הרוחות עם ביס של חלבה פיסטוק שהוא פשוט שלף מהמקרר (מקדם מכירות מספר אחת הוא – ברור שקניתי טחינה בגללו). ובכן, סל התרופות שלי מעולם לא היה כה כבד, מרוצה ומתודלקת המשכתי הלאה.

תחנת הביניים שלי היתה פלאפל, אין צורך להרחיב במילים על החוויה, אתם חווים אותה יותר ממני.

אחי הקטן אמר שאם כבר מצפינים וחושבים על לעלות לחיפה אסור לנו בתכלית האיסור לפספס את החומוס של הבלו-באס (מלשון אוטובוס כחול) בצומת גיניגר. ותקשיבו. היה לי טעים, זו אחת הפעמים הבודדות שבחרתי לנגב חומוס עם בצל לעומת פיתה, פעם ראשונה שלאווירה במסעדה היתה השפעה עלי, מעיין אווירה של תחנת עצירה לנהגי משאיות לבין פאב שכונתי, בקיצור – קסם של מקום. מאוד מומלץ אם תשאלו אותי.

עייפה אך רצוצה הגעתי לחיפה, אבל לא כדי לאכול, הייתי צריכה לשים לעצמי גבולות ולא להרחיב אותם, אז עליתי לי על רכבת לתל אביב וחשבתי על מתכון עבורכם ועבורי.

(צילום: רות פון שטראוס)

מתכון לערייאס

מצרכים ל-4 מנות:

800 גרם בשר טחון כבש

350 גרם שומן כבש טחון

שני בצלים לבנים גדולים

צרור פטרוזיליה

שתי פיתות

העראייס של מזל. לא מושלם, אבל טעים (צילום: רות פון שטראוס)

אופן הכנה:

חתכו את הבצלים לברנואז (קוביות קטנות ושוות) ככל הניתן.

טגנו שליש מכמות הבצל והניחו אותו בצד לכמה רגעים.

הפרידו את עלי הפטרוזיליה מהגבעולים – יש לקצוץ אותם דק ככל שניתן, השתדלו לא לעבור יותר מידי פעמים עם הסכין על הפטרוזיליה שלא תשחיר ותוציא טעמים מרירים.

בקערה, ערבבו את הבשר עם הבצלים המטוגנים והלא מטוגנים יחדיו, הוסיפו את הפטרוזיליה והוסיפו 250 גרם משומן הכבש. ערבבו היטב ותבלו במלח ופלפל (אני משתמשת בחוויאג' למרק ובמלח אבל זה לא חובה זה אף הרגל מגונה).

את הפיתות חתכו לחצי על מנת שיתקבלו ארבעה חצאים.

מלאו את החצאים במלית הבשר והדקו היטב.

מרחו את שומן הכבש על גבי הפיתות.

על מחבת גריל לוהטת מרחו את שומן הכבש (כן זה מושחת) ומיד הניחו את הפיתות, בשביל האסטטיקה ובמידה ויש ברשותכם מחבת גריל פסים – תוכלו להניח את הפיתות באלכסון על מנת ליצור השחמת פסים יפה. לקראת סוף השחמת הפיתות הניחו את הפיתות כלפי מטה על מנת שהבשר שמבצבץ מעט גם יתבשל במקצת. אך אל נא תייבשו את הבשר! פנים הפיתה אמור להיות נא במקצת.

הניחו את הפיתות על נייר סופג לכמה דקות.

*תוכלו להגיש את הערייאס לצד מטבל ציזיקי או טחינה, אך אין ספק שציזיקי יהיה הפייבוריט שלכם!

בתיאבון!

מזל

במידה ונשאר, קציצות זה תמיד רעיון טוב (צילום: רות פון שטראוס)