הניסיון לצבוע את הציבור הדתי לאומי בעיר בצבע אחד חוטא למציאות. הציונות הדתית עוברת שינויים מרחיקי לכת, וכמו תמיד ירושלים היא הסנונית שמבשרת על השינוי לפני שהוא מתפשט לשאר הארץ.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- הבחירות לראשות העיר, קהל היעד: הציונות הדתית
די להסתכל במועצת העיר היוצאת ולהבין שאכן, הציבור הדתי לאומי הוא לשון המאזניים בעיר, אבל מצד שני, הוא נמצא כמעט בכל מקום ובכל מחנה. בסיעת ירושלמים כיהנו במועצת העיר האחרונה ברוטציה אישה דתייה, רב רפורמי, ראש ישיבה אורתודוקסי ואישה דתייה נוספת. בהתעוררות כיהן ברוב הקדנציה חנן רובין, עם כיפה סרוגה, סנדלים וחיוך. ממש מתנחל בלבבות. לצידו כיהן, פרש וחזר למועצה אלעד מלכא, כיפה סרוגה כמובן. מאיר תורג'מן ומשה ליאון מזוהים יותר עם מזרחיות ומסורתיות, שניהם עם כיפות סרוגות, על קו התפר המטושטש שבין ש״ס לבית היהודי. וכמובן, הפיצול המתבקש בין הציבור הדתי-לאומי לחרדי-לאומי, שבא לידי ביטוי ביריבות האישית שבין סגנית ראש העיר מהבית היהודי חגית משה לאיש האופוזיציה, ידיד הימין הקיצוני ולוחם מלחמות השבת אריה קינג.
נראה שבעוד שבשתי מערכות הבחירות האחרונות הציבור הדתי לאומי אכן נחשב ללשון מאזניים – בחמש השנים האחרונות המערכת הפוליטית המקומית שיקפה יותר מכל את הפיצול הקשה בתוכו. אריה קינג, שנבחר לאחר שהבטיח להשתיק את קולות המואזין, הפך לכאורה לחבר המועצה חרדי בפועל, שהלהיט את הרוחות בכל הקשור לאופי השבת בעיר, וגרר אחריו את הסיעות החרדיות. בכך יצר קינג רוב אלקטורלי חרדי במועצת העיר, כזה שגרם לכאב ראש אדיר לראש העיר ניר ברקת.
בסוף החודש ייפתח בעיר פסטיבל הקולנוע הבינלאומי עם סרטו של אלירן מלכה ״הבלתי רשמיים״, שמתאר את הקמתה של ש"ס בשנות ה-80 של המאה הקודמת כמפלגה מקומית בירושלים ובבני ברק. ההצלחה המקומית הובילה להקמה מפלגת ארצית, ששינתה את פני הפוליטיקה הישראלית. ימים יגידו האם התהליכים המואצים שעובר הציבור הדתי לאומי בעיר מבשרים על שינויים גם ברמה הארצית.
יוסי סעידוב (צילום: שי חמד)
יוסי סעידוב, יזם חברתי ויועץ תקשורת ואסטרטגיה
- שיער חשוף או פאה? "את מי זה מעניין" – שיחה עם סגנית ראש העיר חגית משה
- צרות מבית: בן הדוד הגאה יוצא נגד המועמד לראשות העיר אבי סלמן
תגובות