כאשר צעד אבי יהודיוף במורד רחוב שפרעם בנחלאות הוא חש היטב בתוצאות המאמץ שעשה במשך היום. אבי עבד בחברת החשמל, ועשה שם את כל העבודות השחורות. בעבודה היה רוב גדול לאוהדי הפועל, אבל אבי היה בית"רי לא בולט במיוחד. הוא בכלל לא אהב כדורגל, אבל היה לו אינסטינקט שאנשים כמוהו שייכים לבית"ר. בגיל 35 עדיין חי לבדו, ערירי אבל לא תימהוני. הארוחות שלו היו קבועות וצנועות. חומוס ואורז עם שעועית, ורק ביום שישי אחר הצהריים אכל קציצות במיץ עגבניות. "מנה יפה" קרא המלצר לעבר המטבח, אבל אבי אכל תמיד אותה מנה. הוא לא היה זקוק ליותר.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- המחאה נגד סניף טרם החדש מחריפה – ג'ימבורי בכניסה
כדי לשפר את כושרו הגופני נהג אבי לרוץ בכל יום בגן סאקר הסמוך. לעיתים הלך לקולנוע לסרטים פשוטי עלילה, שבהם ניתן היה לזהות את הרעים ולאהוד את הטובים די בקלות. אחרי הסרט היה הולך ברגל הביתה לטלפן לאחיו שמעון שגר בהרצליה. שמעון אהב לשמוע על הסרטים, אבל לא טרח לבקר בבתי הקולנוע בעצמו. אשתו החמודה עינת חיבבה את אבי מאוד, וכל כמה חודשים הוא נסע לביתם, שנתפס אצלו כרחוק מאוד. שמעון היה פעם כדורגלן בכלל לא רע, אבל הפציעות המרובות אילצו אותו לפרוש בגיל 24. מהכספים שהרוויח פתח מעין מזנון, שהגיש מאכלים מזרחיים שאותם למד להכין מאִמו. שמעון עבד קשה אבל הרוויח לא רע, והסתדר היטב עם הסועדים, רבים מהם נהגי מוניות מהתחנות בסביבה. הוא לא חבש כיפה, אבל המזון במזנון היה כשר. בהרצליה לא דקדקו בקטנות, וכולם הסתפקו בתעודת הכשרות של הרבנות.
בשובו לירושלים נשם אבי את האוויר היבש, שגם הלכלוך בתחנה המרכזית לא האפיל עליו. הוא חשב קצת על גיסתו עינת ודיכא ביד ברזל את ההזיות אודותיה. האשמה הכבדה על המחשבות הארוטיות הרסה את העונג והפכה אותו למשהו קצת מבאיש. כל הנאה אמיתית כרוכה באשמה, חשב אבי. מוטב לו למצוא בחורה משלו, ולשכוח את עינת. הפסיכולוגית שלו סוניה אמרה שרגשותיו כלפי עינת הם טבעיים לגמרי. היא עצמה הייתה אישה מושכת מאוד, אולי לא הכי יפה עם משקפיה הגדולים ואפה המתעקל כלפי מטה. הגוף שלה נראה לו מושלם, סוניה ידעה זאת וקצת שיחקה עם אבי, כאילו בלא מודע. אבי קיווה שיוכל להמשיך לבקר את הקליניקה של סוניה בכל יום רביעי בשבוע.
שכונת נחלאות (צילום: דניאל בר און)
לכן המשיך לנעוץ מבטים כאילו מרפרפים ברגליה המושלמות. סוניה כאילו התעלמה, אבל מהכרת פניה ניתן היה להסיק שהיא נהנית מתשומת הלב. אבי הבין שלא יזכה להיכנס למיטתה של הפסיכולוגית, אבל מהלך חייו לימד אותו להסתפק במועט. למצער היא נהנתה לערוך עימו שיחות ממש אינטימיות, וחשפה את עצמה ואת מאווייה באורח מפתיע ומבחינתו של אבי גם מסעיר. הילת המסתורין שמסוככת על הפסיכולוגים נסדקה במקצת, והמוטיבציה של אבי להופיע לפגישות עם סוניה התחזקה מאוד. אחרי חצי שנה עם סוניה הוא הגיע למסקנה, שמצבו הנפשי לא השתפר. זה לא פגע ברצונו להמשיך את הטיפול. עצם העובדה שהוא יכול לשוחח אתה הצהילה את רוחו. היא השגיחה בכך ואף אמרה לו, שהיא מטילה ספק בתועלת שנגרמת לו בעקבות הטיפול. אבי נחפז לומר שהוא מרגיש הרבה יותר טוב מאז שהחלו השיחות. סוניה מיהרה לעבור לסדר היום. אם הפציינט מרוצה, אמרה לעצמה, אין לה שום סיבה למנוע ממנו את הערוץ הטיפולי שהיא פתחה בפניו.
אבי החל לחפש חברה לא רק באתרים ברשת, אלא גם בבתי קפה ואפילו בהרצאות ב"יד בן צבי" ברחביה. אחרי אחת ההרצאות חיזר אחריו דווקא גבר משכיל למראה. הוא לא היה מוכן לכך, והתנער מהר מהחיזור הלא רצוי. עד מהרה התרועע עם טלי, בחורה צעירה ממנו בהרבה, מלאת שמחת חיים וממש נחמדה. הם יצאו לסרטים, ולבסוף הגיעו גם למיטתה של טלי בטלביה. ייתכן שאבי התלהב מדי אחרי שנים של פרישות, אבל טלי נהגה בו בסבלנות של מלאך. בהדרגה נרגע, והתמכר לגופה של טלי וגם לניחוח הנעים שהיא הדיפה. היא ידעה היטב לעודד אותו ושבחה את סגולותיו כמאהב. הם שוחחו בנעימות, על קולנוע ועל החיים בכלל. טלי היתה שמאלנית יחסית לבני דורה; אבי העריץ את בגין אבל לא היה ליכודניק מושבע.
אחרי חודשיים עם טלי אבי לקח אותה לביקור אצל אחיו בהרצליה. טלי התנהלה למופת, חוש ההומור הנהדר שלה הצחיק את כולם ואפילו עינת פסקה שהיא "נחמדה מאוד". היה נדמה לאבי שעינת התקשתה לוותר על מקומה בלבו, אבל הוא העדיף לקחת את מערכת היחסים בין שני הזוגות כדבר המובן מאליו. טלי קצת התביישה לישון אצל שמעון ועינת. אבי קלט את רמזיה הדקיקים, הסביר שעליה להשכים קום למחרת, והם הלכו לתפוס את האוטובוס הישיר לירושלים. משהו התערער ביחסיו עם אחיו וגיסתו, משהו כל כך מעורפל ושברירי, עד שזר לא היה מבחין בכך. טלי ראתה הכול וכך גם עינת. טלי הבינה שעינת הבשלה והנשית לא מסתפקת ביחסיה הפיזיים עם בעלה שמעון, והרעב שלה בלט בעיקר כאשר הסתכלה באבי.
בדרך לירושלים טלי שתקה, ורק כאשר האוטובוס טיפס על הרי ירושלים היא נרגעה. כמו אבי היא שנאה נסיעות לשפלה. השכונות הוותיקות במערב העיר הספיקו לה לגמרי. אבי היה טרוד במחשבות. הוא הבין שמשהו אמיתי התרחש, אבל לא היה מסוגל להבין מדוע זה קרה. כאשר הגיעו לתחנה המרכזית בירושלים היא האירה לו פנים לרגע, אבל מיד ביקשה לנסוע לבד לביתה. הם הלכו לישון בנפרד, ואבי תהה אם יחסיהם הגיעו לסף משבר עמוק.
רוצים להישאר מעודכנים?
נראה שכך היה הדבר, כי למחרת היום טלי טלפנה אליו משדה התעופה באתונה. היא היתה בדרכה לניו-יורק, ואמרה לו שטרם החליטה על יעדה הסופי. היא לא התרשמה מנשימותיו הכבדות, טרקה את הטלפון והמשיכה לדרכה.
לאבי לא נשארו אופציות. הוא ישב המום מול הטלפון, ואחר כך בכה קצת. הדמעות הקלו עליו. הוא טלפן לגיסתו עינת שצחקקה קצת ואמרה לו שעליו לברך על מזלו הטוב. "טלי היא אישה קשה", אמרה עינת, ואתה זקוק למישהי יותר "רגשית". אבי התעשת, קילל את טלי רק בלבו, הכין לעצמו קפה ותפס את מקומו הקבוע ליד החלון. קצת שקט לא יזיק לי, ניחם את עצמו, והשקט הזה נמשך חודשים רבים.
Maybell
Thanks so much for the post.Really thank you! Keep writing.cialis cheap