האיחוד בין שתי המפלגות הירושלמיות "התעוררות" ו"ירושלמים" הוא כל כך מתבקש שכאשר שואלים אותן למה הן רצות בנפרד – אין להן תשובות אמיתיות. שתיהן נושאות את אותם דגלים, ההבדלים ביניהן לא אמורים להיות קיימים, אבל בכל זאת כוחות ואינטרסים חזקים מתחת לפני השטח מונעים את האיחוד הזה. אז מה קורה שם?
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- הסרטון החובבני של אלקין דווקא מבליט את הצד החינני שלו
לפני עשור שתי התנועות רצו יחד וזכו לשני מושבים במועצת העיר. כל אחת מהן הרגישה שהשנייה גונבת לה את הבכורה, ובמהלך הקדנציה הן התפצלו. לפני חמש שנים הן רצו כל אחת בנפרד וזו היתה סוף סוף הזדמנות לבחון מה הכוח האלקטורלי של כל אחת מהן. ההכרעה היתה ברורה: התעוררות זכתה לארבעה מושבים במועצה – בדיוק כמו המפלגה של ראש העיר. ירושלמים הכפילו את כוחם לשני מושבים.
אבל מערכת הבחירות הקרובה היא גורלית יותר. החרדים טרם הודיעו האם יריצו מועמד משלהם או יתמכו באחד המועמדים האחרים, סיעות חדשות למועצת העיר צצות כמו פטריות אחרי הגשם, ונראה שהכוחות הלא חרדים בעיר מתפזרים לכל כיוון. איחוד של התעוררות וירושלמים היה צריך להתרחש כבר לפני כמה חודשים. הוא היה יוצר תנופה אדירה למפלגה המאוחדת, דוחק את המפלגות החדשות שספק אם יעברו את אחוז החסימה, מאחדת אנרגיות ופעילים ונותנת תקווה גדולה למחנה המפוצל. אז למה זה לא קורה?
שתי הסיעות נמצאות במגמות שונות. בראש התעוררות עומד עופר ברקוביץ', שמועמד לראשות העיר מטעם הסיעה. הסקרים חוזים לו בעקביות 20 אחוז לפחות. הוא מוכר בעיר כבר עשור ובחמש השנים האחרונות חברי הסיעה שלו רשמו הישגים נאים. כפעיל בעיר אני יכול להעיד על שניים מהם שעשו מהפכות בתחומם: חנן רובין בסוגיות דת ועיר, ואלעד מלכא בסוגיות הנוגעות לתחבורה ציבורית.
בראש סיעת ירושלמים עומדת פלר חסן-נחום, חברת מועצת העיר הוצבה במקום השלישי והלא ריאלי ונכנסה למועצה בשל הסכמי רוטציה. הסכמי הרוטציה הפנימיים הזיקו לסיעה, פגעו ביכולת שלהם להביא הישגים וטשטשו את זהות החברים בה.
לכך יש להוסיף שורה של טעויות פוליטיות שגרמו לסיעה לפגיעה בבסיס התומכים שלה: הניסיון הכושל לחזור לקואליציה על חשבון התעוררות – ניסיון שהחרדים במועצה בלמו, ההתנגדות שלה למעבר הרכבת הקלה בעמק רפאים (גילוי נאות: הכותב פעיל למען מעבר הרכבת בעמק), ובשבועות האחרונים הניסיונות לנהל משא ומתן עם התעוררות, משה ליאון וזאב אלקין במקביל.
בסרט דוקומנטרי שתיעד את השנה האחרונה של ברק אובמה בבית הלבן (נטפליקס) אומר יועצו של הנשיא, בן רודס, כי הם טעו במשך שנים בהבנת האינטרסים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לקח להם שנים להבין שהאינטרסים של רוסיה והאינטרסים של פוטין לא תמיד זהים, ושתמיד פוטין יעדיף את האינטרס האישי שלו על פני האינטרס הלאומי. וזה מה שקורה בירושלים. ברקוביץ מעוניין להיות ראש העיר. חסן-נחום מעוניינת להיות סגנית ראש העיר. לברקוביץ יש אינטרס באיחוד כי הוא יציג אותו כמנהיג הציבור הלא חרדי בעיר: מנהיג שצמח מהשטח, מכיר כל סימטה ומצליח לאחד סביבו כוחות רבים. חסן-נחום מעוניינת לסגור את הסגנות לכמה שיותר זמן. ההצעה האחרונה מהתעוררות, כך מספרים יודעי דבר בשני המחנות, נתנה לה סגנות לחצי קדנציה. נראה שהיא רוצה יותר ולכן היא מנהלת מו"מ עם אלקין וליאון.
בימים האחרונים מתנהל ברשת קמפיין של פעילים ירושלמים שקורא לצדדים להתאחד. זה נכון לירושלים, זה נכון לשתי הסיעות, זה נכון לנו תושבי העיר. נשאר רק לקוות שהאינטרס של תושבי העיר ייגבר על האינטרסים הפוליטיים הצרים.
יוסי סעידוב,
יזם חברתי ויועץ תקשורת ואסטרטגיה.
תגובות