כשהתחלתי ללמד, לפני שש שנים, אבי ואמי התגאו שכך בחרתי. אשתי ידעה שזה מה שרציתי לעשות ודחפה אותי גם היא.
בכל מקום שאליו אני הולך, כששואלים אותי מה עיסוקי, אני אומר בגאווה: "אני מורה". לא מנטור מהטלוויזיה, לא מחנך מהספרים. אני מורה. אני אוהב ורוצה ללמד ולהכיר לתלמידים האהובים שלי את העולם. אמנם היו מתי מעט מקרוביי שהביעו דאגה ומעטים אף יותר הפגינו תרעומת: "מדוע לבזבז כך את כישוריך?", זעפו. אבל כשמנסים לחזות לאן פנינו, חזאי טוב יידע להבדיל בין ענני נוצה חסרי משמעות לענני גשם ברוכים. והעננים האלה כבר כאן.
כמו המשפחות והחברים, גם התלמידים שלנו בתל"י בית חינוך יודעים להעריך את מה שאנו עושים עבורם. הם לא חדלים לומר לנו תודה, וכך גם הוריהם. הם אוהבים אותנו, המורים והמורות שלהם, ורוצים מאוד בטובתנו.
אצלנו נהוג שהתלמידים מפתיעים את המורה וחוגגים לה יום הולדת: לפני כמה שבועות מלאו לי 34 והתלמידים שלי פרסו חטיפים ועוגה ומתנות וכתבו לי ברכה מרגשת. הודעות הווטסאפ והטלפונים שאנחנו מקבלים מהרוב המוחלט של התלמידים, ההורים והקולגות, צובעות לנו את הלחיים וממלאות את ליבנו.
"תודה על כל מה שאתה עושה בשבילי", כתבה לי תלמידה. שלל הדוגמאות הללו הן-הן הכלל ולא היוצא מן הכלל. הן המעידות על מקומו של המקצוע הזה בשנת ה-70 לישראל והן מוכיחות שעתידו עוד לפניו. למפקפקים אני מציע לערוך ניסוי: שאלו מורה שאתם מכירים כמה אהבה הרעיפו עליה, לא רק האם ספגה קללה.
לדעתי, בשנת ה-80 למדינה ערכו של המקצוע יעלה עוד יותר: החשיבות שלו בעיני מקבלי ההחלטות תעלה ועמה ישתפרו גם השכר ותנאי העבודה שלנו. כבר עכשיו, כולם בארץ מבינים כמה חשוב שיהיה לנו טוב, שנרוויח כראוי, שנזכה ליחס הולם, משום שאנו שותפים שווי זכויות לשמירה על בטחון המדינה ועל החברה שלנו. אני מאמין ויודע שבעתיד הקרוב המקצוע שלנו יהיה לאחד המבוקשים ביותר.
אז התנאים בבית הספר אינם מספקים והשכר גם כן, ולעתים התלמידים וההורים מתנהגים בגסות והמערכת מתישה. הקשיים והמהמורות לא קטנים, אבל כמורה להיסטוריה, המיומנות החשובה ביותר שאני מבקש להקנות לתלמידיי היא ההבחנה בין עיקר וטפל. התלמידים שלנו בתל"י בית חינוך, איציק ודניאל ויפית ורוני ועוד ועוד ועוד, פשוט כיף לבוא בשבילם לעבודה. וזה, בעיני, העיקר.
רוצים להישאר מעודכנים?
רואי כהן
מחנך ומורה להיסטוריה
תל"י בית חינוך
תושב בית הכרם
זיו הדוד
גאווה כגולה למשפחה זה ניחא, העתיד שלנו בידיים טובות זה הבוננזה
אחד שיודע
השאלה אם הוא יודע לעשות פיק אנד רול בלי להתבכיין שעושים עליו פאוול