לא משאירים אף תלמיד מאחור!
תלמיד מתחיל כיתה ז'. הוא נרגש והוא שמח והוא חושש. הדרך לבית הספר לא מוכרת, הוא לא מכיר את רוב התלמידים, הוא קצת אבוד בנבכי המבנה. לאט לאט, במשך חודשים, מתחיל התלמיד להסתגל: הוא מכיר את התלמיד שיושב לצידו ואחר כך את זה שתמיד מצחיק את כולם, ולבסוף גם את הילדה השקטה שתמיד עושה שיעורים. הוא לומד את השעה המדויקת שבה כדאי לצאת כדי להגיע בזמן ואת קיצור הדרך מהבית. הוא יודע באיזו פינה כדאי לשבת כשרוצים לפטפט עם כולם ואיפה יש מקום לשהות קצת לבד, הוא מכיר את המזכירה שתמיד מחייכת ואת זו שתמיד ממהרת, הוא לומד להסתדר עם המורה הסלחנית ועם זו הנוקשה.
עד שתלמיד כיתה ז' מרגיש בבית הוא לפעמים כבר הופך להיות תלמיד כיתה ח', אבל בסוף, אחרי מאות ימי לימודים ואינספור הפסקות וגם כמה טיולים וערבי כיתה, בית הספר הופך להיות קצת בית.
התלמיד הזה, ועוד מאות תלמידים באורט רמות, קיבלו לפתע בשורה מבאסת: הבית הזה ייסגר. אורט רמות בשנה הבאה לא יהיה קיים יותר. השיקולים לסגירה, חלקם גלויים וחלקם לא גלויים, אינם רלוונטיים לתלמיד כיתה ז'. העולם שלו מיטלטל, והוא נשאב לואקום גדול של חוסר ודאות.
ירושלים מחויבת לתלמיד הזה, לחברה שלו לכיתה, לילד בשכבה שמעליו. מחויבת לתת לו הפתרון הטוב ביותר האפשרי נוכח הנסיבות. ייתכן שאורט רמות חייב להיסגר, אך המבנה הגדול יכול להמשיך להיות בית, ואין צורך לפרק את הכיתה. תלמיד בכיתה ח' או ט' לא צריך לנסוע חצי עיר כדי להגיע לכיתה שלו. ימי הלימודים אינם אחידים באורכם, כל תלמיד יסיים בשעה שונה, ולפעמים גם יתחיל בשעה שונה, והסעות, אם תהיינה, הן פתרון חלקי ביותר. אין דרך נוחה להגיע מרמות או מפסגת זאב לאורט גבעת רם, וחשוב מכך, אין צורך.
ברמות נפתח בית ספר על יסודי ממלכתי חדש. בימים אלו מגויס צוות מורים מן השורה הראשונה, נבנה חזון, מתקבצים הורים. בית הספר הזה יכול להיות בשורה לגבי ציביונה של השכונה ועתידה, אך לצורך כך, הכרחי שהוא יכיל גם את התלמיד שלנו שעולה לח', ואת אחותו שעולה לט': החדש כאן צריך להתמזג לתוך הקיים, ולא לבוא על חשבונו. המבנה עומד, הכיתות עוד שלמות: אפשר לקלוט אותן כפי שהן, למנוע את הטלטלה מהשכונה ומהתלמידים, לא לוותר על המבנה ולא להסתמך רק על החלומות העתידיים, שאחריתם מי יידע.
אני קוראת מכאן לניר ברקת, ראש העיר המחזיק גם בתיק החינוך, לאביב קינן, ראש מנח"י ולעמנואל זילברמן, האחראי על החינוך העל יסודי בעיר: בחרתם לסגור את אורט רמות, אך התלמידים לא נעלמו יחד איתו. אל תשאירו אותם ללא מענה. בבדיקה שנערכה על ידי ועד ההורים, כיתות שלמות מאורט רמות ישמחו להתמזג בבית ספר חדש. הם רוצים וזכאים להשאר בשכונה, להשאר יחד, להשאר במבנה. אתם מקימים בית ספר נפלא, תנו גם לשכבות נוספות ליהנות ממנו. אנא, אל תשאיר אף תלמיד מאחור.
שלומית ראונר (צילום: פרטי)
שלומית ראונר,
אשת חינוך, אמא ירושלמית
ראש תחום חינוך בהתעוררות
חסוי
שטויות, אני לומד במכללת אורט, וגר בפסגת זאב, מזרח אפילו, רחוק מהרכבת.
עם תחבורה ציבורית מאוד קשה להגיע לגבעת רם, אבל הסעות? זה הדבר הכי נח שיש, די לקטר, חשבתם על זה שיש בית ספר שצריך לקלוט אותם פתאום, שאנחנו בתור תלמידים אמורים לקבל את ה400 תלמידים האלה? וזה לא שבמכללת אורט לומדים 1000 תלמידים, אלא 600 בערך, לא הרבה יותר מאורט רמות.
את אורו רמות מעבירים אלינו, והעבודות הקשה היא שלנו, ולא של תלמידים שיצטרכו לסוע קצת יותר, אלא אצלנו, עובדים כל כך קשה בשביל שקלטץיטתם תהיה בצורה הכי מיטבית שיש, וזה בא על חשבוננו, התלמידים שבאו למכללת אורט מבלירה, אנחנו מקבלים פחות, אז תלמידי אורט רמות הם לא אלו שסובלים מכך, אנחנו נותנים להםקומה מאוד מבוקשת בבית הספר, משפצים, מסדרים והכל שיהיה להם טוב, וזה על חשבוננו!