חג שבועות שמח בפתח,
מעבר לעובדה שהוא מסמל את החג הכי טעים, ומקורי (סוף סוף מוצרי חלב ולא על האש) שיש לנו בלוח השנה. הוא מסמל לנו האימהות, שהסתיימה כוננות החולצות הלבנות.
כבר שבועות שכולנו בסטרס על כל הלבן הזה. יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות, יום ירושלים. לבן, לבן לבן. חולצות לבנות בוהקות ומגוהצות, שחלילה הילד שלנו לא יהיה הצבעוני היחיד בגן או בטקס בית הספר
אז זהו, הכוננות הוסרה!
חג שבועות הוא האחרון בסדרת מסלולי הדוגמנות הבוהקים בלובנם. אך רגע לפני שננשום לרווחה, בשבועות אנחנו נדרשות להלביש את הילדים בלבן מכף רגל עד ראש, לא רק חולצה. ולספק אקססוריז ברוח החג. אל דאגה. מיד נגיע גם לאקססוריז.
אז מה עושים עם הלבוש הלבן הזה? בנות זה קל. שמלה אחת חגיגית, עדיפות לנפוחה ומסתובבת. רשמתי עדיפות? סליחה, תיקון. ח-ו-ב-ה מנופחת ומסתובבת. שיער פזור ומוברש היטב, ונעלי שבת.
אבל אצל הבנים… מי קונה מכנס לבן לבנים? אם זה לא מגיעה בחליפה ייעודית, איזו אמא רוצה להתבאס ולראות מכנס חגיגי חוזר מיום בנים שגרתי? אף אחת! לכן מלכתחילה אנחנו נמנעות מלרכוש אותם. במקסימום… בז', אוף וויאט ובקיצור כל הנגזרות ל"לבן מלוכלך" שיש.
אז אתמול כשקיבלתי חום שבעצם אין לבנים מכנס לבן לטקס, החצי האהוב שלי שלף בגאונות: "תקחי את המכנסיים הלבנים מחליפות הכדורגל שלהם". גאון!!! עכשיו אני גם מסודרת, וגם חסכתי ריבים בבוקר הטקס של "לא נוח לי, לא בא לי, אני לא אוהב את המכנסיים המחויטים האלה". בקיצור, פיתרון ניצחון. כי איזה ילד חובב כדורגל יסרב ללבוש מכנס אהוב.
עכשיו שכולם לבושים, בואו נדון באקססוריז. טנא וזר. כאילו באמת? הם יפים לתמונה למזכרת. אבל מעבר, פשוט מיותר.
הזר, יפה וחגיגי, שוזרים אותו שעות, או קונים מוכן. בכל מקרה אחרי כמה דקות הוא מציק להם, נופל להם, ונשכח בפינה חשוכה.
ועם הטנא אנחנו תמיד נתקעות. הם מתלהבים בדיוק שניה ואז זה הופך לכבד להם, לא נח להם, או בקיצור: "אמא, תחזיקי שניה", והופ הם נעלמים או פשוט מתכחשים שהטנא הזה שלהם, בטענה: "אני לא ביקשתי כזה".
אז תתעודדו שהמאמץ שווה, כי הוא מסמל את החג האחרון לשנת הלימודים, את החולצה הלבנה האחרונה, ורשימת המצרכים להרשמת כיבוד האחרונה. טוב לא ממש אחרונה. לפחות לחודש זה עד מסיבת סיום השנה.
חג שמח!
אמא ירושלמית – הטור של מיכל: תנו לחיות בשקט
הטור של מיכל: חופשת לידה, לא מה שחשבתם
ביונסה מאחורינו, גם וירג'יניה וולף
תגובות