יובל מרמת שרת, רק בת שנה, וכבר משתתפת בוועדות העירוניות בכיכר ספרא – ככה זה כשאמא שלה היא חברת מועצה סופר עסוקה. בדיוק השבוע, ביום שלישי, 13.2, חגגה יובל, בתה של עינב בר כהן, 30, מסיעת התעוררות, יום הולדת שנה. ליתר דיוק ההורים שלה – עינב ואסף חגגו עבורה, כך לפחות עולה מהתמונות באינסטגרם שלה.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
"בשנה האחרונה עברתי שינוי מאוד גדול בחיים שלי", מספרת בר כהן בשיחה עם "כל העיר" לרגל יום המשפחה. "אני היום מתמודדת עם זה שאני אמא, ולצד זה, ההורות הכניסה לי באלאנס לחיים. לצד העבודה והקריירה והעשייה הציבורית יש לי את יובל. אני עושה ישיבות וחוגי בית ובשבוע שעבר, בזמן שיובל היתה חולה הייתי במילואים, אסף היה איתה – ככה אני מאמינה שצריך להיות – הורות משותפת".
"יובל הגיעה איתי כמה פעמים לוועדות בעיריית ירושלים", מתארת בר כהן, " שם קיבלו אותה באהבה גדולה והרגשתי מאוד מוקפת באהבה ובהבנה לסיטואציה". יחד עם זאת, היא מגלה כי לעתים, גם בשנת 2018, היא גם סופגת הערות אנטי-פמיניסטיות. "באחת הוועדות בעירייה, הדיון התארך והיה כבר מאוחר בלילה", היא מתארת, "ואחד מחברי הוועדה אמר לי 'זה לא מאוחר לך, אין לך ילדה קטנה בבית?'. עניתי לו כמובן. אמרתי לו 'גם לך יש ילדים בבית' ו'כמו שהשאלה הזו מופנית אלי היא צריכה להיות מופנית אליך'. וכשהייתי במילואים שאל אותי חבר 'איך בעלך מסתדר?' כל השאלות המיותרות האלה מבליטות את הסוגיה הכי חשובה בחברה שלנו – קידום הורות משותפת וקריירה. אני מאמינה ששני ההורים שותפים לגידול הילדים. היום אני שומעת יותר אבות שרוצים לקחת חלק בגידול הילדים, הם רוצים להוציא את הילדים שלהם מהגן פעמיים בשבוע, ורוצים לקחת אותם לפארק ולהנות מזמן איכות איתם. וכך זה צריך להיות".
בר כהן, שימשה עד לפני שלושה חודשים כמחזיקת תיק העסקים בעירייה. כזכור, סיעתה התעוררות פרשה מהקואליציה העירונית."כשהייתי בהריון הייתי גם חברת מועצה, גם מחזיקת תיק וגם מתמחה במשרד עורכי דין", היא אומרת. "בהריון הראשון , כמו כל הריון ראשון, יש הרבה התרגשות, מכל דבר קטן. אבל אני לא ממש הבנתי מה עומד לקרות. רגע הלידה עבורי היה פשוט קוסמי. אז הבנתי שאני ואסף יצרנו חיים. זה משהו כל כך גדול ועצום, משהו ששינה אותי".
"ירדו לי המים דקה לפני שנכנסתי לישיבת הנהלה", היא מגלה, "באותו יום ניהלתי דיון באגף לקידום עסקים. עמדתי ללכת לישיבת הנהלה ואז זה קרה. הכל קרה – הטלפון שלי לא עבד, לא הצלחתי להתקשר לאסף, אז פשוט נכנסתי לאוטו ונסעתי לבית החולים. בחדר הלידה לקח קצת זמן, אבל היא היתה קלה".
בר כהן כיום מתנדבת למילואים, ומשרתת בדרגת סגן בפיקוד מרכז. "בחרתי להמשיך ולהתנדב במילואים למרות שהפכתי להיות אמא", היא מבהירה. "ההבנה ביני ובין אסף היא שאנחנו חולקים את הגידול של יובל בצורה משותפת. בסוף זה גם משפיע עלי באופן אישי. אני היום מנצלת את הזמן בצורה טובה יותר. יש לי הבנה שלפעמים צריך לעצור את העבודה כדי לפנות את הזמן עבורה, ועבורי ועבור המשפחה. זה קרה לי מהמקום הזה של להיות אמא. אני רוצה לחוות איתה את כל הדברים שקורים בחייה – להתרגש איתה, לראות אותה מוציאה שן ראשונה, זוחלת, עומדת. נוצר איזון. אני מסיימת את השבוע, ואם לא הספקתי משהו אז זה בסדר גם לדעת לדחות את זה לטובת המשפחה, הזוגיות ולטובת יובל. וגם אסף ככה – הוא רוצה להיות שם. הגיע הזמן להזיז הצידה את כל האמירות האלו – אסף ואני מקדמים ומיישמים את ההורות המשותפת".
כל זה נכון בתיאוריה – רוב ההורים רוצים להיות עם הילדים, אבל לא תמיד זה מתאפשר – בעיקר בגלל העבודה. בסופו של דבר ההורים גם צריכים לעבוד כדי לפרנס.
"ברמה האישית שלי אני מקפידה על איזון", אומרת בר כהן, "בלו"ז שלי יש יומיים שאני יוצאת מוקדם ואוספת אותה מהגן, אלא אם כן במקרי חירום של ממש אני מוכנה לוותר על הזמן המשותף הזה איתה. אסף לוקח אותה יומיים אחרים בשבוע, ואנחנו נעזרים בהורים שלי ושלו. במקום עבודה שלי הקודם -במשרד עורכי הדין, היה הסדר והבנה שהורים לילדים יוצאים יותר מוקדם פעמיים בשבוע – נשים וגברים כאחד. אנחנו כאישי ציבור, שמדברים על זה במערכות הציבוריות, שמנסים לקדם את החברה הישראלית, זו הדרך שבה הדברים ישתנו. אם כל מקום עבודה ייתן לעובדים לצאת פעם-פעמיים בשבוע בשביל להיות עם הילדים התפוקה שלנו תעלה, הכלכלה תעבוד טוב יותר, והעובד יכול גם להשלים ביום אחר את שעות העבודה".
מה המשפחה הירושלמית הכי צריכה?
"הנושא הכי מהותי הוא הדיור בירושלים. זוגות צעירים ומשפחות – כולנו מרגישים את מצוקת הדיור בירושלים. יש פתרונות, שמונחים על השולחן, אך לא עושים מספיק כדי לקדם אותם. לדוגמא תוכנית מחיר למשתכן – בזמן שבמבשרת, במודיעין ובערים אחרות משווקות אלפי יחידות דיור, בירושלים אנחנו רואים מספר קטן של יחידות דיור. זוגות צעירים ירושלמיים זוכים בדירה מחוץ לעיר ואז מה? הם ייצאו מהעיר. בגלל ההאשמות כאלה ואחרות, הציבור הירושלמי משלם מחיר כבד מאוד. כמו כן, גם דירות הרפאים וסוגיית השטחים החומים לבנייה – הם נושאים בוערים למשפחה הירושלמית ומשפיעים עליה. בסופו של דבר לא משתמשים בשטחים החומים של העיר בצורה המקסימלית, וזה מתקשר לנכסים הנטושים, שנמצאים ברחבי העיר ירושלים".
"לצד זה יש את נושא השכונות ואיכות החיים", מדגישה בר כהן, "התפיסה היא שירושלים זו עיר של שכונות. זה אומר שצריך להשקיע באזורי המסחר, כמו למשל שדרוג המרכזים המסחריים שקידמתי, וזאת לצד גינות ציבוריות. יש לאן להשתפר. אני חושבת שגם צריך לקדם בניית מתחמי תרבות בתוך השכונות. כשאני הייתי ילדה, וגדלתי ברמת שרת, המרכז המסחרי בקרית יובל היה הדבר. היינו מבלים שם ,ואחרי זה היינו הולכים למפלצת ופוגשים את כל החברים, עושים קניות. המרכז המסחרי זה מרכז החיים של השכונה".
תגובות