אמא ירושלמית - הטור של מיכל פישמן רואה:מצבי חירום בכביש

בתור הורים יש לנו בחיים המון הפתעות. את הטובות שבהן אנחנו מקבלים בחיוך, אך את הטובות פחות אנחנו לעתים מקבלים בבהלה.

החוכמה היא להשתדל להיות מוכנים לכל מצב. והיום אני מקווה שלפחות לאחת מההפתעות הפחות נעימות אצליח להכין אתכם כראוי.

לפני כשבוע, ערב חמישי. מריחים את הסופ"ש ומרגישים את תחילתה של הסופה המדוברת (טוב לא ממש סופה, עוד יום של רוחות וגשם שאנשים יקראו לו פשוט…. חורף). אוספת את הילדים עם חבר מהחוג. מזרזת אותם לאוטו לפני שהרוח תישא לי אותם לקנזס. נכנסים לרכב, מבטיחה להם חימום בעוד 3… 2… 1… אבל במקום – פאניקה! הרכב לא מניע. הוא אפילו לא מנסה לעשות קולות של משתדל, רק מדליק לי נורת תקלה ושותק.

להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
מדריך העסקים הגדול של ירושלים
לכל הטורים של מיכל פישמן-רואה ב"כל העיר"

אז קודם עשיתי את המתבקש. התקשרתי לבעלי. הוא כיאה לחוקי מרפי, היה בחיפה. אז חייגתי למוסך, ועוד מוסך, אבל אף אחד לא ענה. נשמתי עמוק וניסיתי להיזכר, מה עושים עכשיו.

אחרי הכל – יצאתי רק לאסוף מהחוג. לרשותי רישיון נהיגה, רישיונות רכב וסלולארי. ארנק אין, ומזל שלא יצאתי בטרנינג…

במושב האחורי הבנים עברו ממחרוזת שירי סטטיק ובן-אל, למשחק הידוע לשימצה "100 שאלות שהן 3", או בשם היותר מוכר "עד שאמא תצא מדעתה". למי שלא מכיר את השעשועון, מדובר בשאלות, שכל אחת חוזרת ב-3 שאלות החוזרות שוב ושוב בסגנונות שונים ובתורות בין הילדים. לדוגמא: "אמא אנחנו תקועים?", "מה, אמא, האוטו לא יזוז?", "אמא, הרכב לא מניע?" – הכל בסימפוניה של שלוש קולות.

(צילום: דוברות ידידים סיוע בדרכים)

כמובן, תוך כדי מענה, והשתדלות להשאר סבלנית, הראש ממשיך לחפש פיתרון. כבר פחות להנעת הרכב, פחות הפחד שנקפא הלילה בחוץ, יותר למען השפיות, למלט אותי מהרכב, וכמה שיותר מהר יותר טוב.

ואז, כמו בסרטים מצוירים, ככה כשנדלקת לדמות נורה מעל הראש – נזכרתי! נזכרתי בפוסט שקראתי פעם על עמותה בשם "ידידים". אוסף של מתנדבות ומתנדבים טובי לב שכל רצונם לסייע ולהציל אנשים שנתקעו במעליות ובדרכים. חיפשתי את המספר וחייגתי. מתפללת שיענו, מתפללת שיעזרו, מתפללת שמישהו יציל אותי.

(צילום: דוברות ידידים סיוע בדרכים)

והם ענו, פחות משלושה צלצולים. ענה בחור חביב וענייני. עבר איתי על פרטי התקלה, ניסה לתת טיפים ולנסות לפתור טלפונית, הבין שלא יקרה. ומיד לקח מיקום מדויק שלנו, שאל שאלות חשובות כגון, האם הרכב על דרך ראשית, האם יש חניה לצידי או לפני, והבטיח שעזרה תגיע תוך כמה דקות.

והיא הגיעה. מושלמת ומחממת את הלב. קודם קיבלתי שלוש שיחות משלושה מתנדבים שונים, שממש התחרו מי יגיע אלי ראשון. תוך רבע שעה עמד לצידי מתנדב מקסים – הלל מאיר שמו, והניע לי את הרכב עם בוסטר תוך פחות מדקה. הניע ומיהר חזרה לצאת לדרכו על הקטנוע.

(צילום: דוברות ידידים סיוע בדרכים)

שאלתי אותו איך אפשר להודות לו? אמר לי "הרגע הודית, אמרת תודה". התעקשתי, והוא במבוכה: "מצטער ממהר לנתקע הבא. אבל אם תפיצי את הבשורה, שכולם ידעו שיש אותנו לעזרה, זאת ממש תודה".