בין גאולה למקור ברוך – סיפור קצר על משפחה ירושלמית

זהבה יצאה ממקום עבודתה בבית האבות בשעת ערב מוקדמת. היא ניקתה ומירקה את השירותים, ניסתה לשמוח במעשי ידיה אבל לא הצליחה להפיק מעצמה עליצות של ממש. הגב כאב לה וכפות ידיה היו אדומות וגסות. בגיל 40 היא כבר הגיעה למסקנה, ששום דבר לא ישתנה. בעלה נפטר ממחלה קשה, ובנה היחיד עוד גר בבית. עברו כמה שנים מאז המירה את השם “זהבית” ושבה לשמה המקורי זהבה. המשכורת שלה הספיקה רק לאוכל, ובנה יקי סירב למצוא עבודה. הוא שכב רוב שעות היום במיטתו והתבונן בתקרה כאילו חיפש שם פתרון כלשהו למצוקותיו. אפילו הצבא לא רצה אותו, חשבה זהבה בתחנת האוטובוס, מה יקרה כאשר לא אוכל יותר לצאת מהבית?

• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
• להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
• מדריך העסקים הגדול של ירושלים

ההמתנה לאוטובוס היתה ארוכה וזהבה סבלה מאוד מהקור. בבית האבות אף אחד לא שלח לעברה מבט, כאילו קיומה הוא רק חוויה סובייקטיבית שלה, בלי קשר למציאות מסביבה. זהבה לקחה שיעורי ערב בסוציולוגיה והעשירה מאוד את אוצר המלים שלה ואת עולמה הרוחני. הוריה כבר נפטרו ושני אחיה גרו במיאמי. היא התבוננה בבבואתה בחלון ראווה ליד התחנה, ושערה הסתור ועיניה הטרוטות עוררו בה חלחלה. בעלי מצא מקלט בקברו, חשבה, ושם הוא מתפרק לגורמים מבלי לחוש כאב כלשהו. זהבה לא האמינה בעולם הבא, חרף החינוך המסורתי בבית ובבית הספר לבנות בשכונת גאולה. כאשר הגיעה לבסוף לביתה, נחה לשעה קלה על המדרגות. אחר כך נכנסה באיטיות כמעט מכוונת לדירת השיכון שלה. יקי דווקא חייך אליה והמס את ליבה מיד. הוא אפילו בישל קצת אורז עם אטריות, המאכל החביב על סבתו המנוחה. היא התקלחה ולבשה כותונת שינה. בנה הציץ בה לרגע ואמר ששינה לא באה בחשבון עכשיו. “אני צריך את הדירה לכל הערב”, אמר, “לפחות עד 12 בלילה”. הוא לא אמר “חצות” ומשום מה זה הרגיז את זהבה יותר מהבקשה לצאת מהבית. עד כה הוא לא ביקש זאת מעולם, אבל הפעם הוסיף ששרון חברתו הישנה הגיעה לעיר מארצות הברית. היא כבר הספיקה להתגרש מהגבר שנשא אותה ממש על כפיו ללוס אנג’לס. שרון רמזה שהיא קיבלה מכות בתכיפות הולכת וגוברת מרואה החשבון שנשא אותה לאישה. בעבר סירבה ליחסי מין מלאים עם יקי ורק שיגעה אותו במשך שנים. "עכשיו היא כבר מוכנה", גיחך יקי וחיוכו המכוער הציף את הבית. הניחוח הדוחה שפשט בבית היה כולו פרי דמיונה של זהבה, אבל היא בכל זאת כמעט הקיאה.

שכונת גאולה (צילום:אמיל סלמן-ג'יני)

יקי ציווה לצאת מהבית "בהקדם" וזהבה הציצה מהחלון וראתה שהגשם שכך ורק טיפות בודדות ירדו לסירוגין. היא ניסתה למחות, טענה שקר בחוץ ושכל היום היא עמדה על רגליה ועל ברכיה. בנה נעץ בה מבט קר שהפחיד אותה מאוד. הוא הפגין חיבה כלפיה רק כשהיה זקוק למשהו. עתה זהבה הבינה את פשר קבלת הפנים הנאה שלו כאשר הגיעה הביתה. החיוך הנחמד שרבץ על פניו רק לפני שעתיים נגוז לגמרי, והתחלף בעווית לא נעימה. היא חשה שגבר זר פלש עתה לדירתה, ועושה בה כבתוך שלו.

היא התארגנה ליציאה ובנה ביקש ממנה "קצת כסף". אולי יתחשק לנו להזמין פיצה, אמר. זהבה הרגישה כאילו ירקו לה בפנים. "גם גירש וגם ירש", מלמלה לעצמה בחדר האמבטיה. היא נתנה ליקי סכום לא גדול, כדי שתוכל לנסוע באוטובוס לצפון העיר. בנה התבונן בה בבוז קר. לפני שיצאה נתן לה בכל זאת נשיקה על הלחי. זהבה לא אהבה את נוהל הנשיקות שאפף אותה גם במקום העבודה. משכורת נאה עדיפה בהרבה על נשיקות דביקות, חשבה זהבה, ונזכרה במנהל העבודה שלה אבי שנדבק למנקות בכל הזדמנות. היא לא “זכתה” לחיזוריו המגושמים. נראה שהיא נחשבה למכוערת מדי.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בעצם, היתה יפת גוף ויפת נפש אבל בהחלט לא מטופחת ולא מוקפדת. בלבה לא התאבלה במיוחד על בעלה המנוח. הוא היה נעים הליכות אבל משעמם ואפור. למצער, הוא התנהג איתה יפה, ומעולם לא הרים את קולו עליה. אבל בתוך כמה חודשים מאז ההלוויה היא לא הצליחה להעלות באוב את קלסתר פניו. הפנסיה שהותיר אחריו מעבודתו בעירייה היתה זעומה ("מיקרוסקופית", חשבה זהבה) אבל אפשרה לה לקנות ולבשל אוכל טוב לשבת. תמיד הקפידה איכשהו על כשרות, על אף שלא הצליחה לנמק אפילו לעצמה את הסיבות לכך. כל החברות שלה בעבודה הקפידו על כשרות, גם אם חיללו את השבת.

היא צעדה ברגל לשכונת מקור ברוך בצפון העיר, שבה התגוררה חברתה רבקה. חשש קל התאכלס בלבה. רבקה חזרה בתשובה וכך גם בעלה יורם, שהיה חילוני בעבר. הנייד של זהבה התקלקל מזמן, ורבקה לא ידעה דבר על הביקור המתקרב. זהבה היתה לבושה די בצניעות גם בזכות האוויר הקריר, אבל בכל זאת לא נפרדה ממכנסי הג’ינס שלה. כאשר דפקה בדלת פתחה לה רבקה, נעצה בה מבט משתומם, אבל לא ממש עוין. זהבה קצת דמעה, אבל לא נפלה על צווארה של חברתה. רבקה הגניבה לה חיוך מהיר, והכניסה אותה לסלון. יורם קרא ספר תורני ליד השולחן, והפתיע את זהבה בחיוך קל שבקלים, אבל מסביר פנים. הוא הבין מיד ששתי הנשים רוצות לשוחח בפרטיות, לקח את ספרו והלך לחדר העבודה הקטנטן שלו. למארחים של זהבה טרם נולדו ילדים, ורבקה אמרה מיד שזה יקרה כאשר ירווח להם קצת מבחינה כלכלית. כששמעה איך יקי גירש בעצם את זהבה מהבית, היא הרצינה מאוד. רבקה וזהבה היו תלמידות מעולות, שקראו גם ספרים חילוניים רבים. יורם נהג באשתו בכבוד רב וטען שהחרדים שומרים יותר מאשר החילונים על כבוד האישה. זהבה לא האמינה בזה במיוחד. יש כאלה ויש כאלה, אמרה תמיד לרבקה שידעה היטב שכמה מחברותיה סובלות מאוד מתגרת ידם של הבעלים.

שכונת מקור ברוך (צילום: תומר נויברג-ג'יני)

זהבה שתתה תה חזק עם המארחים, ויורם לא העיר דבר על הג’ינסים שלה. היא ידעה שמחר מצפה לה עוד יום עבודה מפרך, אבל טרם הגיעה השעה לחזור לביתה. יורם נראה עייף מאוד, טלוויזיה לצורכי הסחת הדעת לא היתה להם, ולקראת השעה עשר גם רבקה התחילה לפהק. להכנסת האורחים הנחמדה היה גם מועד תפוגה, וזהבה קמה להיפרד. האם רק דימתה את אנחת הרווחה של בני הזוג? היא הבינה שהביקור הבא שלה במקור ברוך אינו קרוב, והלכה שוב ברגל הביתה כדי למשוך קצת זמן.