הפינה ההיסטורית: בית המלון המודרני הראשון בירושלים

בלב השוק של הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, בפינת הרחובות ויה דולורוזה והגיא בעיר העתיקה, בסמוך לשער שכם, נמצא מבנה לא בולט במיוחד מבחוץ, אך מרשים ביותר מבפנים. צלצול בפעמון ליד שלט קטן באנגלית "הוספיס אוסטרי", יפתח למבקר שער לעולם אירופאי ולגג עם נוף עוצר נשימה. 156 שנים עברו מאז נחנכה האכסניה האוסטרית, שהיתה למעשה המלון המודרני הראשון בירושלים.

בשנת 1857 הסתיימה הבנייה, אך המבנה זכה לפרסומו הגדול כאשר הוא נחנך באופן רשמי על ידי הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בשנת 1869. הקיסר הגיע לירושלים לביקור רשמי עם אשתו הייחודית והנערצת סיסי (כך כונתה, אף כי שמה הרשמי היה אליזבט). הזוג התאכסן במלון, ועד היום קבוע שלט עם שמו של הקיסר על דלת החדר המפואר בו התאכסן.

הצומת הסואן בו נמצא ההוספיס ואלפי הצליינים העוברים בו, הם ניגוד לשקט ולאווירה האירופאית השוררת בבניין. בשנים האחרונות שופץ המבנה והוחזר להדרו המלכותי, דמוי ארמון וינאי. בחלונותיו קבועים ויטראז'ים וגן סובב אותו – אירופה בלב הלבנט. הארכיטקטורה, הריהוט והאוכל כולם ווינאים אותנטיים. הכורסאות בסגנון אירופאי מזמינות להתרווח בהן. מהגג עליו מתנוסס דגל אוסטרי, נשקפת תצפית פנורמית מהיפות בירושלים על כל העיר העתיקה וסביבתה. בבית הקפה הווינאי, מוגשות עוגות שטרודל מעולות. בימי בקיץ ניתן לשבת במרפסת המוצלת או בגן המטופח וליהנות מהשלווה והרגיעה. המסדרונות מקושטים בדיוקנאות של נסיכי וקיסרי אוסטריה. ישנן עדיין כרזות המספרות על הביקור ההיסטורי של הקיסר פרנץ יוזף. הקיסר הגיע לאזור לרגל השתתפותו בטקס חנוכת תעלת סואץ בשנת 1869. כאשר נודע לטורקים כי הקיסר יבקר בארץ ויחנוך את ההוספיס, הם סיימו לסלול לכבודו במהירות את הכביש בין יפו לירושלים. בהכשרתו של הכביש הוחל כבר ב-1867, באופן שיתאים למעבר מרכבות. מרכבתו של הקיסר היתה למעשה חלוצת עגלות הנוסעים שעלו לעיר הקודש.

תמונות הזוג הקיסרי על קירות ההוספיס האוסטרי (צילום: אדם אקרמן)

פרנץ יוזף (1916-1830) נחשב בתקופת שלטונו הארוכה (68 שנים) לאחד המנהיגים החשובים באירופה. הוא היה קיסר אוסטריה בין השנים 1916-1848 ומלך הונגריה בין השנים 1916-1867. כאשר הגיע לירושלים היה קיסר אוסטריה-הונגריה ונצר לבית הבסבורג, אחד מתאריו היה "מלך ירושלים". תחת שלטונו וינה היתה למרכז תרבות בינלאומי, עיר משפיעה ומרכזית באירופה. הקיסר נודע ביחסו הסובלני והאוהד כלפי היהודים. בבואו לירושלים התקבל בחמימות רבה על ידי הקהילה היהודית. ברחוב יפו ראשי הקהילה, הקימו שער כבוד דקורטיבי לכבודו, והטורקים בנו שער דומה בסמוך לשער יפו.

הקיסר ביקר בלוויית הקונסול האוסטרי והממונה על הצד הפיננסי של הביקור בירושלים הבנקאי אהרון חיים ולירו במרכזים יהודים בעיר העתיקה. בביקורו בבית הכנסת "תפארת ישראל" הוא נפגש עם מקימו ניסן בק, התרשם מהבניין הענק אך הופתע מדוע אין לו כיפת גג. התשובה שקיבל היתה "אדוננו הקיסר – בית הכנסת הסיר כובעו בפניך". הקיסר הבין את הרמז, והעניק 1,000 גולדן להשלמת בניית הגג.

הנוף הנשקף מגג ההוספיס האוסטרי (צילום: ranbar, CC BY-SA 2.5, מתוך ויקיפדיה)

פרנץ יוזף ביקר בביה"ס למל, שראשיתו היתה בשנת 1855 בעיר העתיקה, ונקרא על שמו של האציל שמעון למל מוינה, שזכה לתואר אצולה אוסטרי והיה ממנהיגי יהדות אוסטריה. תחנתו הבאה הייתה בבית החולים רוטשילד שמתחילה שכן ברובע היהודי והיה מהראשונים שנוסד בירושלים (ב-1888 עבר לרחוב הנביאים). "בתי מחסה" שניבנו על מגרש שנרכש ב-1857 על ידי כולל הו"ד (הולנד-דויטשלנד) – ועמדו תחת פיקוח הקונסול האוסטרי, זכו במענק של 1,000 פרנק להשלמת השער הראשי ושיפור התשתיות.

ביקורו המרגש ביותר של הקיסר היה בבית הכנסת יוחנן בן זכאי של העדה הספרדית. חכמי העדה היו לבושים בהדר, ופרנץ יוזף עבר את המפתן, כרע ברך ואמר: "ובכן זהו בית הכנסת על שם הרבן הגדול יוחנן בן זכאי, ראש חכמי ישראל, בזמן המצור של רומא על ירושלים. המקום הוא זיכרון למעשה הנורא, בו שפך טיטוס בשם רומא, את דמי ישראל באכזריות רבה. יהי רצון שכריעתי והשתחוותי כאן תהיינה מכסות את אותו החטא האכזר שעשתה רומא לישראל".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אכן נראה, שהקיסר למד היטב את הפרק הקשה של הרס ירושלים, שהתרחש לפני 2000 שנה ואת שריפת בית המקדש לא הרחק ממקום בית הכנסת. יצוין כי פרנץ יוזף, העניק גם תרומה נכבדה של 10,000 פרנק לכל עניי ירושלים, שממנו קיבלו היהודים את חלקם היחסי ללא קשר לתרומותיו האחרות למוסדות יהודים.

בניית האכסניה האוסטרית נמשכה קרוב לארבע שנים, והיא הוקמה בסמוך לקונסוליה האוסטרית שהיתה אז במקום. סתתים ובנאים מיומנים הובאו מחברון ובית לחם, שהקפידו על איכות האבנים האדומות והלבנות שהונחו בנדבכים – אדום ולבן – לסירוגין.

הכנסייה בהוספיס האוסטרי (צילום: ABRAHAM GRAICER, CC BY-SA 4.0, מתוך ויקיפדיה)

ביקורו של הקיסר הפך את בית ההארחה למלון מפואר עבור האצולה האוסטרית ומקום משיכה לצליינים נוצרים בעלי אמצעים. בין השנים 1933-1932 נבנתה קומה נוספת לבניין, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבריטים החרימו את הבית, מתוקף מדיניות הפקעת הנכסים של הגרמנים ובני בריתם. בתקופת המלחמה המשיך לפעול במקום מרכז לכמרים ונזירים אוסטרים, גרמנים ואיטלקים.

ב-1948 כבשו הירדנים את העיר העתיקה והחליטו להקים במקום בית חולים צבאי. רק בשנת 1985 ממשלת ישראל החזירה רשמית את הבניין לבעליו האוסטרים, וזאת בתיווכו של ראש עיריית ירושלים דאז טדי קולק שנולד בווינה. משנה זו המקום נחשב למלון יוקרתי, עבור אלו החפצים באווירה האירופאית. לרגל פרויקט החייאת העיר העתיקה שיזמה עיריית ירושלים, בשנים שקדמו לפרוץ הקורונה ולמלחמת חרבות ברזל – הבניין הואר בלילות והתקיימו בתוכו אירועי ערב שעיקרם היה נגינת ואלסים וינאים. האירועים התקיימו באולם הקונצרטים המרשים, שקירותיו מעוטרים בציורים אוסטרים מסורתיים – ובתווך נמצא פסנתר כנף שחור גדול ממדים.

בקומה הראשונה ממוקמת הקפלה (בית תפילה), מהיפות בירושלים. תקרת בית התפילה וקירותיו מעוטרים ביצירות ענק המושפעות בתוכנן מקרבתו ל"דרך הייסורים". המזבח עשיר משיש אדום שהובא מוינה, מאחוריו נמצא פסיפס ענק המתפרש על פני 24 מ"ר ומכיל שני מזבחות צדדים – העשויים בגוון אפור-לבן שהובאו ב-1909 מזלצבורג. דמותו של פרנץ יוזף כ"מלך ירושלים" – וכשליט הנוצרי הראשון שביקר בה כ-600 שנה לאחר נפילת ממלכת הצלבנים מובלטת בתקרת הקפלה, עטורה בגלימה בצבע ארגמן מלכותי.

חזית החלק העליון של ההוספיס האוסטרי (צילום: אדם אקרמן)

הביקור בהוספיס מאיר מחדש את דמותה של סיסי, הקיסרית שהאפילה לעיתים על דמותו של הקיסר, ונחרטה כדמות האישה הנערצת ביותר באוסטריה (יש שיאמרו עד היום), ומעוררת עניין רב בארצות אירופה. דיוקניה של סיסי התלווים במסדרונות מושכים את תשומת לב המבקר. הם מזכירים את סיפורה של הקיסרית בעל כורחה, שהייתה לאייקון עולמי בתקופתה. הנסיכה הענוגה שבהיותה בת 16, בחר בה פרנץ יוזף לאשתו, על פני אחותה הבוגרת שהוצעה לו כשידוך. סיסי הרגישה כלואה בארמון הקיסר והתקשתה להסכים לכללי החצר הנוקשים. היא הפרה כללי התנהגות מקובלים של אשת קיסר ובילתה את רוב זמנה, כפי שנהגה לפני נישואיה (הרבתה לרכב על סוסים, עישנה ויצאה לטיולים בגפה). סיסי הזדהתה עם תהליכים דמוקרטים ומהפכנים שעברו על אירופה באמצע המאה ה-19, ובכך הקדימה את זמנה. פניה היפות ומלאות החן, גזרתה הצנומה, רעמת שערה השופע והעטור בפנינים, מבטה הביישני, עורה הצח כשלג – הפכו אותה לאחת הנשים היפות בעולם בזמנה.

הירצחה הטראגי בידי מהפכן איטלקי העצים את ההילה והערצה שנרקמו סביבה. סיסי היתה מושא לסרטים, מחזות מוזיקליים וספרים רבי מכר, שניסו לפענח את המסתורין של "הקיסרית הבודדה". הקיסרית חיה בסביבה מלאת תככים ובאווירה של אי שקט פוליטי של תתסיסה לאומנית ותעומת כלפי האצולה השמרנית, ששלטה בקיסרות. היא השתדלה להמעיט באירועי חצר והפנתה את מרצה בנפרד מבעלה הקיסר – באמנות, ספרות ובשירה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"