על צלע הרכס שממול לשכונת גילה, מתחת ליישוב הר גילה ובסמוך לכפרים וולאג'ה ובית ג'אלה, נמצא מנזר גדול ומרשים – מנזר כרמיזן.
ניתן לצפות במנזר המפואר, שקירותיו בוהקים בצבע קרם, מהרחובות הדרומיים של שכונת גילה ובתיה המערביים. זהו מנזר קתולי שהוקם בשנת 1883 על ידי המסדר הסלזיאני האיטלקי, העוסק בפעילות צדקה למען יתומים ונדכאים ברחבי העולם. במשך שנים ארוכות שכן במנזר סמינר קתולי ברמה אוניברסיטאית, שהתחנכו בו פרחי כהונה, עד שבשנת 2007 הועברו התלמידים למנזר רטיסבון ברחביה.
בשנת 1885 הוקם במקום יקב, שהכנסותיו משמשות עד היום לאחזקת מפעלי צדקה ולמימון הסמינר הקתולי. היקב שימש לאספקת יין נסך לכנסיות באזור בית לחם ולירושלים. פחות ידועה העובדה כי היין – אף כי בסיסו אלכוהול – הוא חלק אינטגרלי מתפריטו של הנזיר. השם כרמיזן נוצר משילוב המילים בערבית "כרם" וענבי "זאן" – סוג של ענב מקומי איכותי – והמשמעות היא "כרם הענבים הטובים". מערות קדומות שהיו חצובות במקום שימשו תחילה לאחסנת היין שהופק שם, אשר בהדרגה היה לרווחי ומסחרי.
הכניסה למנזר כרמיזן (צילום: אדם אקרמן)
קרבתו של המנזר לבית לחם ולירושלים, סביבתו הפורחת והנוף המרהיב הנשקף ממנו ממרום של כ-850 מטר, ריתקו אליו תמיד עולי רגל רבים. המחירים הנמוכים של המוצרים האיכותיים כמו יין, שמן זית, וערמות של שקדים לא-קלופים, עודדו לרכשם בכמות גדולה גם עבור ידידים וכמתנות. יצוין כי סביב המנזר נטועים מאות עצי זית, שקדיות ועצי אורן.
הטרסות המסולעות והמדורגות, ביחד עם הנוף התנכ"י יצרו אווירה פסטורלית שמשכה גם ישראלים רבים, אחרי מלחמת ששת הימים, לבקר במנזר ולטייל בעמק היפה שלמרגלותיו. טור ארוך של מכוניות השתרך בשבתות ובחגים בדרך המובילה למנזר וליקב. תעשיית היין המקומית קיבלה תנופה והגיעה בראשית שנות ה-80 לחמש מאות אלף בקבוקים לשנה. ברם, אז הגיע המשבר – האינתיפאדות פגעו קשות בייצור ובייצוא. הישראלים חדלו לבוא, ציוד היין התיישן והמכירות לישראל פסקו. נוסף לכך בשנות 1987 נפגעו קשות התמונה הפסטורלית והדימוי הנעים של המנזר וסביבתו. זוג סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, רון לוי ורויטל סרי, שטיילו בין מטעי הגפנים, נרצחו על ידי פלסטינאי ממחנה הפליטים דהיישה הסמוך לבית לחם. הרשויות הישראליות החליטו להקים גדר הפרדה סביב וולאג'ה. למרות שהמנזר המשיך להיות מובלעת בשטח C שבשליטת צה"ל ולשלם תמורת מים וחשמל לעיריית ירושלים – הנסיעה אליו נראתה כיציאה לשטח "אקס-טריטוריאלי" ובחזקת סכנת נפשות. הפקת היין ירדה ל-250 אלף בקבוקים לשנה. בשנת 2013 החלו העבודות להקמת גדר ההפרדה וסלילת כביש ביטחון סביב הכפר, ואז נפסקה לפתע העבודה. התכנון היה כי המנזר יהיה בתחום ישראל ונסלל כביש מעקף מיוחד עבורו. לנזירים היו אלו חדשות טובות, כי שוק היין שלהם מכוון בעיקר לישראל, אך עבור הנזירות שחיות במקום, בבניין נפרד, היו אלו חדשות רעות.
חזית מנזר כרמיזן (צילום: אדם אקרמן)
רוצים להישאר מעודכנים?
הסיבה לכך היתה שהנזירות הפעילו במקום בית ספר קתולי, עם כ-200 תלמידים ברובם מוולג'ה – וחששו כי המעבר היומי דרך גדר עם ביקורת של חיילים ישראלים, והורים רבים ימנעו מלשלוח את ילדיהם לבית הספר. כך נוצרה מתיחות בין הנזירים לנזירות המתגוררים במרחק של כ-200 מ' אלה מאלה. הנזירות יצאו למאבק משפטי ופנו לבית משפט ישראלי על מנת שיכריע כי המנזר יישאר בתחומי הגדה. בראשית שנת 2015 הכריע בית המשפט בתיאום עם רשויות הביטחון, כי המצב לא ישתנה וכי לא תיבנה גדר. החלטה זו החזירה זמנית את השקט למנזר. הנזירים והנזירות יוכלו להמשיך ולהתפלל מדי בוקר בשלווה יחדיו, ולהימנע מעיסוק בפוליטיקה. ברם, כבר בראשית שנת 2016 הוחלט לסיים את בניית גדר ההפרדה והתוואי שלה שונה – כך שהמנזר והיקב יהיו בצד הישראלי. מגורי הנזירות נשארו בצד הפלסטינאי – וילדי ביה"ס הקתולי עברו ללמוד במתחם רטיסבון. כך הגדר הביטחונית יצרה מצב אבסורדי, והנזירות נותר להן לקוות כי בעתיד יהיה הסדר שלום, עם הרשות הפלסטינית ומתחם כרמיזן יתאחד מחדש לגוש אחד.
יין כרמיזן (צילום: אדם אקרמן)
אחרי שני עשורים שנעלמה בהם תודעת היקב מהציבור הישראלי וגם העולמי, עבר הייצור שידורג ומודרניזציה. המפנה לטובה חל בשנת 2004 עם התייצבות המצב הביטחוני באזור. בשנת 2005 ביקר בקרמיזן נשיא קואופרטיב איטלקי גדול של יינות והתאכזב מהמצב הירוד של הכרמים ומהציוד המיושן. כמו כן מצא כי איכות היינות המופקים, לא מתקרבת לרמת יינות איטלקיים. למקום הובא יועץ יין בכיר מהקואופרטיב, הגיעו ליקב דודי זיקוק ענקיים מנחושת שנעשו במילנו והותקנה מערכת אוטומטית לבקרת טמפרטורה סביב מכלי התסיסה. ליינן הראשי של היקב מונה פאדי בטרסה – יליד בית חנינא, שזכה במלגה ללימוד היינות באיטליה. בחוזרו מלימודיו הוא גייס צוות עובדים מסור של כ-10 גברים מהערים והכפרים הקרובים למנזר וחולל מהפכה ברמת ייצור היינות.
כיום הענבים מגיעים ברובם ממטעי הגפן של המנזר הסלזיאני בבית ג'מאל, הסמוך לבית שמש ומיעוטם הם ענבי הרי יהודה ושפלת יהודה ואזור חברון. בציר הביכורים של היקב המחודש הופק בשנת 2011, ודגימות היין נשלחו לאיטליה. היינות החדשים הוצגו בתערוכות בתל-אביב ובאיטליה וזכו להוקרה מחודשת. היקב שהיה ידוע ביין המרסלה המתוק שלו – מייצר כעת ערק, ברנדי, יינות תוססים, חומץ וקברנה סוביניון יחד עם זאת, בטרסה ויועציו האיטלקים – החליטו להתרכז בייצור 4 סוגי יינות, אשר משמרים את זני הענבים הערביים עתיקים – וזוכים לאהבה רבה בקרב מבקרי יינות. אלו שמותיהם של הזנים: דבוקי, חמדני, וז'נואלי, המשתמשים להפקת יינות לבנים, וזן הבאלדי לייצור יין אדום.
הברנדי הנודע של המקום, ממשיך ללוות את היקב משנות הקמתו. הוא מתיישן בחביות עץ, במשך תקופה ארוכה עד לבשלותו. כיום היצוא של יקב כרמיזן כיום הוא בעיקר לאיטליה, אוסטריה, בריטניה, גרמניה ויפן. רבים מלקוחותיו הם אנשי כמורה הרוכשים את היינות למיסות בכנסיות ורובם עושים זאת לאות הזדהות עם הפלסטינאים.
הכנסייה במנזר כרמיזן (צילום: אדם אקרמן)
בדומה ליקבים ישראלים, גם יקב כרמיזן נפגע בתפוקתו בשל תקופת הקורונה והמלחמה הנוכחית, הנמשכת למעלה משנה. האספקה למסעדות ולמלונות פחתה. אי לכך מתרכז יקב כרמיזן יותר ויותר על הייצוא לצרכנים נוצרים ברחבי העולם. בעוד שלפני התקופה הקשה האחרונה, 30 אחוז מייצורו נמכר בחו"ל, ו70 אחוז בארץ – כעת התהפך מאזן זה. התווית המודבקת על בקבוקי היין: "ארץ הקודש – בית לחם" – מהווה עדיין מותג הקוסם לעולם הנוצרי.
יקב כרמיזן ממשיך לנסות לחדור לשוק הישראלי, אך עדיין הבמה הזו לא נפתחה בפניו, למרות תמחרו הזול. פוגעת בו גם העובדה שאינו כשר. הרוצים לרוכשו רצוי שיגיעו לחנות במנזר, אף כי יש לו סוכן בעיר העתיקה, ונקודות ממכר בערים כמו חיפה ונצרת. ניתן להגיע כיום בנקל בנסיעה קצרה דרך מנהרות גוש עציון ופנייה לבית ג'אלה או בנסיעה בכביש העובר סמוך לחוות עין יעל, שממול לגן החיות התנכ"י. הכביש מגיע לצומת ליד בית ג'אלה, שלידו בסיס מג"ב – ואז ישנה פניה ימינה לעבר המנזר. מתחם המנזר וסביבתו נחשבים לסביבה סטרילית ומאובטחת, הביקור במקום מהנה והישראלים מתקבלים באדיבות רבה.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
תגובות