הפינה ההיסטורית: אתר הרוגם המסתורי בדרום מערב ירושלים

לפני חודשים ספורים (בראשית אוגוסט 2024), חנך ראש העיר משה ליאון את פארק הרוגם הסמוך למינהל הקהילתי בעיר גנים. הרוגם הוא אתר ארכיאולוגי מימי בית ראשון, שחוקרים מתעדים לימי חזקיהו המלך (בין השנים 698-727 לפנה"ס) כלומר מדובר במקום היסטורי בין למעלה מ-2700 שנה.

'רוגם גנים' הוא גל אבנים מלאכותי, אחד מ-19 שזוהו במערב ירושלים. גובהו 9 מטר וקוטרו 42 מטר. השטח בו מפוזרים החרסים והעתיקות סביב מגיע ל-2 דונם. כך מהווה רוגם זה, שמורת טבע קטנה בלב השכונה העירונית.

עד יצירת הפארק והשיקום הפיזי של האתר וסביבתו, העלייה לצמרת הגבעה הנישאת, היתה תלולה וקשה. גם מורדותיו היו מלאי מכשולים ובורות, ורק מעטים בקרו במקום או טפסו למרומיו. שרידי העתיקות למרגלות האתר היו במצב הזנחה, אך ניתן היה להבחין בסממני חקלאות עתיקה, אמות מים, בורות לאגירת מים ולאחסון חקלאות עתיקה. עוד ממצאים מהאתר: גיתות ומשטחי דריכת ענבים, מקווה טהרה, חרסים עתיקים, שרידי אבני פסיפס. סביב המתחם גדלים עצי זית, רימונים ותאנים ומיני שיחים שונים, והצמחייה העבותה בימי החורף, הסתירה את הבורות ופתחי המערות, וכך היתה סכנת מעידה למטייל.

פסגת 'הרוגם' (צילום: אדם אקרמן)

לצורך עבודות השדרוג, האתר נסגר לציבור למשך כשנה וחצי, עד לפתיחתו באוגוסט כפארק מתאים להנאה לכל מטייל בבטיחות. השטח נוקה וגודר ומדרגות עץ עם מעקה מובילים לפסגת הרוגם. למרגלות הרוגם הוכשרו גם משטחים עם מתקני פרגולות. שבילים מרוצפים מובילים אליהם ולמתקני המשחקים. נבנתה מערכת תאורה והושקעה עבודת גינון רבה, תוך התייחסות לאקולוגיה המיוחדת של הצמחים העונתיים הגדלים במורדות הרוגם.

בפעולות הרבות שנעשו בחסות מינהל קהילתי גנים נטלו חלק תושבי השכונה ובני נוער, וזאת בנוסף לאנשי המקצוע, ביניהם גננים מנוסים. מפסגתו של הרוגם נשקף נוף מרהיב – משפלת יהודה ומישור החוף במערב, גוש עציון בדרום ועד הרי מואב במזרח. ניתן לראות את הכפר בתיר (בית"ר הקדומה), המושבים אורה ועמינדב, בית ספר שדה גילה, מנזר כרמזין, שכונות גבעת משואה וגילה ואפילו את ארמון הנציב. בעונות האביב, בחורף והסתיו, מתכסה הרוגם במעטה ירוק ובפרחי כלניות, נוריות ורקפות, ובעיקר בולטת בייחודה המרווה הכחולה – מפרחי הבר היפים בארץ. לצד עצי הפרי העתיקים נטעו גם נטיעות חדשות – בהן כרם גפנים – וגדלים צמחי מרפא כמו מרווה, לימונית, רוזמרין ולבנדר.

שלט הסבר על האתר (צילום: אדם אקרמן)

האתר בעיר גנים הוא הבולט מבין 20 רגמים שנתגלו ממערב לירושלים, בירכתי שכונת עיר גנים וגבעת משואה והמושבים אורה ועמינדב בואכה עד לבית זית. תלוליות אלו של אבנים מתרוממות על רכס ההר וקרויות רגמים (משורש ר.ג.מ – מצבור אבנים). הן משכו את תשומת לבם של חוקרי ארץ ישראל מטעם הקרן הבריטית עוד בשנת 1875. הם נבנו בדרך כלל על ראשי ההרים, או על צלע הסמוכה לפסגה. הם מצויים רק בארץ יהודה ומכולם נשקף נוף פנורמי. הארכיאולוג ויליאם אולבריט חקר בשנת 1923 את הרוגם בגבעת משואה, ומסקנתו הייתה כי אלו הם גלי-עד, מצבות קבורה מתקופת דוד המלך.

הדגל המתנוסס על פסגת האתר (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בשנת 1953 החוקרת רות עמירן, מצאה כי מספרם עשרים והיא הסירה לחלוטין אחד מהם, וגילתה כי הרוגם עשוי מגלי אבנים, עפר ומתחתיו מתקן מרוצף באבנים המורכב משבעה -עשר צלעות, ובו בור עם שרידי עץ שרוף ועקבות מדורה. עמירן הניחה שהרגמים היו במות פולחן בסגנון אלילי, לאלפי ישראלים. הארכיאולוג ד"ר גבריאל ברקאי, שחפר אף הוא במקום, סבר שאלו מקומות שנערכו בהם טכסי שריפה, שהיו עצרות אזכרה למלכי יהודה – כמסופר בספר ירמיהו (לד:ה) ובדברי הימים (טו,טז). לדעת ברקאי הזהות במספר הרגמים וראשי ההרים שממערב לעיר, לבין מספרם של מלכי יהודה, מחזקת את התחושה כי הם נבנו לצורכי פולחן.

החפירות שנעשו ברגמים, הוכיחו אומנם כי זמנם מימי מלכי יהודה וטכסי הפולחן, שלוו בשריפת קטורת נועדו גם לצורך מותו או הולדתו של מלך. צורת המצולעים שנתגלו בתחנות הרגמים וכל החרס מהמאות ה 8-7 מחזקים את הסברה כי הרגמים היו מותאמים לפולחן אלוהי ישראל. היו מלכים שהתעלמו מנוכחותן של הבמות לקיום פולחנים והיו שהרסו אותן – כמו המלכים חזקיהו ויאשיהו. על פי סברה זו יאשיהו כיסה את הבמות בגלי אבנים, כדי להפסיק העבודה הזרה. לא ברור אבל מדוע יאשיהו לא הרס את התלוליות, במקום זאת בחר לכסותן באבנים גדולות. פתרון לשאלה זו הציע חוקר המקרא והגיאוגרפיה – פרופ' יהודה אליצור. על פיו הבמות שבסיס הרגמים – לא היו במות פולחן אלילי – אלא במות לעבודת ה'.

אמת המים המשודרגת במורדות האתר (צילום: אדם אקרמן)

בתקופתו של המלך מנשה בנו של חזקיהו, חזרו הבמות לשמש כמזבחות לבעל הכנעני ולכל "צבא השמים", והוא אף העמיד פסל של האלה אשרה בחצר בית המקדש (מלכים ב', כא.ג). הארכיאולוג ד"ר רפאל גרינברג שחפר בשנת 1999 מספר עונות ב"רוגם גנים" – הניח כי לא היה הגיון דתי ברגמים ולא היה להם אופי אסטרטגי. מסקנתו היתה כי כל הרגמים נבנו במשך תקופה של כמאה שנה. חלק מהממצאים שגילה גרינברג, הינם מהתקופה הפרסית, והשימוש במתקנים להפקת היין ומערות האחסון, היה במשך למעלה מאלף שנה. במילים אחרות, המתקנים שרדו מתקופת הברזל השנייה (מאות 6-8 לפנה"ס) – עד התקופה הביזנטית. שרידי הפסיפס ברוגם הם מהתקופה הרומית, ומקווה הטהרה הוא מתקופת בית שני. ייתכן כי לאחר חורבן בית שני בוטלו המדרגות למקווה, ולכן הוא הפך לבור אגירה. כל הרגמים פונים לאותו כיוון: אגן נחל רפאים ויובליו – שהיה אז אסם התבואה והיין של ירושלים. ההנחה של ד"ר גרינברג היא שהיה קשר כלכלי בין המצודה של מלכי יהודה האחרונים, שנתגלתה לד קיבוץ רמת רחל, לבין הרגמים. האנשים שאישו את המצודה, קיבלו מאנשי הקשר ברגמים את ההודעה על מועד תחילת בציר הענבים. כל האזור בין רמת רחל לבין הרגמים היה חבל ארץ היין, ונתגלו בו כשלושים גיתות.

הכניסה החדשה לאתר (צילום: אדם אקרמן)

תופעת הרגמים היא יוצאת דופן בארכיאולוגיה של ארץ ישראל – וטרם נמצא הפתרון המלא לסוד הגבעות. שדרוג "רוגם הגנים" מוסיף לירושלים אתר המשלב היסטוריה קדומה עם פארק מודרני. האתר המסתורי מימי בית ראשון שעל פסגתו מתנוסס דגל ישראל – יכול לרתק אליו כעת את בני כל הגילאים – וראוי שיקבל פרסום וייכלל בין המקומות שהעולים לירושלים יבקרו בו. הם ייהנו מהנוף הפנורמי הנשקף ממנו, מפריחת הצומח סביבו וממתקני הפנאי והמשחק שהוקמו לצידו.