הפינה ההיסטורית: הבניין המפואר שהיה הבית של האוניברסיטה העברית

מול כיכר פריז, בפינת הרחובות בן מימון-קרן היסוד, עומד אחד הבניינים המרשימים בירושלים – טרה-סנטה, שנבנה בתקופת המנדט הבריטי (בין השנים 1927-1924). זהו מבנה ייצוגי, מפואר וסימטרי, המשתרע על שטח של 11 דונם. נוכחותו מורגשת בשל מיקומו הפינתי באחד הצמתים החשובים בעיר.

מקימת הבניין היתה אגודה דתית קתולית ממילאנו, ובראשה הקרדינל אנדקיאה פרארי, שיזם מפעילים חינוכיים וסוציאליים רבים באיטליה ומחוצה לה. הבניין נועד להיות מרכז תרבות איטלקי, ונקרא תחילה "אופרה קרדינל פרארי", אך בשל קשיים כספיים הועבר לידי המסדר הפרנציסקני בירושלים, ונחנך תחת השם קולג' טרה-סנטה.

המבנה הענק תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי הדגול אנטוניו ברלוצ'י, ויש בו מרכיבים ארכיטקטוניים האופייניים לרנסנס האיטלקי. סגנון המבנה הוא ניאו-קלסי מונומנטלי וכבד, וייעודו לשמש כמרכז לפעילות חברתית, חינוכית וספורטיבית (בחצר האחורית רחבת הידיים היו מגרשי כדורגל, כדורסל וטניס). בתוכו נמצאת גם כנסייה מלבנית, פשוטה ולא מרשימה, עם תקרה בגובה שישה מטרים. על הגג הוצב פסל המדונינה (המדונה הקטנה) של מילאנו, שראשה עטור הילה.

חזית בניין טרה-סנטה (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1928 הגיע לארץ נסיך איטלקי – שלימים היה למלך אמברטו השני – לטקס הסרת הלוט מעל הפסל. בניין טרה-סנטה והפסל במרומיו, אמורים היו לסמל את הגאווה הלאומית האיטלקית.

המסדר הפרנצ'יסקני הירושלמי הוותיק, קוסטודיה טרה-סנקטה – שומרי ארץ הקודש – החל לפעול בארץ ישראל לפני למעלה מ-800 שנה (ב-1217). מרכזו הארצי נמצא במנזר סן סלוודור, ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. המסדר פתח במקום קולג' כבית ספר פרטי. במקום היה בית ספר יסודי ותיכון, ששפת ההוראה בו הייתה אנגלית – שאימץ מערכת לימודים של בתי ספר בריטיים. למדו בו ילדים נוצרים, מוסלמים ויהודים (ששוחררו מלימודי דת).

הקולג', שמספר תלמידיו היה כ-500 בשנת 1942, פעל משך 18 שנה (1947-1929). בכל השנים שמר על אופיו כמוסד המקנה השכלה רחבה, והעניק הכשרה למלווי תפקידים בכל תחומי החיים. תרמה לכך העובדה שמשך שנים רבות נוהל הקולג' על ידי המרכז הפרנציסקני בארה"ב, ומנהלו וכמה ממוריו היו מניו יורק, שגישתם היתה סובלנית והומניטרית לתלמידים בני כל הדתות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, החליטה הנהלת המוסד לבטל את כל הסממנים שקשרו את הקולג' עם איטליה (שהצטרפה לצד הגרמני). כך הוסר השלט מעל הכניסה הראשית עם שמו האיטלקי "טרה-סנטה" והוסב לשם הלטיני "טרה-סנקטה". בשנת 1947 מתחם טרה-סנטה נכלל בתחום אזורי הביטחון הבריטים, והגישה אליו הוגבלה, וכתוצאה מכך נפגעה פעילותו והוא נסגר.

שלט המועצה לשימור אתרים על חזית הבניין (צילום: אדם אקרמן)

בקרבות מלחמת העצמאות בשנת 1948, נחצתה ירושלים ונותק הקשר עם קמפוס האוניברסיטה בהר הצופים – שהפך למובלעת מפורזת בפיקוח האו"ם – בתוך שטח ירדני. בשנת 1948 הוחכר מתחם טרה-סנטה על ידי האוניברסיטה העברית. באפריל 1949 נפתחה בתוכו באיחור שנת הלימודים תש"ט, מתוך תכנון כי המקום יהיה משכנה הארעי של האוניברסיטה – עד לחזרה להר הצופים. ברם, תקופת העיר החצויה נמשכה 19 שנה (1967-1948). בינתיים הונחה ב-1954, אבן הפינה לקריית האוניברסיטה בגבעת רם. הקמת בנייני הקמפוס החדש, ארכה שנים ארוכות והמעבר אליו היה הדרגתי – והסתיים באופן סופי רק ביוני 1999. תקופת קמפוס טרה-סנטה ארכה יובל שלם, והעניק לבניין את פרסומו ותהילתו.

במאי 1950 התקיים בחצר טרה-סנטה טקס חגיגי בהשתתפות ראש הממשלה דוד בן גוריון, לציון חצי יובל להקמת האוניברסיטה העברית (שהוקמה ב-1925 בהר הצופים).

שנות העשור הראשון ב"קמפוס טרה-סנטה", היו קשות לסטודנטים ולסגל. מרבית הסטודנטים היו לוחמי דור תש"ח ועולים חדשים שהגיעו ארצה חסרי כל. היתה זו תקופת צנע ועוני בארץ ומחירי השכרת חדרים בירושלים היו יקרים. בקמפוס היה מחסור בשטחי הוראה, במעבדות, בשטחי אחסון בספריות והמסדרונות נוצלו להעמדת שולחנות לעמדות לימוד ומחקר. בנוסף, האוניברסיטה היתה מפוזרת על פני בניינים רבים ברחבי העיר.

במתחם טרה-סנטה שכנו הספרייה הלאומית, בית ספר לספרנות, הפקולטות למדעי הרוח והחברה והפקולטה לביוכימיה. חלק מהקומה התחתונה נשאר בידי הקוסטודיה לשימוש הכמרים והכנסייה. כך הצטמצם עוד יותר, שטח הבניין שהיה בידי האוניברסיטה. לימודי הרפואה ובית ספר לרוקחות היו בשבעה בניינים סביב גן דניאל (גן העיר) ומגרש הרוסים. בית הספר לרפואת שיניים שכן בבית הבריאות של שטראוס. מדעי הטבע, כימיה, גיאוגרפיה וגיאולוגיה – התרכזו בשלושה בניינים ברחוב ממילא. הפקולטה למשפטים התמקדה במנזר רטיסבון.

סטודנטים בחצר האחורית של הקמפוס בטרה-סנטה בשנות ה-60 (צילום: באדיבות ארכיון האוניברסיטה העברית)

הנהלת האוניברסיטה עשתה הכל על מנת להקל על הסטודנטים שבאו בשערי טרה-סנטה. בהסכמת הקוסטודיה הוקמו שני צריפי אסבסט, שהקלו במעט על הצפיפות בבניין. סטודנטים שהוריהם לא יכלו לסייע להם בתשלום דמי השכירות הגבוהה, בשכונות הסמוכות לטרה-סנטה – התגוררו בצריפים של מחנה אלנבי על דרך חברון, בחדר האוכל הישן של קיבוץ רמת רחל, באגף ההרוס של הנוטרדם ובמנזר אחיות הסאלזיאני במוסררה. הסטודנטים עבדו בחלוקת עיתונים, גינון ובעבודות ניקיון, ובחודשי הקיץ נאלצו לעבוד קשה בכל עבודה מזדמנת, על מנת לחסוך לשכר הלימוד, המגורים והמזון.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

חרף זאת הלימודים בטרה-סנטה לא נחרטו בזיכרון כשנות מחסור וסבל, אלא כמקום עם אווירה אינטימית חברתית ובעיקר הערצה למרצים, שהיו פרופסורים ממרכז אירופה, שרובם עם מבטא גרמני כבד ("יקים") – אשר בזכות אישיותם, השכלתם הרחבה, ידיעותיהם ויכולתם הרטורית הצליחו למלא אולמות. תקופת הלימודים הזו בתולדות האוניברסיטה, זכתה להארה רבה ומחבקת מצד סופרים ועיתונאים יידועי שם, שלמדו בה וכן בכיסוי נרחב במחקר שכתב על הבניין האדריכל דוד קרויאנקר.

פרופ' בן ציון דינור פותח שנת לימודים במשכן האוניברסיטה בבניין טרה-סנטה (צילום: באדיבות ארכיון האוניברסיטה העברית)

כך למשל כתב הסופר חיים גורי במאמרו "טרה-סנטה": "לא אשכח את הפילוסופים שמואל הוגו ברגמן, יונתן רוטנשטרייך וחיים יהודה רות"; העיתונאי והסופר חיים חפר נזכר בהרצאותיהם הסוחפות של המרצים לספרות ובראשם פרופ' חיים שירמן ולאה גולדברג – שכיהנה כפרופ' לספרות כללית ולספרות השוואתית; פרופ' ירמיהו יובל מציין את הפרופ' לפילוסופיה: מרטין בובר, יעקב פליישמן ועקיבא ארנסט סימון; הארכיאולוג מגן ברושי לא שכח כל חייו את הרצאותיהם של אביגדור צ'ריקובר, יעקב טלמון ויהושע פראוור; להערכה רבה זכה גם פרופ' ישעיהו לייבוביץ, בהרצאותיו בתחום הפילוסופיה של מדעי הטבע ותולדות המדע ובביוכימיה.

דמויות מופת אלו ורבות נוספות כמו: הפרופ' בן ציון דינור, רוברטו בקי, גרשום שלום, בנימין אקצין, שאול נוח איזנשטדט, יוסף קלאוזנר ונשיא האוניברסיטה פרופ' בנימין מזר, שהיה גם הרקטור שלה בין השנים 1961-1953, זכו להערכה רבה בשל אישיותם, בהירות מחשבתם ואופן ההרצאה שלהם.

הלימודים וחיי החברה בבניין טרה-סנטה הביאו למפגשי היווצרות של זוגות צעירים ולקשרים רומנטיים. בין הרומנים שראשיתם בטרה-סנטה והמשכם בנישואין – היו של פרופ' שקד ואשתו מלכה, של פרופ' שלמה אבינרי ואשתו דבורה. הרומן של עמוס עוז "מיכאל שלי", עלילתו מתרחשת בירושלים של שנות ה-50 כאשר חיי הסטודנטים שלמדו בטרה-סנטה, משמשים כרקע לקשר שנוצר בין גיבורת הרומן, לבין בעלה לעתיד על מדרגות הבניין. הסופר א.ב. יהושע מזכיר את האולמות "הסימפטיים" שהיו בהם מהאווירה של אוקספורד, "מקום ישן וחמים, עם מסדרונות צפופים וגם רהוט החדרים הזכיר לי אוניברסיטה אירופאית". פרופ' גבריאל מוקד – כתב על תקופת לימודיו: "אלו היו לימודים ציוריים, צבעוניים בתנאים חלוציים – כתל אביבי – המבנה האירופאי של טרה-סנטה מאד הרשים אותי". יצחק טישלר – העיתונאי והשדרן – מספר על התרומה האינטלקטואלית של הסטודנטים לחיי התרבות של ירושלים, על הוויכוחים הפוליטיים הקולניים והסוערים בין הסטודנטים בטרה-סנטה – ועל התארגנות של סטודנטים בולטים ב"ליגה למניעת כפי דתית" (ביניהם היה אורי אבנרי, ערי ז'בוטינסקי, יהושע פורת וטדי פרויס). במעורבותם הפוליטית בלטו בעיקר הסטודנטים של הפקולטה למדעי הרוח והחברה וההתפלגות הייתה בין "השמאל" ו"הימין" ו"הכנענים" – ובאותם זמנים גם קומוניסטים (שבהפגנות ב-1 במאי היו צועדים ונושאים דגלים אדומים).

המדונינה שעל גג בניין טרה-סנטה הפריעה לחלק מהסטודנטים והמרצים. בתחילת שנות ה-50 פסק הרב פרופ' שמחה אסף, רקטור האוניברסיטה דאז, שאין מניעה לקיים לימודי יהדות בצל פסל זה. הסופר חיים באר בספרו "עת הזמיר", מספר על קבוצת נערים שעוברת אימוני גדנ"ע בגן העצמאות (מול בניין טרה-סנטה), כאשר פסלה של המדונה משקיף עליהם ממרומי הבניין ומבטה קר וקפוא.

בשנות ה-80 גופים חרדיים ניהלו מו"מ ממושך עם הוותיקן, לרכישת הבניין ולהסרת הסמל שלו – פסל המדונינה. ברם המו"מ נכשל, כי האחראי על הבניין מטעם מסדר הפרנצ'יסקנים, התעקש בתוקף שגם אם המבנה יחליף ידיים – הכנסייה תישאר בתוכו והפסל לא יורד. המחלקה למטרולוגיה ששכנה בטרה-סנטה מראשית שנות ה-60 עד סמוך לפינויו ביוני 1999, הקימה על הגג שבשבת ומכשור למדידות מטאורולוגיות-קלימטולוגיות. כמו כן, נוספו על הגג מערכות של המחלקה למדעי האטמוספירה. ב-1965 התקינה המחלקה ללימודי האטמוספירה מערכת לייזר-רדאר משוכללת, דומה ל"תותח" עם טלסקופ היורה קרן לייזר. אלומות הלייזר בלטו בחשכה למרחקים, ונראו היטב גם מהעיר העתיקה. בפרוץ מלחמת 1967, הפגיזו הירדנים את בניין טרה סנטה מספר פעמים, בחושבם כי "ירי אלומות הלייזר", הוא נשק סודי של צה"ל וכי יש להשמידו.

פסל המדונינה על גג בניין טרה-סנטה (צילום: אדם אקרמן)

משנת 2005, לאחר שיפוץ הבניין באופן יסודי – הוא הוסב לשמש כמעון לסטודנטים קתולים ולפרחי כמורה. היו תוכניות להוסיף לו אגף בחצר ולהפעילו כמלון. ראשי הקוסטודיה נטו להסכים לרעיון, אך ההנהלה הראשית ברומא התנגדה לכך, ודרשה לשמר את ערכו ההיסטורי ולהניף עליו את דגל הוותיקן.

לבסוף הוותיקן וויתר על הנפת הדגל בנקודה רגישה ומרכזית כזו בלב ירושלים. הכנסייה הפועלת בתוכו, ממשיכה מידי יום ראשון לשמש כמקום תפילה לשוכני הבניין ולאורחים קתולים המבקרים בעיר.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".