הפינה ההיסטורית: "נאום הגמגום" ותיקון העוול

מזה מספר עשורים מתפרסמים מחקרים מעמיקים, המוכיחים כי ראש ממשלתה השלישי של מדינת ישראל (1969-1963) – לוי אשכול – היה מנהיג אחראי: שקול, מדוד וזהיר. יחד עם זאת, היה גם בעל תפיסה ביטחונית אקטיביסטית – לא פחותה מזו של דוד בן גוריון. ארבע השנים ששימש כראש ממשלה ושר הביטחון, עד להדחתו ערב פרוץ מלחמת ששת הימים מתפקיד שר הביטחון (ב-2 ביוני 1967) לטובת משה דיין, היה אשכול אדריכל הניצחון, המדהים והמהיר על צבאות ערב.

לאחר שהחליף אשכול בשנת 1963 את בן גוריון בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון – הוא פעל ללא לאות לחיזוק הצבא ולהגדלת עוצמתו ושמירת יתרונו האיכותי על פני צבאות ערב. בו זמנית, במישור הדיפלומטי, חיזק את התמיכה של ארצות הברית בישראל, ועסק רבות באספקת מיטב הנשק האמריקאי לצה"ל. "מזכר ההבנות" שרקם בקסמו האישי והודות ליחסיו ההדוקים עם נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון, משמש מאז כתשתית לשיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי והצבאי בין ישראל לארצות הברית. אשכול היה ראש הממשלה הראשון שהתקבל רשמית בבית הלבן (מאי 1964) וכן התארח – בחוותו של הנשיא האמריקאי.

חזית מוזיאון בית לוי אשכול (צילום: אדם אקרמן)

תקופת ההמתנה רווית המתח החלה ב-15 במאי 1967. בהיותו על בימת הכבוד בירושלים, בעת שהתקיים המצעד הצבאי, קיבל אשכול את הידיעה על כניסת כוחות מצרים גדולים למדבר סיני. נאומיו המתלהמים של נשיא מצרים עבדול נאצר, העבירו את ישראל למצב חירום וחרדה. אשכול החליט שלא יהיה מנוס מלצאת למלחמת מנע, אך זאת יעשה רק לאחר קבלת "אור ירוק" לתמיכת ארה"ב. הוא החליט לנסות את הדרך הדיפלומטית, ורתם את ארה"ב לעמידתה כנגד איומי רוסיה, שתמכה בתוקפנות מצרים וסוריה. רק בתום שבועיים של מיצוי המהלך המדיני, תמך בתקיפת מצרים. בתום הניצחון המוחץ, התבררה החשיבות של ההכנה המדינית, כי בשונה לתוצאות מלחמת סיני ב-1956, כאשר ישראל נאלצה לסגת מהשטחים שכבשה, היא מחזיקה עד היום בכל הישגיה במלחמת ששת הימים. ברם, תדמיתו של אשכול נפגעה קשות בשלושת שבועות ההמתנה מורטת העצבים. בעיקר זכור "נאום הגמגום" ב- 28 במאי שהוא השמיע לאומה ברדיו בשעת ערב, בו הקריא פסקה, שבה בוצע תיקון הדפסה, שהוא לא הבין והחל לגמגם לתוך המיקרופון. גמגום זה חיזק את הרגשת הציבור שבתפקיד שר הביטחון מחזיק אדם הססן וחלש, שאינו מסוגל להכריע ומסכן בכך את המדינה. הלחץ הציבורי של יריביו הפוליטיים ושל אלופים בצה"ל שדרשו יציאה מידית למלחמה, וכך עייפותו ממתח השבועות הקשים, הכריעו את אשכול, והוא ויתר על תיק הביטחון לטובת דיין תוך הקמת ממשלת חירום לאומית. משה דיין והרמטכ"ל יצחק רבין, קצרו את התהילה של הניצחון המפואר, ונוצר הרושם שתחילת הקרבות החלה ביוזמתו של דיין. מתברר כי כבר ב-28 במאי, הציע אשכול לצאת למלחמה נגד מצרים, אך הממשלה בת 18 החברים לא הצליחה להעביר החלטה זו, כי 9 חברים תמכו בהצעתו ו-9 הצביעו נגדה (באותה העת לא היה עדיין לראש הממשלה קול כפול).

לוי אשכול (צילום: בית לוי אשכול)

לוי אשכול לא היה ותרן והססן, אלא היה עקשן, לוחם וביטחוניסט. הוא כן תמיד העדיף לנסות תחילה את דרך הפשרה והפייסנות במאבקים פוליטיים פנימיים, וזאת כדי ללכד את העם ולצמצם את השסע והמחלוקות. כך הוא החליט כראש ממשלה להעלות בטקס ממלכתי את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לקבורה בהר הרצל, זאת בניגוד לעמדתו הנוקשה של דוד בן גוריון. אשכול אף ביטל ב-1966 את הממשל הצבאי, שהוטל על האוכלוסייה הערבית באזורי הגליל והמשולש. בשנת 1949 הוא יזם ליישב משפחות של עולים חדשים בכפרים הערבים, שננטשו במלחמת העצמאות (בהם עין כרם ומלחה). אשכול הגה את בניית המעברות לקליטת רבבות עולים, להקמת מחנות עולים ועיירות פיתוח. כראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות, הוא ייסד כ-400 יישובים חקלאים חדשים. הקים את חברת מקורות, ביצע את תוכנית 11 הנקודות בנגב ב-1947, שתרמו לכך שהנגב ייכלל בתחומי מדינת ישראל. היה לו חלק בסלילת "דרך בורמה" שפרצה את המצור על ירושלים. עם קום המדינה התמנה למנכ"ל משרד הביטחון והיה למעשה סגנו של דוד בן גוריון בתחומי ביטחון, הוא עסק ברכש, גיוס וארגון הצבא. התפקיד הקשה ביותר שמילא, היה של שר אוצר משך 11 שנה (קודם לכן היה גם גזבר הסוכנות). תקצר היריעה לספר את כל המפעלים שיזם וחנך – בראשם המוביל הארצי וקו הנפט מאילת לאשקלון.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ייזכר לו לתמיד ההומור השנון בו הצטיין כנשק פוליטי. בין האמרות המזוהות עמו: "אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה"; "לעניות דעתי הקובעת"; "מיחס חם לא נפגע איש".

אשכול השקיע מאמצים רבים, בשנת חייו האחרונה הצליח לאחד את מחנה הפועלים, תחילה את מפלגת מפא"י עם רפ"י. חודש לפני פטירתו, צירף גם את מפלגת מפ"ם, והצליח לכונן את "המערך". אשכול היה אמן ביצירת חיבור בין אנשים וגישור בין קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים. שנים רבות סבל אשכול מהתרופפות בריאותו (בעיקר התקפי לב), אך לא הרפה מקצב עבודתו הרב גונית והיסודית. גדולתו היתה בכישורים הארגוניים והכלכליים בהם ניחן. חסרה לו כריזמה וכושר רטורי, אך היה אדם רב-תחומי ומנהיג חם, אנושי ומוסרי.

לוי אשכול עם נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון (צילום: בית לוי אשכול)

בשנת 1968 קיבל אשכול את אזרחות הכבוד של העיר ירושלים. כאשר עלה ארצה בגיל 19 מאוקרינה, ידע עברית והתנסה בעבודה חקלאית. הוא הצטרף ליישוב קלנדיה בצפון ירושלים (לימים עטרות). הודות ליכולתו הארגונית וכושר מנהיגותו השקט, היה עד מהרה לדמות הבולטת בקבוצה, לאחר מכן היה בין מייסדי דגניה ב', וגם כאן בלט בכישוריו והיה לנציג הקבוצה. עם קום המדינה ובשל תפקידיו בתחום הביטחון, עבר עם משפחתו להתגורר בשיכון עובדים בתל אביב.

הפרק הירושלמי בחייו החל עם מינויו לשר אוצר ב-1951, ורכישת דירה בכספו ברחוב מטודלה 32. בשנת 1950 רכשה ממשלת ישראל את "בית ג'ייקובס" המפואר, בשדרות בן מיימון 46, והסבה אותו למקום משכנם של ראשי הממשלה. הראשון שהתגורר בו היה דוד בן גוריון, עד פרישתו הראשונה ב-1954 לשדה בוקר. לבית זה נכנסה משפחת אשכול, אך בן גוריון חזר למקום, כעבור שנה ב-1955 לראשות הממשלה. לוי אשכול עבר להתגורר כשר האוצר בבית מפואר של נפקדים ברחוב בוסתנאי 3. הוא ראה זאת כפתרון זמני, כי בדומה לבן גוריון וגולדה מאיר – לא אהב להתגורר בבית ערבי לשעבר (אשתו אלישבע שסבלה מבריאות רופפת, התקשתה לחזור לביתם במטודלה, בשל ריבוי המדרגות). כאשר בן גוריון פרש סופית ואשכול נתמנה לראש ממשלה, חזר עם משפחתו להתגורר במשכן הרשמי ברחוב בן מימון.

שולחן העבודה של לוי אשכול (צילום: אדם אקרמן)

עם מותו התגוררה בו גולדה מאיר וכאן היה גם "המטבחון" המפורסם, בו התקבלו החלטות מכריעות. ראשי ממשלה הבאים, החל מיצחק רבין, מחליפה של גולדה, העדיפו את המבנה המרווח יותר של "בית אגיון" ברחוב בלפור הסמוך.

בשנת 1977 הפקידה הממשלה את "בית ג'ייקובס" שעמד שומם בידי עמותת "יד לוי אשכול". אשתו מרים (שנישא לה לאחר פטירת אלישבע), שעמדה בראש העמותה שנועדה להנציח את מורשתו של ראש הממשלה השלישי, נלחמה להשגת תקציב לשיפוץ הבניין, וראתה בכך את החובה הלאומית של המדינה, תוך שהיא מסרבת לפנות לתורמים מחוץ למדינה. למרבה הצער כאשר הושלם שיפוץ הבניין ב-2017, בסיוע החברה להגנת הטבע, שמשרדה הוקם בקומתו השנייה, נפטרה מרים כחודש לפני טקס חנוכתו. מרים נקברה לצידו של לוי אשכול, בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. מרגש לבקר במוזיאון לוי אשכול ולחזות באורח החיים הצנוע והפשוט, שניהלו בני הזוג משך חמש שנות שהותם במקום.

המטבחון (צילום: אדם אקרמן)

נסכם בדברי היריב הפוליטי המושבע מנחם בגין: "תוך העבודה עם לוי אשכול – למדתי איך ניתן לסלף דמותו האמיתית של אדם, על ידי מה שמכנים תדמית. מה לא נאמר עליו – ובעיקר שאינו יודע להחליט. עבדתי מקרוב עמו – והריני יכול לספר לציבור כולו, כי ביוזמתו ובהשפעתו נתקבלו החלטות גורליות בעלות משמעות היסטורית".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".