הפינה ההיסטורית: ארמון המלך ומצפור באחד האתרים המרהיבים בצפון ירושלים

בצפון ירושלים, במרחק של כ-5 ק"מ מאזור הר הבית ועיר דוד הקדומה, מתנשא לגובה 840 מטר בין השכונות פסגת זאב לבית חנינא, נמצא תל אל פול. גבוה ממנו רק פסגת נבי סמואל (884 מטר). שתי הפסגות הן הגבוהות באזור ירושלים והן נשקפות זו מזו. אולם, בעוד שקבר שמואל היה ועודנו מקום מבוקר, מקודש ומשומר – הרי מעטים בלבד מגיעים ל"גבעת בנימין". אף כי המקום הוכרז כגן ארכיאולוגי פתוח, רבה ההזנחה במקום וגם הקטע המסיים את העלייה אליו (כ-150 מטר) היא דרך עפר משובשת ולא סלולה, והאתר משווע לתחזוקה ולשיקום.

פסגת תל אל פול (צילום: אדם אקרמן)

קרוב לפסגה נמצאת בריכת אגירת המים של פסגת זאב, שהוקמה ומתוחזקת ומגודרת כמבצר בטחוני על ידי חברת הגיחון. המגיעים לפסגת תל אל פול, זוכים לגמול מלא על המאמץ. הם יכולים ליהנות מאחד המצפורים המרהיבים על ירושלים – עם נוף נפלא לכל עבר. ניתן לראות את עבר הירדן ומדבר יהודה במזרח, ירושלים החדשה והעתיקה בדרום, פסגת זאב, שועפאט ורמאללה בצפון ורכס נבי סמואל במערב. ביום בהיר ויפה נשקף קטע מים המלח, והראייה אפשרית עד פאתי העיר עמאן שבירדן, ומצד שני מישור החוף והים התיכון. על הפסגה נותר שלד הבטון של ארמון הקיץ שהחל להקים ב-1966 המלך חוסיין, ושבנייתו הופסקה בשל פרוץ מלחמת ששת הימים. אף כי אינו משתלב בנוף, היה השלד לסמל המזוהה עם התל. חוסיין החליט לבנות את ארמון הקיץ על הפסגה הרמה, לא רק מטעמי היופי הנשקף ממנו, אלא גם על מנת להפגין את נוכחות הממלכה ההאשמית בירושלים המזרחית ומבואותיה מצד מדבר יהודה. מדינת ישראל לא מקרבת דחפור על מנת להרוס את השלד זאת על מנת שלא לעורר את מורת רוחו של בית המלוכה הירדני, שהוא בעל המקום. כך נמנעת כבר עשור חמישי כל יוזמה והקמת מרכז מבקרים ופיתוחו של המקום. ניתן לעלות לקומתו העליונה של שלד הווילה המלכותית ולחוש מדוע המלך חוסיין בחר בפסגה כמקום אירוח ונופש. בנוסף לנוף הפנורמי של 360 מעלות, האוויר הצלול והרוח הקרירה הנושבת כל ימות השנה, יוצרים תנאים נהדרים לשהות באתר שעבר תהפוכות רבות במהלך ההיסטוריה.

שרידי ביצורי הלגיון הירדני בתל אל פול (צילום: אדם אקרמן)

תל אל פול מזוהה עם מרבית החוקרים כעיר המקראית "גבעה", שהייתה בתחום נחלת שבט בנימין ומקום הולדתו של שאול המלך. משך שנות שלטונו של שאול, שמשה הגבעה – כעיר הבירה של ישראל. לאחר עלייתו של דוד המלך לשלטון וכיבוש ירושלים מידי היבוסיים, ירדה גבעון מחשיבותה. ירושלים הייתה לעיר הבירה והפכה משכן לבית דוד. העיר גבעה, הנקראת גם "גבע" – מוזכרת במקרא גם בשמות: "גבע בגבעת בנימין", "גבעת שאול" "גבעת אלוהים". במקום ארע המעשה "פילגש בגבעה" (המסופר בספר שופטים פרקים יט-כ). מעשה נבלה זה, גרם למלחמה של כל שבטי ישראל כנגד בני בנימין, להריסתה של גבעון ולסכנת כליה שאיימה על שבט בנימין. היחלשותם של בני בנימין נוצלה על ידי הפלישתים שכבשו את גבעון, והפכו אותה למרכז שלטון צבאי פלישתי בארץ בנימין. עם עלייתו של שאול לשלטון הוא לחם בפלישתים והביס אותם בקרב מכמש. בנו יהונתן, הצליח להרוג את הנציב הפלישתי בגבע. שאול שיקם את הגבעה והפך את מקום הולדתו למרכז שלטון ושמה הוסב ל"גבעת שאול". לאחר עליית דוד לשלטון הייתה גבעון לעיר שדה זניחה. גבעון נזכרת שוב רק במסע המלך סנחריב, בדרכו לשים מצור על ירושלים כי תושביה נסו מפני הצבא האשורי (ישעיהו י:29). גבעון נהרסה לגמרי על ידי הבבלים, כאשר אלו כבשו את אזור ארץ בנימין והחריבו את ירושלים בשנת 586 לפנה"ס. הישוב "גבעת שאול" התחדש בשלהי בית שני ונזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו, כמקום שבו הקים טיטוס את מחנהו לצורך התארגנות למצור שהטיל על ירושלים.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בעת החדשה חשיבותה האסטרטגית של תל אל פול באה לידי ביטוי בביצורים שהקימו במקום הטורקים במלחמתם בבריטים (1917), שפרצו לכיוון ירושלים מהצפון. קרבות קשים היו בנבי סמואל ותל אל פול, בסופם הבריטים הביסו את חיילי האימפריה העות'מנית והדרך לירושלים נפתחה בפניהם. בתום מלחמת העצמאות, הקים הלגיון הירדני ביצורים סביב נבי סמואל ותל אל פול. בשנת 1956 החליט חוסיין על בניית ארמון הקיץ בתל אל פול והבנייה החלה ב-1966. בימי המתיחות שקדמו לפרוץ המלחמה ביוני 1967, נפסקה בנייתו של הארמון והירדנים הקימו בונקרים סביב שלד הארמון וחפרו תעלות קשר. הם קידמו טנקים מסוג פטון לעמדות סביב התל. ב-5 ביוני 1967 חטיבת המילואים של הראל מצוידת בטנקים מסוג שרמן, בפיקודו של אורי בן ארי (שהיה מפקד פלוגה שנכשלה ב-1948 בכיבוש נבי סמואל), פרצה לעבר תל אל פול ונבי סמואל. תוך ניהול קרבות מטווחים קצרים, הצליחו לוחמי החטיבה לכבוש את שני התילים הגבוהים ביותר סביב ירושלים. בתל אל פול נפגעו שלושה טנקים ירדנים והיתר נסוגו מזרחה ואפשרו לצה"ל להשתלט על המקום.

שלד ארמון הקיץ של המלך חוסיין בתל אל פול (צילום: אדם אקרמן)

חפירה ארכיאולוגית יסודית לא נערכה בת אל פול מאז כיבושה בשנת 1976, אלא נעשו רק עבודות הצלה בשולי הגבעה, בעת הקמת שכונת פסגת זאב. החפירה המקיפה האחרונה בוצעה לפני כמאה שנה, בשנת 1923, על ידי הארכיאולוג האמריקאי ויליאם אולברייט. משך כחודשיים הוא חפר במקום בעזרת כ-40 פועלים, והודות לשטח הקטן יחסית של פסגת התלולית, שמסמנת את שטח מצודת "גבעת שאול", הצליח לזהות 4 שכבות מתקופות שונות. אולברייט שחזר לשטח גם ב-1934 מצא, לפי אופן עיבוד האבנים וזיהוי כלי החרס, כי המצודה הראשונה המרובעת מתקופת השופטים (המאה ה-12 לפנה"ס – תקופת הברזל) נשרפה. העיר "גבע" הייתה בימים ההם על המדרונות העליונים של התל, מצפון-מזרח למצודה. בשכבה השנייה זוהתה המצודה של שאול, או ישנה סברה כי שמשה את הפלישתים לפני קרב מכמש. בשכבה השלישית התגלו מבנים מתקופת ממלכת יהודה – מגדל תצפית וחומה חיצונית (שנהרסו במסע סנחריב). שרידי השכבה הרביעית הם מימי בית שני ומהישוב שנהרס בידי לגיונות טיטוס. בספר מלכים א' (פרק טו), מסופר גם על אסא מלך יהודה (867-908 לפנה"ס), כי בנה מחדש את גבע בנימין ואת מצפה (המזוהה כיום כנבי סמואל) – וכי הביא עצים ואבנים מהישוב רמה (מקום הולדתו וקבורתו של הנביא שמואל).

מפעל הגיחון בסמוך לפסגת תל אל פול (צילום: אדם אקרמן)

השם הערבי תל אל פול (תל הפולים) ניתן למקום בתקופה הערבית המוקדמת. השטח סביב התל נודע כאזור חקלאי מימי קדם ונחשפו בו אסמים חצובים וחוד מחרשה עשוי מברזל, שהוא מכלי הברזל העתיקים שהתגלו בארץ. גדלו גם גידולי פול ועדשים (שמואל ב: יז 28) – והפלחים חידשו באזור את גידולי הפול למאכל ולמספוא. כך התל הנישא שהיה לאבן ציון לאזור כולו, זכה לכינוי תל אל פול.

יצוין כי בסוף 2021 נפתח לתנועה בסמוך לתל כביש חדש – כביש 201 – אשר מחבר בין תחנת הרכבת הקלה של בית חנינה עם כביש 20, זאת בהשקעה כספית של כ-40 מיליון שקלים. כביש 201, מהווה חלק ממערך הכבישים ותשתיות התחבורה החדשים במזרח ירושלים, אותם מקדמות עיריית ירושלים ומשרד התחבורה בניהול ובביצוע חברת מוריה, בהשקעה כספית אדירה של מיליארדי שקלים. יחד עם זאת, כפי שכבר צוין, חבל מאוד שבמסגרת הקמת הכביש החדש ושדרוג הכביש הישן שהיה באזור – לא טרחו המבצעים להשלים את הכביש אל התל עצמו, כך שסופה של הדרך אליו – מרחק של 150 מטר – עדיין לא סלולה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".