לאחר שנתיים של עבודות פיתוח תשתיות ושדרוג מודרני, באחרונה נפתח מחדש הרובע ההרודיאני – האתר הארכיאולוגי המרשים ביותר ברובע היהודי. היתה זו שכונת מגורים מימי בית שני, שהשתרעה על שטח של 2,600 מ"ר וכללה שרידי שישה בתים מפוארים. היה זה "תת רובע" מפואר ב"עיר העליונה" של תקופת ימי הורדוס ושלהי בית שני – משנת 37 לפנה"ס עד שנת 70 חורבן בית המקדש וירושלים.
ברובע התגוררו כוהנים ששירתו בבית המקדש. היו אלו "וילות" של משפחות אמידות מאד שנהנו מחיי פאר משך כארבעה דורות, והן אימצו את אופנת החיים של אצולת הרומאים שחיו בעיר פומפיי – העיר הנודעת בת אותה תקופה באיטליה, שחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. באסון זה, אפר ואבק, כיסו את פומפיי הקדומה ובכך שימרו את מבני העיר, והזמן כמו עמד מלכת. תחת השכבה של ארבע מטרים של אפר וחומרים געשיים, התגלתה בשנת 1748 – קרוב ל 1,700 שנים לאחר שנקברה תחת האפר עיר רומית עם אוכלוסייה אמידה. בירושלים הרובע ההרודיאני חרב ונשרף בידי אדם – ולא טבע. הלגיונות הרומאים, כחודש לאחר שהחריבו את בית המקדש ו"העיר התחתונה", פרצו לאחר קרב עז ל"עיר העליונה" ותוך השתוללות נוראית שרפו אותה. הם הרגו את אוכלוסייתה ובזזו את אוצרותיה.
בית המידות המשופץ (צילום: באדיבות החברה לפיתוח הרובע היהודי)
אחרי איחוד העיר בשנת 1967 והחלת הריבונות הישראלית על העיר העתיקה, התאפשרו חפירות ארכיאולוגיות יסודיות, וחזרה כ-2,000 שנה לאחור. משך כעשר שנים רצופות, חפר ב"עיר העליונה" פרופ' נחמן אביגד. גולת עבודתו היה הפרבר ההרודיאני ו"הבית השרוף" של משפחת הכוהנים קתרוס. השרידים והממצאים המפוארים התגלו בעומק של כשלושה מטרים.
בפני ראשי עיריית ירושלים וממשלת ישראל עמדה הדילמה כיצד לתעד את הממצאים – האם לכסות אותם ולבנות מעליהם את בתי הרובע היהודי החדשים – או להשאיר את שטח הפרוור ההרודיאני חשוף למבקרים. לבסוף הוחלט על שילוב שתי האפשרויות – להקים את הרובע היהודי, קומה אחת מעל מפלס החיים הקדום. כך יצקו עמודי בטון איתנים ורחבים – הם היו ליסודות שתומכים במבנים שמעל לרובע ההרודיאני.
השלט החיצוני ברובע ההרודיאני (צילום: אדם אקרמן)
המבקרים ברובע ההרודיאני יורדים שלושה מטרים מתחת למפלס הרובע היהודי, ונחשפים במפתיע לחיים היהודים באותו מקום, בעבר המפואר של העיר. תקרת החלל שאליו הם יורדים, היא רצפתו של מבנה מודרני – ישיבת הכותל העומדת מעליו. המפגש עם שרידי הבתים המפוארים והממצאים המרגשים התעצם כעת, לאחר שדרוג האתר בהשקעה של 18 מיליון שקל. פרוזדור שהוביל לחלל הפך לטרקלין, ההולוגרמות, שבילי זכוכית תלויים, הפסיפסים שנמצאו בעבר פגועים, הושלמו על ידי אמנים, קירות הווילות הקדומות חוזקו, ונבנתה מערכת תאורה ושמע חדישה. התצוגה של הממצאים בולטת יותר והמיצגים האור קוליים והאנימציות מחזירים את "ההיסטוריה לחיים". כך מתאפשרת הליכה של ממש, בתוך בתי שכונת המגורים העתיקה, ומתעצמת תחושת חווית החיים בתוכם, טרם הריסתם על ידי הרומאים.
פסיפס מפואר (צילום: באדיבות החברה לפיתוח הרובע היהודי)
רוצים להישאר מעודכנים?
הפרוור ההרודיאני מכיל שרידים של מבנים מרווחים: הבית המערבי, בית הפריסטיל, הבית האמצעי, הבית הדרומי ובית המידות, שהוא הגדול בבתים, ומשתרע על שטח של 600 מ"ר. ריבוי המקוואות והשימוש הרב בכלי אבן – שלפי ההלכה לא דבקה בהם טומאה – מראה על ההקפדה הרבה על דיני טהרה שמאפיינים בתי כוהנים. נמצאו גם קערות אבן עם בליטות ששמשו לשטיפת הרגליים לפני הכניסה למקווה. האופנה הרומית ששולטת במקום (קרויה גם אופנת פומפיי, ה"ראשונה" וה"שנייה"), בולטת בציורי הקירות בטיח צבעוני (סטוקות ופרסקות). האופנה באה לידי ביטוי בצבעים שנבחרו ברצפת הפסיפס, בפרטי הריהוט (שולחנות אבן), באמבטיות, בשעוני שמש ובכלי זכוכית.
ברם, בירושלים נעשתה התאמה לאמנות שהתחשבה בדרישות ההלכה היהודית. בפומפיי נמצאו פסיפסים שתיארו סצנות מחיי האלים ובעלי חיים, ואילו בירושלים הם הוחלפו בצורות גיאומטריות וקישוטים מעולם הצומח ופרי הארץ. בירושלים מרחצאות הפכו למקוואות טהרה והשימוש הנרחב בכלי האבן, למרות שייצורם היה יקר יותר מכלי חרף העובדה שבירושלים נתגלו רק חלקי הקומות התחתונות ושרידי קישוטי התקרות, והעמודים שקרסו, הממצאים מראים השפעה הלניסטית-רומית בולטת. הכותרות העדינות של העמודים בסגנון הדורי, היווני והקורינתי, הריצוף הקפדני באבנים הצבעוניות, השימוש בעיטורי צמח אקנתוס (קציץ), ורדים (רוזטות), רימונים וענפי גפן. שולחנות האבן שהתגלו, שוליהם מעוטרים בגילופים סימטריים וצמחים. כל העיטורים הירושלמים, באו במקום הפסלים, המזרקות, תיאור מלחמות האלים ודמויות הגיבורים, שנמצאו בווילות המקבילות באיטליה מהמאה הראשונה לספירה.
מראה מודרני לווילה בת 2000 שנה (צילום: באדיבות החברה לפיתוח הרובע היהודי)
בפרוור נמצאו כלי בית יקרים, ביניהם מערכת כלי חרס אדומים, פכיות בושם ותמרוקים, תכשיטים וכלי איפור. בולט כד זכוכית יוקרתי – שיוצר בידי אמן זכוכית מפורסם מצידון. האמן, אניון, חתם שמו על הכד – שכמותו נמצאים רק שלושה בעולם. ממצא חשוב אחר הוא תחריט של מנורת שבעת הקנים, שנמצאו על קירות אחד הבתים. בסיס התחריט של המנורה המוכר לנו כאחד מסמלי המדינה – שונה ומופיע גם על התבליט בשער הניצחון של טיטוס ברומא – הוא בצורת משולש. משערים כי האדם שחרט את התבליט ראה את המנורה בבית המקדש – ולכן הגרסה הזו נאמנה יותר למקור.
ערמת עפר שרוף שגורדה מרצפת פסיפס "בבית המידות", היא תוצאת השריפה שאחזה בווילה המפוארת ומעידה על האסון שפקד את דייריו. ההתפעלות מהממצאים הרבים, מלווה בהתרגשות למראה שרידי השרפה והחורבן – עדות מוחשית על חורבנה של ירושלים. במרחק הליכה קצר מהפרוור נמצא "הבית השרוף", שלפי משקולת אבן שהתגלתה בו, התגוררה בו משפחת הכוהנים קתרוס. לבית מפואר זה, יורדים גם 4-3 מטר מתחת לפני הקרקע. היתה זו משפחת כוהנים גדולה, שהיו בה בעלי משרות חשובות בבית המקדש. בבית זה, שבכל חדריו נמצאו שולחנות אבן וכלי אבן וכדים גדולים דמויי גביע, קערות וספלים ומשקולות אבן, צלוחיות בושם רבות מזכוכית ותנורי חימום מלבנים ואבן ניכרים בכל חדריו סימני השריפה, שמוטטה את הבניין, וסימני הביזה של החיילים הרומים. העדות המזעזעת ביותר לאסון האנושי שנתלווה לחורבן – היתה מציאת שלד של זרוע תחתונה, אמה של אישה צעירה, שכף ידה היתה פרושה על המדרגה, לפני פתח היציאה מהבית. היתה זו אישה שניסתה להימלט, כאשר פרצו הליגיונרים לבית והעלוהו באש. אצבעותיה נצמדו לפתח מתוך עיוותים קשים, אך היא כרעה ונפלה ונספתה באש. בכל החפירות בווילות המפוארות, היה זה השריד האנושי היחידי שהתגלה מן הטרגדיה האנושית שפקדה את ירושלים בעקבות המרד היהודי במעצמת העל הרומית ששלטה אז בעולם.
הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
אחת הווילות העתיקות (צילום: באדיבות החברה לפיתוח הרובע היהודי)
אמה
הכותב צריך ללמוד לשון ותחביר