הפינה ההיסטורית: "ירושלים של זהב" - תזמון היסטורי נדיר שהפך אותו להמנון שני

הודות לצירוף אירועים היסטוריים ומקריות, היה השיר "ירושלים של זהב" ללהיט ענק, שהפך חיילת אלמונית לזמרת מפורסמת ואת המלחינה נעמי שמר ומחברת מילותיו – ל"פזמונאית והמשוררת הלאומית".

השיר הושמע לראשונה ב-15 במאי 1967, מוצאי יום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, בתחרות פסטיבל הזמר בבנייני האומה. הוא לא נכלל בשירים שנבחרו לתחרות ובוצעו בידי זמרים מקצועיים – אלא נועד למלא, ביחד עם חמישה שירים נוספים, את הזמן עד לספירת הקולות.

השיר ירושלים של זהב

טדי קולק, שהיה אז ראש העיר, ביקש שאחד מאותם שירים ממלאי מקום יהיה על ירושלים. הוא פנה לנעמי שמר, שאת הוריה הכיר היטב מהימים שבהם היה ממקימי קיבוץ עין-גב. נעמי שמר היתה אז כבר משוררת, מוזיקאית ומלחינה ידועה – אך התקשתה לחבר שיר 'כובש לב' על ירושלים. היא החליטה לנסוע לירושלים, לקבל השראה ונפגשה עם מכר דתי, שהזכיר לה את האגדה על ר' עקיבא והתכשיט "ירושלים של זהב".

לפי האגדה, ר' עקיבא ואשתו רחל, שהתאהבה בו, בהיותו רועה הצאן של אביה האמיד כלבא שבוע. חרף התנגדות אביה, היא נישאה לו בחשאי – בתנאי שילך ללמוד תורה. בשל כך אביה נישל אותה מכל נכסיה. הזוג העני נאלץ להתגורר בערמת תבן. ר' עקיבא אמר לה בבוקר אחד, בעודו מלקט את התבן שדבק בשערותיה, כי לו היה לו כסף – היה קונה לה "ירושלים של זהב". היה זה תכשיט בדמות חומת ירושלים ומגדליה, שנשים אמידות ענדו על ראשן, וחתנים בעלי יכולות כספיות, העניקו אותו בליל הכלולות לבחירות ליבן. נעמי שמר, שהמקרא ודברי חז"ל וגם שירת חכמי ספרד, היו מקור חשוב להשראתה – בחרה בתכשיט זה, דמוי זר בדמות ירושלים – לשם השיר שכתבה. היא גם שלבה בו את מילותיו של המשורר יהודה הלוי "אני כינור לשירייך" (בשיר "ציון הלא תשאלי") וגם את השבועה מספר תהילים "אם אשכחך ירושלים" (קל"ז :ה).

קול פעמונים – שולי נתן בצעירותה (צילום: ארכיון שולי נתן)

נעמי שמר קבעה גם מי ישיר את השיר, ובניגוד לדעתו של המנהל המוזיקלי של הפסטיבל גיל אלדמע, דרשה לבחור בזמרת חובבנית, שולי נתן – שקולה הזכיר את צרוף המילים שבשיר – "קול פעמונים" – ולא בזמרת מקצועית וידועה. בהמלצת בתה הללי (ללי), שהאזינה לתוכנית "תשואות ראשונות" (הגרסה הרדיופונית הראשונה של "כוכב נולד"), ושמעה את החיילת שולי נתן מבצעת את השיר "דונה-דונה" בקול פעמונים צלול ורם, כפי שאהבה אמה. נעמי שמר התעקשה לבחור בזמרת האלמונית והזמינה אותה למפגש בדירתה בתל אביב. שולי נתן, קיבלה ממנה את המילים והתווים לעיבוד. כאשר חזרה אליה כעבור ימים ספורים, ושרה את השיר בלווי הגיטרה שלה, הללי סיפרה כי אמה "נאלמה דום", והתפעלה מאיכות הביצוע המרגש.

שולי נתן ונעמי שמר (צילום: ארכיון שולי נתן)

ההופעה בבנייני האומה, היתה הראשונה של שולי נתן באולם רחב-ממדים ובפני קהל גדול. היא התבקשה לא להופיע בפני אף פורום, עד ביצוע השיר ביום הפסטיבל. היא תרגלה אותו רק בחוג משפחתי וידידים קרובים. כאשר עלתה לבמה וביצעה את שיר הגעגועים לירושלים – בקולה הנקי, המרגש, והצלול כיין בלווי גיטרה – הקהל ישב באולם פעור פה, ועם סיום נעמד על רגליו עם מחיאות כפיים סוערות. הזמרת הסינדרלה הצנומה והביישנית, ללא מראה זוהר, כבשה את לב הקהל ועוררה רטט בלבבות המאזינים. טרם היתה אז טלוויזיה, והשיר ששודר מבנייני האומה עורר התלהבות וקונצנזוס לאומי. באותו היום חצה הצבא המצרי את התעלה, ונשיא מצרים המתרברב, עבדול נאצר, שלח איומים קשים כנגד ישראל. החלו נושבות רוחות מלחמה, והיתה מתיחות באוויר. טדי קולק שישב בשורה ראשונה, עלה לבמה וביקש ששולי נתן תעלה ותשיר שוב את השיר. היא רצה מחדר ההלבשה ושרה שנית את השיר – כאשר הפעם הקהל שר עמה בהתלהבות את הבית החוזר. למחרת, ומשך כל ימי ההמתנה המעיקה והקשה – החלו לשיר את "ירושלים של זהב" במוצבי צה"ל וברבים מבתי ישראל – והוא שודר רבות ברדיו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

שלושה שבועות מהשמעתו לראשונה של השיר "ירושלים של זהב", פרצה מלחמת ששת הימים. יומיים אחרי תחילת המלחמה ב-7 ביוני, פרצו הצנחנים לעיר העתיקה ושיחררו את הכותל המערבי והר הבית. שולי נתן היתה ביום זה בסיני, עם עוד זמרים שנסעו לעודד את השריונרים. כאשר בקע קולו המרגש של מוטה גור "הר הבית בידנו", הועלתה שולי נתן על שריונית והתבקשה לשיר את "ירושלים של זהב". הכמיהה לחזרה לעיר העתיקה, אשר "בדד יושבת ובליבה חומה", היתה לפתע למציאות. התזמון המדהים שהיה לשיר התפילה, ריגש את העם. נעמי שמר התבקשה על ידי טדי קולק להוסיף שני בתים, שישקפו את דברי הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן שהגיע לכותל – תקע בשופר ונשא דברי תפילת למימוש החלום: "זה היום קיווינו לו נגילה ונשמחה בו". נעמי שמר הוסיפה וכתבה: "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה…". משיר געגועים נוסטלגי, הפך השיר לסמל ניצחון שהושר גם בפי הצנחנים שהגיעו ראשונים לכותל.

שולי נתן (צילום: ארכיון שולי נתן)

"ירושלים של זהב" חבר להרגשת האושר והאופוריה שאחזו בעם בציון ובתפוצות. העיתוי שלו היה נהדר והוא בקע כקרן אור, וזאת לאחר תקופת הדכדוך והחרדה שקדמו לפרוץ המלחמה. שולי נתן היתה לנערצת ומפורסמת. התגשם חלום דורות ו"ירושלים של זהב", ומילות השיר מילאו בגאווה את ליבו של כל יהודי. השיר הוצע להיות אפילו להמנון הלאומי. הודות להרמוניה שבו ומילותיו מלאות ההבעה, הוא תורגם כמעט לכל לשונות העולם, כולל אספרנטו ויידיש. השיר הוקלט ב-300 גרסאות שונות. "ירושלים של זהב" – הצטרף לשירים המזוהים ביותר של מדינת ישראל כמו "הללויה", "הבה נגילה" ו"הבאנו שלום עליכם". בשנת 1998, זכה השיר במקום הראשון, במצעד שירי היובל, שערך "קול ישראל". בחלוף 57 שנה מיום השמעתו – השיר עדיין מרטיט לבבות מאזינים וההתאהבות בו מידית. שולי נתן מבצעת אותו עדיין בהופעותיה בארץ ובחו"ל.

שולי נתן וטדי קולק (צילום: ארכיון שולי נתן)

עבור נעמי שמר השמעתו ופרסומו של "ירושלים של זהב" – היה אחד מרגעי השיא בחייה – ויחד עם השיר "לו יהי", שהפך לסמלה של מלחמת יום הכיפורים ב1973 – היו אלו שני שירים שזכו למעמד ייחודי בפס הקול הישראלי. הדבר אירע – לא רק בשל איכותם, אלא גם הודות לנסיבות כתיבתן. נעמי שמר ביצעה אותם גם אישית בקולה הערב, בהופעותיה הרבות כשהיא ליד פסנתר, ונהנתה מאהבת הקהל ומהכרה אומנותית וציבורית. היא זכתה בפרסי הוקרה רבים, כאשר בראשם, הוענק לה פרס ישראל לזמר בשנת 1983. מותה בשנת 2004 לווה ברגשות עזים מצד קהל שוחריה. קברה בכינרת היה למוקד עלייה וזכרה הונצח בשמות בתי ספר ורחובות בכל רחבי הארץ. מופעים רבים מתקיימים עדיין עם ביצוע שיריה – כך למשל לקראת יום העצמאות האחרון – התקיים ערב מרגש לכבודה בהשתתפות יהורם גאון והגבעתרון – שני סמלים לאומיים ששרו את מיטב שיריה, ועוררו התלהבות רבה בקהל. עיזבונה הרוחני – טיוטת תווים, ומכתבים הועבר על ידי משפחתה לספריה הלאומית בירושלים.

בול המתעד את השיר 'ירושלים של זהב' (צילום: מתוך ויקיפדיה)

ביום רביעי האחרון, יום ירושלים, הוזמנה שולי נתן לבצע את "ירושלים של זהב", בטקס אזכרה ממלכתי לחללי מלחמת ששת הימים, שנערך בהיכל הזיכרון בהר הרצל בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג. כמו לפני 57 שנים וקצת – היה מרגש.