הפינה ההיסטורית: תרמית או נס? האש הקדושה בכנסיית הקבר

מזה כ-1,200 שנה מתקיים בכנסיית הקבר, ב"שבת האור", שלאחר "יום שישי הטוב" בתחילת הפסחא, הטקס החשוב ביותר של הכנסיות המזרחיות. זהו טקס 'השבת הקדושה' שצפוי להתקיים השנה בעוד כשבועיים – ביום שבת, ה-4.5.2024.

ביום זה – ה"שבת הקדושה", שבה על פי האמונה הנוצרית ישו היה קבור באחוזת הקבר של יוסף מרמתיים, וממנה קם לתחייה ביום ראשון והשאיר את הקבר ריק – עיני מיליוני מאמינים נשואות לירושלים. נוצר מיתוס כי בצהרי שבת זו, כאשר אלפי מאמינים מתקבצים בכנסייה ובסביבתה, מתרחש נס ויורדת להבת אור על-טבעית, המאירה את פנים קברו של ישו ומדליקה מנורת שמן הבוערת ללא הפסקה. האירוע המדהים הזה מסמל עבור המאמינים גם את נס תחייתו של ישו ועלייתו לשמים.

טקס 'האש הקדושה' בכנסיית הקבר (צילום: אורטל צבר)

הפטריארך היווני, הנמצא בתוך אחוזת הקבר ומלווה בפטריארך הארמני, מצית בלהבה מסתורית זו ארבעה אגדים של 33 נרות, כגילו של ישו בעת צליבתו. האש מועברת דרך אשנבים למאמינים, המצפים בכיליון עיניים ובמתח רב בתוך הכנסייה להופעתה. המאמינים משוכנעים כי האש הקדושה לא יכולה לשרוף את פניהם, שיערם או בגדיהם – ב-33 הדקות הראשונות לאחר ההדלקה. נציגי המוסדות הדתיים המזרחיים רצים עם האש במהירות, למזבחות בכל הכנסיות בעיר. האש מועברת בחגיגיות ובתהלוכות לערים נוספות בארץ, כמו בית לחם ונצרת. בעזרת מטוסים מיוחדים מוטסת האש גם לבירות מדינות בעלות ריכוז עדות מזרחיות כמו רוסיה, יוון, וכל האיים שבריבונותה, אוקראינה (אם המצב הבטחוני שם יאפשר זאת), בולגריה וגיאורגיה. ראשי העדות לוקחים מיד את האש למזבחות ומקיימים את חגיגות התחייה בחצות הלילה.

תרמית או נס? עדויות היסטוריות רבות, במשך הדורות מספרות על אור מסתורי כחלחל היורד אל קבר ישו ומנורת התמיד הנדלקת מעצמה – זאת כאשר בשבת בבוקר הקבר ננעל ונחתם בחותמת שעווה. כבר בסיום תפילת הלילה של יום שישי מכבים את האש הדולקת בכל המנורות ברחבי הכנסייה, ובעיקר את זו שדלקה שנה שלמה בקבר עצמו. אירועים אלו חזרו מדי שנה, גם בזמנים שלא היה בהם חשמל או יכולת טכנולוגית ליצור תופעה זו באופן מלאכותי. לעומת זאת, עדויות של היסטוריונים, ציירים וצלמים, טוענים למעשה הונאה ורמאות. הכנסייה הקתולית לא קיבלה את הטקס ואף הסתייגה ממנו רשמית החל מהמאה ה-13.

טקס 'האש הקדושה' בכנסיית הקבר (צילום: אורטל צבר)

בשנת 1238 גינה האפיפיור גרגוריוס התשיעי את טקס האש, הביע את אי אמונו המוחלט ב"נס" והחליט לאסור על הזרם הקתולי להשתתף בו. החלטתו שהאלוהים "לא זקוק לשקרים שלנו", שכביכול אש יורדת מהשמים בפסחא, עומדת בעינה עד היום. ברם, מיליוני המאמינים של הכנסיות המזרחיות ממשיכים להאמין בנס מדי שנה, ורבים מהנמצאים בכנסיית הקבר מספרים כי הם חווים חוויה על-אנושית. הם רואים את האור בגוונים ובצורות שונות, לעתים ככדור אש או כלהבה הבוקעת מלוח הקבר, ונכנסים לאקסטזה של התעלות רוחנית. ההופעה "העל-טבעית" של האש למספר שניות מגיעה אחרי תפילת הפטריארך, המלווה בתפילת "חנני אלוהים" של המוני הנוכחים. בהתלהבותם הרבה, לא יעלה על דעתם של הנוכחים שהאש הקדושה לא תופיע במהלך הטקס. גם הפטריארכים היווני והארמני, הנמצאים במתח גדול במבנה הקבר הסגור, יודעים כי אינם יכולים לצאת ממנו ב"ידיים ריקות" וללא הופעת האש.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

תוכנית מחקרית, ששודרה בשנת 2005 בטלוויזיה היוונית, טענה כי הנרות המובערים במהלך הטקס משוחים בזרחן לבן. זהו חומר המתלקח בנקל במגעו עם חמצן ושימש קוסמים, כבר במאות הראשונות לספירה. המדען והפיזיקאי הרוסי אנדרי וולקוב מצא בשנת 2008, לאחר שהחדיר לכנסייה מכשירי מדידה משוכללים, כי עקב הדוחק והחזקת אלפי נרות, קיימת קרינה אלקטרומגנטית מוגברת בכנסייה ומתרחשת התפרקות חשמלית.

טקס האש גרם להחרבתה של כנסיית הקבר בשנת 1009, על ידי השליט הפטימי אל-חאכם ממצרים. העובדה כי אלפי נוצרים ממצרים, וגם מוסלמים רבים, זרמו בשיירות לירושלים לחזות בנס הופעת האש השמיימית ללא מגע יד אדם – הרגיזה את השליט הקנאי, והוא ציווה להרוס את הכנסייה. מעשה וונדלי זה עורר את מסעי הצלב. כנקמה על ההרס, ערכו הצלבנים שכבשו את העיר ב-1099, טבח איום במוסלמים וביהודים ובנו את הכנסייה מחדש. טקס האש המשיך להתקיים גם אחרי כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין ב-1187, אשר הגיע להיווכח בקיום התופעה המחשמלת. שליט מוסלמי אחר, אברהים פאשה ממצרים, שהטיל ספק באמינות הנס ונכח בטקס בשנת 1836, חולץ בקושי רב מהכנסייה בשל מהומה שפרצה בה ושבמהלכה נהרגו כשלוש מאות צליינים.

טקס 'האש הקדושה' בכנסיית הקבר (צילום: אורטל צבר)

בשל המתיחות המלווה את הטקס, ופרצי אלימות קשים בין העדות, נקבע בפירמן מ-1852 והמעוגן בחוזה ברלין מ-1878, סטטוס-קוו נוקשה לאופן ניהולו. לכל אחת מהעדות המזרחיות המשתתפות בו, יש מקום ישיבתה בכנסייה והתפקיד שלה בטקס. תמונה אומנותית משנת 1890 של הצייר האנגלי הולמן האנט, שחי בירושלים, מתעדת את הטקס לפרטיו. היא מראה גם את שיאו, כאשר האש יוצאת מחלל הקבר לעבר המאמינים היוונים ולאחר מכן לעבר הארמנים.

טקס 'האש הקדושה' בכנסיית הקבר (צילום: אורטל צבר)

הסכנה המתמדת של דלקה, הצפיפות הנוראה וקיומו של פתח יציאה אחד בלבד מהכנסייה, נשאר טקס האש הקדושה טעון ומסוכן ביותר בכל הקשור באבטחתו ושמירת הסדר הציבורי. חיילי הממלכות המוסלמיות ששלטו בעיר, או הצלבנית או האימפריה העות'מאנית וכיום שוטרי מדינת ישראל – צריכים היו לעמוד תמיד על המשמר. חלק מההמון המשולהב מ"נס" הופעת האש רואה בדמיונו בשוטרים את החיילים הרומאים האכזרים, שבמקום זה, שעומדות בו כיום כנסיית הקבר, צלבו את ישו. עבורם הופעת הלהבה העל-טבעית היא תזכורת מתמדת לאירוע זה. באחד משלושת עמודי השיש בצד שמאל של שער הכניסה לכנסייה ישנו בקיע בצורת לפיד. זהו המקום, שלפי המסורת פרצה ממנו בשנת 1579 האש הקדושה, זאת כאשר הטורקים מנעו מהפטריארך היווני כניסה פנימה. העמוד מהווה תזכורת מתמדת עבור מיליוני המאמינים, כי אף שלטון לא יוכל להגביל את קיומו של טקס האש ואי אפשר למנוע את הופעתה המסתורית.

טקס 'האש הקדושה' בכנסיית הקבר (צילום: אורטל צבר)

המציאות לא השתנתה, גם בשנים האחרונות שוטרי מדינת ישראל צריכים היו לעמוד תמיד על המשמר. ימי אביב ופסח היו צריכים להיות שלווים ומרגיעים עבור כל המאמינים. ברם, חגיגת האש הקדושה תמיד יש בה פוטנציאל לאלימות וביטויי שטנה. חלק מההמון המשולהב מ"נס" הופעת האש רואה בדמיונו בשוטרים את החיילים הרומאים האכזרים, שבמקום זה, שעומדות בו כיום כנסיית הקבר, צלבו את ישו. עבורם הופעת הלהבה העל-טבעית היא תזכורת מתמדת לאירוע זה. באחד משלושת עמודי השיש בצד שמאל של שער הכניסה לכנסייה ישנו בקיע בצורת לפיד. זהו המקום, שלפי המסורת פרצה ממנו בשנת 1579 האש הקדושה, זאת כאשר התורכים מנעו מהפטריארך היווני כניסה פנימה. העמוד מהווה תזכורת מתמדת עבור מיליוני המאמינים, כי אף שלטון לא יוכל להגביל את קיומו של טקס האש ואי אפשר למנוע את הופעתה המסתורית.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".