בעוד כשנה, בט"ו בשבט 2025, אמור להיפתח בטקס רב רושם וכבוד מוזיאון הכנסת. הכתובת – רחוב המלך ג'ורג' 24, שם שוכן 'בית פרומין' – הבניין אשר שימש משך 16 שנה כמשכן לחמש הכנסות הראשונות (1966-1950), זאת עד לחנוכת בית המחוקקים המפואר בגבעת רם.
בין השנים 1950-1948 שכנה הכנסת במבנים שונים בתל אביב ובירושלים. בתל אביב עברה הכנסת מבית הקרן הקיימת למשרד ראש הממשלה בקריה ומשם למוזיאון הישן. ישיבת הכנסת הראשונה התקיימה ביום ט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949) – כחודש לאחר הבחירות הראשונות בארץ (25 בינואר 1949) – בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים.
דוד בן גוריון בפתח משכן הכנסת בבית פרומין (צילום: באדיבות ארכיון הכנסת)
היתה זו ישיבה מרגשת ביותר – תזמורת צה"ל קידמה את 120 חברי הכנסת (שנקראה אז האספה המכוננת), ששרו את שירת "התקווה" עם פתיחתה. רבים מתושבי ירושלים וילדיהם התקבצו באזור המוסדות הלאומיים ונפנפו בדגלי ישראל. חיים ויצמן (שכעבור יומיים נבחר לנשיא המדינה), פתח את הישיבה במילים "ברוך שהחיינו", והמעמד כולו הזכיר לעיתונאים את הקונגרס הציוני הראשון ב-1897 בראשות בנימין זאב הרצל. נשמעו תקיעות שופר ויו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, דפק בפטיש לפתיחת המושב – שעליו היה כתוב ט"ו בשבט – ומאז חג האילנות הוא גם יום כינון הכנסת. בשל המצב הבטחוני הנזיל עדיין והחלטת האו"ם על בנאום ירושלים – ומתוך רצון שלא לקומם את אומות העולם – הוחלט על חזרת הכנסת לתל אביב – הפעם לקולנוע "קסם".
ב-13 בדצמבר 1949 החליט דוד בן גוריון ראש הממשלה, להכריז על ירושלים כבירת ישראל, לשים גולל על תוכנית הבנאום ולקבוע את עובדת ריבונותה של המדינה על העיר. תחילה חזרה הכנסת לבניין הסוכנות היהודית ומיד החל החיפוש אחר משכן קבע.
בישיבה הראשונה של "הועדה לסידור משכן לכנסת" בראשות שפרינצק, דנו במספר הצעות שהונחו על השולחן: בניין בנק לאומי אפ"ק (בנק אנגלו-פלשתינה לשעבר) ברחוב יפו 21, סמינר המורים בבית הכרם, בית הכנסת ישורון – ומבנים בולטים נוספים. לבסוף הוועדה החליטה על בחירת בית פרומין, בשל מיקומו במרכז העיר וקרבתו למוסדות הלאומיים – והיותו בשלב בנייה.
הכניסה לבית פרומין בעת המושב הראשון של הכנסת (צילום: באדיבות ארכיון הכנסת)
בית פרומין, שנבנה על ידי בעלי מפעל הביסקוויטים "פרומין", תוכנן בידי האדריכל ראובן אברם (אברמוביץ), להיות בן שש קומות ובנייתו החלה בשנת 1947 – אך נפסקה עם פרוץ מלחמת העצמאות. שלד הבטון שהיה כבר מוכן לשלוש קומות נשמר והפנים הותאם במהירות לייעודו החדש.
בראשית מארס 1950 החלו ישיבותיה של הכנסת ב"בית פרומין". בתוכנית הבניין הלא גמור היה אולם כניסה גדול נתמך בעמודים, עם גלריה עליונה שנועד במקור לסניף בנק, וחלל זה שהיה ממוקם במפלס רחוב קינג ג'ורג' הוסב לאולם הישיבות עבור מליאת הכנסת. דוכן הנואמים היה ממוקם בסמוך לכניסה ופנה אל יושבי המליאה, שישבו מצפון לו. שולחן הממשלה הוצב במרכז אולם המליאה.
נציין כי העמודים הפריעו בזמן ההצבעות, שהתנהלו בהרמת יד, ולעיתים היה קשה להבחין בחבר כנסת המצביע, וכל ספירה היתה נעשית מספר פעמים. האווירה במבנה הקטן יחסית היתה אינטימית – אך הוויכוחיים היו סוערים תוך הקפדה על כיבוד הזולת. יחד עם זאת, בראשית ינואר 1952 היה דיון קשה, סביב אישור הסכם השילומים עם גרמניה. מנהיג מפלגת חרות, מנחם בגין, שהתנגד חריפות להסדר – ארגן הפגנה לכיוון הכנסת. מאות מפגינים ניסו לפרוץ את מחסומי המשטרה סביב בית פרומין – בעוד השוטרים משתמשים בזרנוקי מים וגז מדמיע. המפגינים עברו לשימוש במוטות ברזל ובאבנים. גז מדמיע חדר לבניין, נופצו חלונות וחברי הכנסת הוברחו בדלת האחורית. בסיום ההפגנה היו פצועים בקרב המפגינים והשוטרים.
בית פרומין, כיום (צילום: אדם אקרמן)
אירוע דרמטי אחר התרחש באוקטובר 1957, כאשר רימון יד הושלך מיציע הקהל וגרם לפציעה קשה של שר הדתות משה שפירא ולפציעה קלה מהרסיסים של דוד בן גוריון, גולדה מאיר ומשה כרמל. התברר שהמתנקש היה חולה נפש, ולא פעל ממניעים פוליטיים. מאותו אירוע הותקנה הפרדה של קיר זכוכית בין יציע הקהל למליאה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אירוע יוצא דופן וסימלי בתולדות הכנסת בבית פרומין, היה קבלת מנורת ענק, כשי מבית הנבחרים הבריטי. עם קום המדינה החליטה הכנסת, כי סמל המדינה יהיה המנורה שנבזזה מבית המקדש, על ידי הרומאים והמוכרת מהטבלית על שער טיטוס ברומא. המנורה, מעשי ידי האמן האנגלי-יהודי בנו אלקן, הובאה ארצה על ידי משלחת שבראשה עמד הלורד אדווין סמואל, בנו של הנציב הבריטי היהודי הראשון בארץ, הרברט סמואל. הכסף למימון המנורה נתרם על ידי חברי הפרלמנט הבריטי, אשר תרמו אותו לרגל יום העצמאות השמיני. המנורה מתארת את כל האירועים הבולטים בתולדות המדינה, הוצבה "בגן השיבר", בסמוך לבניין פרומין. שנקרא מאז "גן המנורה". עם המעבר למשכן הכנסת החדש בשלהי שנת 1966, עברה המנורה למורד גן הוורדים הסמוך למשכן.
לאחר עזיבת הכנסת את 'בית פרומין' – הוא שימש את משרד התיירות, ששינה את אופי אולם המליאה על ידי בניית משרדים. בשנת 1999 יזמו הרשות לפתוח ירושלים ורשות מקרקעי ישראל, שהקרקע עליו עמד הבניין היה בבעלותה, תוכנית להסבת המקום למבנה בן 16 קומות והקמת מלון בתוכו. במכרז זכה יזם ירושלמי, תמורת סכום של 10 מיליון שקל בלבד. התוכנית החדשה וסכנת ההריסה שנשקפה למבנה בעל הערך ההיסטורי-לאומי, עוררה את זעמה של המועצה לשימור אתרים. חברי כנסת הופעלו להתנגד להרס הצפוי, והוגשה הצעת חוק בשנת 2002 האוסרת ביצוע שינויים במבנה. המדינה שכרה את המבנה מהיזם, עבור בית הדין הרבני למניעת הריסתו. לאחר מאבק משפטי והערכת שמאי ממשלתי – שילמה המדינה ליזם כ-45 מיליון שקל כדי שהבניין יוחזר לרשותה.
שיפוץ האולם המרכזי בבית פרומין (צילום: באדיבות מנהל המוזיאון ד"ר משה פוקסמן)
בשנת 2010 חוקק סופית חוק "מוזיאון הכנסת" – אך למרות אישורו – בתי הדין הרבניים שכנו בבניין עד 2016. בשנת 2017 מונה ד"ר משה פוקסמן הנמרץ לתפקיד מנכ"ל המוזיאון. אולם, החוק נשאר על הנייר – הבניין עמד נטוש בשל קשיים כלכליים ולמעשה רק בשנת 2022 החל השיפוץ היסודי שלו.
ההתבוננות בתוך הבניין מראה עבודות שחזור ושימור קדחתניות, שנעשו על מנת לחזק ולשמר אותו – לשוות לו את מראהו המקורי. חברת 'שפיר הנדסה', שעובדת במקום בשנה וחצי האחרונות (החוזה עמה נחתם בקיץ 2022) נאלצה לבנות מחדש חלקים נרחבים בבניין. הסתבר כי היה צורך בפירוק הגג והרכבתו מחדש, וכעת מוקם עליו אולם רב תכליתי. נעשה ריצוף מחדש של רצפות פגומות, הוחלפו מערכות החשמל, התאורה ומיזוג האוויר. היה גם צורך בעיבוי עמודי התמיכה באולם המליאה. האולם שוחזר בשלמותו עם הכורסאות של חברי הכנסת. המזנון המיתולוגי – שבו ישבו דמויות כגון דוד בן-גוריון, גולדה מאיר, משה שרת, לוי אשכול ומנחם בגין – ישוחזר ויחזור לפעול. יציע הקהל, תא הנשיא, חדרי הוועדות, חדר הממשלה בקומת הקרקע – יראו אוטנטיים. נבנתה מעלית היכולה לשאת עד 50 איש.
בשלהי שנת 2023 פורסם מכרז נוסף לקביעת החברה – שתמלא את הבניין בתוכן היסטורי, במערכות אור-קוליות, תערוכות ומוצגים של מורשת הכנסת. בשלב זה, מזה כעשור, מוקף הבניין בתערוכה של צילומים מהכנסות והאירועים השונים שאירעו בבניין.
השיקום בפנים בית פרומין (צילום: באדיבות מנהל המוזיאון ד"ר משה פוקסמן)
בסיום עבודות מאסיביות אלו, הציבור יקבל מוזיאון מעשיר ביותר, המספר את סיפור היווצרות הדמוקרטיה הישראלית ומאבקיה. 60 שנות ייסורי בירוקרטיה ומחדלים, היו מנת חלקו של 'בית פרומין' מאז סגירתו בשנת 1966, אך הפיצוי יהיה כאשר הקהל יתחיל לבקר בו. או-אז יפקדו את מוזיאון הכנסת תלמידים, מורים, חיילים, סטודנטים ותיירים. ירושלים זוכה בשני משכני כנסת, "הישן" שיהיה לא רק מושא לזיכרונות אלא גם מקום להשראה וללימוד – והמשכן המודרני בגבעת רם, שאף הוא בתחומים שונים משמש מודל לבתי מחוקקים רבים בעולם (בעיקר בתחומי קיימות ירוקה, חיסכון באנרגיה הודות לגג סולרי ענק והגן הארכיאולוגי הסמוך לו – עם ממצאים מכל תקופות ארץ ישראל).
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
תגובות