הפינה ההיסטורית: מאה שנה להקמתו של בית ההבראה המיתולוגי ארזה

במרחק של כ-5 ק"מ ו-5 דקות נסיעה מירושלים, שוכן בית ההבראה ארזה, שהיה לאחד המבנים ההיסטוריים הידועים ביותר של ארץ ישראל העובדת – ומושא להינפש בין כתליו.

בשמו המלא נקרא המקום "ארזה – בית הבראה לחלוצים". הוא נבנה בשנת 1923, לצד היישוב מוצא עילית, בסמוך לכביש שבע האחיות. היה זה בית ההבראה הראשון בארץ. הוא הוקם על ידי הסתדרות העובדים, והופעל על ידי קופת החולים הכללית.

במשך כ-70 שנה פעל בית ההבראה עד לסגירתו בשנת 1991. הוא נחשב למוסד יוקרתי, שאירח פועלים פשוטים – אך גם אישים נכבדים שהגיעו לנפוש ולנוח במקום, ביניהם ברל כצנלסון, חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, חיים ארלוזורוב וחיים וייצמן.

חזית בית ההבראה לאחר השימור (צילום: אדם אקרמן)

עם הפרטת נכסיה של ההסתדרות ומכירת המתחם ל'חברת הכשרת היישוב', החלו להתהוות תוכניות נדל"ניות, לניצול השטח רב הממדים (למעלה מ-50 דונם). במסגרת זו גובשו תוכניות לבניית 220 יחידות דיור סביב מבנה בית ההבראה, שכבר בשנת 1972 הוחלט על שימורו כמבנה בעל ערך היסטורי-ציוני.

לאחר שנים רבות של עיכובים, בהם עמד המתחם נטוש ומגודר – בשנת 2013 החלה חברת אזורים לבנות את בתי הפרויקט "ארזים-מוצא". הוא נבנה בשני שלבים – בשנת 2017 הוקמו כ-100 יחידות דיור ובשנת 2021 הושלם השלב השני עם 114 יחידות דיור נוספת, כאשר בין שני המקבצים גן ציבורי, שבמרכזו נמצא בית ההבראה המשומר להפליא. בתי הווילות שניבנו מחופים באבן ירושלמית, ושבילי הולכי הרגל בין הבתים במקבץ השני, מזכירים סמטאות בעיר העתיקה.

בשנת 2019 החלו עבודות השימור והשיקום של מבנה בית ההבראה, ובניין המנהלה ששימש אותו, והפיכתו למרכז תרבות בניהול המועצה האזורית מטה יהודה. בתוך הבניין נבנו אודיטוריום עם 120 מקומות ישיבה, בית קפה, ספריה ובהמשך ישנו תכנון להקמת מוזיאון לתולדות האזור. מלאכת השימור הופקדה בידי האדריכל הירושלמי גיורא סולר, והושלמה בשנת 2021. התוצאות מעוררות התפעלות.

פרסומו הרב של מתחם ארזה והשם שניתן לו, נובע מהקשר שלו לעץ הארז שנטע בנימין זאב הרצל במקום. ב-2 בנובמבר 1898, בעת שהותו בירושלים עם המשלחת הציונית, לאחר פגישתו עם הקיסר וילהלם השני, הרצל הגיע למקום בעקבות הצעתו של החקלאי שמואל ברוזה מהמושבה מוצא.

חזית בית ההבראה לפני השימור (צילום: אדריכל גיורא סולר)

ביומנו כתב הרצל: "נסעתי עם וולפסון ובודנהיימר והמתיישב ברוזה אל המושבה מוצא, שם החל הצעיר האמיץ הזה לפני חמש שנים, לעבד את הקרקע הנידחת והנוקשה הזאת… הוא כבר קוצר יבולים. הדרך מירושלים למוצא ציורית מאד ומזכירה קצת את הפירנאים. במוצא, על צלע הגבעה, נטעתי שתיל ארז, וולפסון נטע שתיל דקל – וברוזה סייע לנו".

במעמד הנטיעה הרצל התרשם מהנוף ההררי ומהאוויר הצלול, ואמר לנוכחים: "מן הראוי שיקום בית הבראה במקום". בקיץ 1915 האתר והעצים, נפגעו קשות כתוצאה ממעשי ונדליזם. סועאד, בתו של המופתי הירושלמי לעתיד, חאג' אמין אל חוסייני, מספרת בזיכרונותיה כי אביה, שגר במושבה קולוניה שהיתה סמוכה למוצא, החליט לבטא את איבתו לציונות באמצעות גדיעת העץ המפורסם. הוא הגיע למקום עם שני שכניו והם גדעו את העץ ואף הבעירו אותו – וכך עשו לדקל של וולפסון.

אדריכל גיורא סולר (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

תלמידי בצלאל נשאו את הגדם עטוף בדגל הלאום לירושלים, שטופל והושם במיכל זכוכית מוגנת. בבדיקה גנטית, התברר כי היה זה אומנם עץ ברוש – כפי שנראה למומחים בעת צמיחתו. הגדם הוחזר למתחם בית ההבראה (לאחר הקמתו). הוא הוצב ב"שדרת הנשיאים" שנוצרה לאחר קום המדינה, בה נטעו עצי ברוש וארז הנשיאים יצחק בן צבי, זלמן שזר, אפרים קציר, יצחק נבון ושמעון פרס. במסורת זו החל מנחם אוסישקין כראש הקרן הקיימת לישראל, כאשר נטע ברוש בעת שהותו בבית ההבראה בשנת 1928, בסמוך לשרידי "ארז הרצל".

אבן הפינה לבית ההבראה הונחה בשנת 1923 ולתכנונו נבחר האדריכל המחונן יוסף ברלין. הוא תכנן את הבניין הדו קומתי בסגנון ניאו קלאסי שרווח אז בירושלים. ברלין הוסיף לבניין נופך מודרני – עם עמודי תמיכה עגולים בחזית. עמודים מרשימים אלו העניקו לבניין את כינוייו "הבית הלבן הירושלמי", בשל הדמיון שנוצר עם הבית הלבן בוושינגטון. עבודת הבנייה נעשתה כולה בידי חוצבים וסתתים יהודים. בחלוף 25 שנה מאז שהרצל נטע את השתיל במקום, ניטעו סביב בית ההבראה, מאות עצי ארז, ברוש ואורן, במטרה ליצור צל לנופשים, שאהבו לנוח בכיסאות ברחבה הקדמית ולהנות מהנוף לירושלים ולעין כרם.

שדרת הנשיאים בארזה (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1930 נבנה בסמוך לבניין הראשי בניין המנהלה בסגנון באוהאוס תל אביבי, והמתכנן היה שוב אדריכל רב מוניטין – לאופולד קרקואר. בשנים הראשונות להפעלתו של בית ההבראה, הוא שימש בעיקר לחולים במחלות מעיים וקיבה ולמבריאים מניתוחים. הזכות להבראה התחשבה תמיד במצב הסוציאלי של החברים, מעמדם בעבודה, בגובה ההכנסתם ומצבם המשפחתי. השתתפותם הכספית בדמי ההבראה היתה מינימלית, והם התקבלו בהמלצת הרופא האישי באזור מגוריהם. לכל אזור נקבעה מכסת הזכאים להבראה. בשנים הראשונות להפעלתו קלט המקום כ-500 מבריאים לשנה, ועם התרחבותו ובשנות שיאו – הגיע מספרם ל-2,000 בשנה. הנופשים זכו לבדיקות רפואיות יומיומיות. המזון היה מעולה וטרי (אספקת ירקות, פירות ועופות הגיעה מדי יום מקיבוץ קריית ענבים). למבריאים נקבע סדר יום מדויק והיתה הקפדה על שעות מנוחה קבועות. צוות ארזה דאג לתרבות ולחיי חברה: טובי המרצים הוזמנו לתת הרצאות בתחומים שונים, סופרים ידועים ארגנו סדנאות מעשירות בנושאים מגוונים.

יצוין כי ארזה לא היה המוסד הראשון שנועד להבראת פועלים. קדם לו בית הבראה עבור פועלים חקלאים, שהוקם בבית בביוף בשכונת הבוכרים. המקום פעל בין השנים 1923-1919, והיו בו 15 מיטות בלבד. ההחלטה להקימו בירושלים נבעה מריבוי בתי החולים בעיר, אך התברר כי איש מהמחלימים לא נזקק להם, וגם הוצאות האחזקה והמזון היו גבוהות בסביבה אורבנית. הלקחים מניסיון זה הופקו על ידי הוגי רעיון בית ההבראה בארזה – אברהם הרצפלד, ד"ר הלל יפה ומנחם אוסישקין – שהחליטו להקים אותו באזור כפרי, גבוה ורחוק משאון העיר. שלושתם זכרו את חזונו של בנימין הרצל שהמקום שאליו הביא אותו האיכר ברוזה, במעלה המושבה מוצא – הנמצא בגובה 700 מטר – מתאים להקמת מקום לנופש ולהבראה.

מבט אל החצר הקדמית (צילום: אדריכל גיורא סולר)

ארזה היוותה השראה להקמת בתי הבראה נוספים יוקרתיים שהוקמו במעלה החמישה, צפת, זיכרון יעקב וטבריה. משלהי שנות ה-70 החלו לקום בתי מלון ברמה גבוהה באזורים כמו ים המלח, סביב הכנרת, לאורך הים התיכון, שהחלו לתת את כל השירותים של בתי ההבראה ומעלה (כמו בריכות שחייה וקרבה לים). התפתחות זו הביאה לדעיכתם של בתי ההבראה וגרמה גם לסגירתו של בית ההבראה ארזה. פרויקט ארזה שנבנה על ידי חברת ארזים, סביב שני מבני בית הארחה המשומרים זכה להצלחה רבה הודות לאיכות הבנייה, הנוף והקרבה לירושלים. ברם, החברה התחייבה לטפח גם את עצי הארז והברוש שהיו בחזית בית ההבראה. למרבה הצער העצים לא קיבלו טיפול נאות, הוזנחו וגוועו. ב"שדרת הנשיאים" השתמרו רק מספר עצים, ובצמוד להם נמצאים השרידים מ"ארז הרצל" (הנתון בתוך תיבת הזכוכית השקופה) וגזע הדקל שנטע וולפסון. המועצה לשימור אתרים קבעה ליד כל עץ שנטעו נשיאי ישראל, ובסמוך לשרידי עצי הרצל וולפסון שלטי הסבר עם ציון שמות הנוטעים.