הפינה ההיסטורית: מרכז המבקרים שמציג את יופיה של ארץ ישראל

ארץ ישראל מתוארת בתנ"ך "כארץ טובה" – ומרכז בית קוקיה – מנסה להבליט את ייחודה ההיסטורי של הארץ ואת יופייה, על ידי מצגות אודיו-ויזואליות, תצוגה ארכיאולוגית של ממצאים הקשורים בשבעת המינים וסרטוני תלת ממד דוקומנטריים.

המרכז נפתח ב-2016 בביתה המפואר של משפחת קוקיה – מחלוצי הפעילות הכלכלית בתחומי הנדל"ן, בתי המלון והתיירות בירושלים. הבית הדו-קומתי נמצא ברוב אג"ן 10, בסמוך לבית אנה טיכו ומאחורי בניין העמודים ברחוב יפו – השייך למשפחת קוקיה ושבו שכנה בו בעבר התחנה המרכזית. הבית נרכש על ידי בנימין קוקיה, סוחר אמיד ובעל רשת חנויות וחלקות אדמה גדולות ואשתו רוזה, שהיתה בתו של הרב נסים אלישר ונכדתו של יעקב שאול אלישר, הרב הראשי של יהודי ירושלים. בנימין היה הנכד של אפרים יעקב הלוי קוקיאשווילי, שעלה ב-1870 מגרוזיה וידוע בחיבורו על התורה וחמש המגילות שנקרא "ליקוטי אפרים". בנימין ורוזה התגוררו בבניין עם שבעת ילדיהם בקומה הראשונה, והקומה השנייה הושכרה לשמש כמרפאתו של רופא העיניים המהולל, ד"ר אברהם טיכו, אשר התגורר בבניין הסמוך המפואר.

ההיסטוריה של בית קוקיה (צילום: אדם אקרמן)

בתה הבכורה של רוזה, אסתר (אסתרינה), נישאה בשנת 1911 לנסים ולירו, בן למשפחה מובילה בתחומי הבנקאות בעיר. אחותה הצעירה של אסתרינה, רחל (רשל), נישאה ב- 1930 למנשה אלישר, שהיה איש עסקים ודמות ציבורית מכובדת ויקיר ירושלים – ושימש גם כנשיא לשכת המסחר בירושלים. כך שלוש המשפחות הבולטות הספרדיות בירושלים שמוצאן בגירוש ספרד – היו לבאי ביתם של רוזה ובנימין קוקיה עד פטירתם בשנות ה-50 של המאה ה-20.

סיפורם של רוזה ובנימין מתועד במצגת מרגשת ומעשירה במרכז המבקרים, על ידי ראיונות עם נכדיהם ממשפחת קוקיה ואלישר. השיחות איתם מעניקים תיאור מפורט של בית יהודי ספרדי חם, אורחות חייהם וגם מתעדים את האורחים הנכבדים שאירחו ממשפחות מוסלמיות ידועות בעיר, כמו נשאשיבי וחוסייני.

הכניסה למרכז קוקיה (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1961 אפרים, אחיו של בנימין, מכר את הבית להסתדרות העובדים, וזו הפעילה בתוכו בית ספר אקסטרני. לאחר מספר שנים, ההסתדרות מכרה את הבית לעמותה נוצרית-אוונגליסטית בינלאומית C.F.I, שמרכזה בירושלים ובעלת סניפים רבים בעולם. העמותה מגייסת תרומות ומפעילה מתנדבים במגוון פרויקטים חברתיים לרווחת תושבי ישראל. חברי העמותה מונעים באידאולוגיה נוצרית-ציונית – שבאה לידי ביטוי בתמיכה במדינת ישראל. העמותה שיפצה את הבית והתאימה אותו למרכז מבקרים חינם – אשר במרכזו תצוגת ממצאים ארכיאולוגים, באדיבות רשות העתיקות, הקשורים בנושא שבעת המינים. התערוכה וגם הסרט עם צילומים מרהיבים במבט ממעוף ציפור, החולפת על פני שדות, מטעים ונחלים – מאירה את עברה הקדום החקלאי והדתי המפואר של הארץ ותקומתה משממונה – על ידי החלוצים והמפעל הציוני.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

צפיה במצגת "שבעת המינים" כמבוא לביקור במרכז – מזכירה למבקרים את ההבטחה שנתנה לבני ישראל שהם מובאים, "אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, מעיינות ותהומות היוצאים בבקעה ובהר" (דברים ח: ז). פסוק נוסף מביא פרוט שבעת המינים בהם התברכה הארץ: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח:ח). הדבש, הכוונה לתמר – כי "דבש התמרים" (סילאן) – שימש כסוכר של ימי קדם. מובטח לבני ישראל כי במידה וידעו לעבד היטב את אדמתם ולגדל את עצי הפרי, אזי "לא במסכנות תאכל בה לחם ולא תחסר כל בה" (דברים ח: ט). שבעת המינים היו לסמל המאפיין את "הארץ הטובה" ולחלק ממחזור החיים של תושביה ולשאיפה לחיות בה לבטח: "איש תחת גפנו ותאנתו". המסורת היהודית מייחסת חשיבות רבה לשבעת המינים והם שמשו גם במנהגים הקשורים לארץ ישראל כמאפיינים של חגים ולעיטורים. כל אחד מהמינים היה קשור לעונה החקלאית המתאימה לו – כפי שהדבר חרוט בלוח גזר. זהו לוח אבן גיר (מידותיו 11X7 ס"מ) שהתגלה בשנת 1908 ב"תל גזר". הוא כתוב בכתב עברי קדום ובו מתוארות פעולות חקלאיות הנעשות מידי חודש ולאורך השנה. הלוח מפרט את החודשים הראויים לזריעה, לקציר לאסוף ולקטיף הפרות. הוא מתוארך למאה העשירית – ועותק ממנו נמצא בתצוגה הארכיאולוגית במרכז המבקרים. הלוח מלמד כי השנה בתקופה העתיקה הייתה שנה חקלאית – והלוח העברי בן ימינו התגבש מאוחר יותר.

תצוגה ארכיאולוגית בבית קוקיה (צילום: אדם אקרמן)

המצגת מוגשת על ידי מיטב מדריכי שמורת הטבע נאות קדומים, ומומחים לייצור יינות, שמן זית, טיפוח עצי פרי וגידולי חיטה ושעורה. ניתן ללמוד מהם על מעלותו של כל פרי ומה הוא מסמל. מושגים כמו גדיד (קטיף תמרים), ארייה (קטיף תאנים) ומסיק זיתים – מקבלים במצגת ביטוי חי וציורי. המומחים מזכירים את פועלו של אהרון אהרונסון, שבשנת 1906 גילה את "אם החיטה" – חיטת הבר הקדומה – בשדה ליד ראש פינה. תגליתו מאפשרת להשביח את החיטה התרבותית הקיימת, בעזרת חיטת הבר והופך אותה לעמידה ומזינה יותר. גילוי חיטת הבר שהיא בת 10 אלפים שנה בארץ, הוכיח כי התרבות האנושית צמחה במזה"ת [כי החיטה היא צמח התרבות העתיק ביותר של האנושות. נציין כי כבר ב 1873, במורדות החרמון נתגלו אלומות של חיטת הבר, וכן נתגלה על ידי רבקה, אחותו של אהרונסון, שדה רחב ממדים מהחיטה הקדומה במורדות הכרמל הדרומי.

בין המוצגים בתערוכת הקבע של רשות העתיקות: מטבעות עתיקים מעוטרים בדגמי שבעת המינים, נרות חרס מקושטים בדגם של שריגי גפן הנושאים אשכולות ענבים, גלוסקמאות (תיבות לליקוט עצמות לאחר פטירה), שחרוטים עליהם ענפי עץ הזית , כלי בזלת לבחישת דגנים, קנקני ענק לאגירת חיטה ועוד. תלויה מפה של מדינת ישראל עם יישובים נושאי שמות שבעת המינים. כאמור נמצא עותק של לוח גזר – שתבליט ממנו מוצג גם באגף הארכיאולוגיה במוזיאון ישראל ( האורגינל נמצא במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול).

בול יום ראשון (צילום: אדם אקרמן)

הסרט התלת ממדי שנקרא "הארץ הכל כוללת", מביא גם בנוסף לסיפור שבעת המינים, את סיפורה של ירושלים כעיר קדושה לשלושת הדתות. מוארת ההיסטוריה של ירושלים מימי קדם – דרך חורבן בית ראשון ושני – עד הפיכתה לבירת מדינת ישראל ואיחודה של העיר ב-1967. באחרונה הוכנה גם מצגת על רחוב הנביאים הסמוך לבית קוקיה – שהוא רחוב של מפגש דתות, לאומים ותרבויות. רחוב שיוקרתו נבעה בעיקר שלאורכו ובסביבתו, שכנו מרבית הקונסוליות ובתי החולים. רחוב בעל צביון אירופאי שרבים מבנייניו מעוטרים עם פסוקים מהתנ"ך – בשפות שונות: עברית, ערבית, גרמנית, צרפתית, רוסית ואמהרית (אתיופית). באמצעות מצגת זו על תולדותיו של הרחוב ורוח התנ"ך השורה על בתיו בזכות פסוקים, שמות ומוטיבים שונים מהמקרא – מקווה בית קוקיה, המקדש את סיפורם של שבעת המינים – לעודד מבקריו לטייל ברחוב, שזכה לשם התנ"כי "הנביאים".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".