הפינה ההיסטורית: הצריף שהפך לאתר מורשת לאומי

יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, ורעייתו רחל ינאית, שניהם מחלוצי העלייה השנייה, בחרו עם עלייתם ארצה לקשור גורלם בירושלים. הם הכירו ברוסיה, בהיותם חברים במפלגת פועלי ציון, אך עלו לארץ ישראל בנפרד, הוא בשנת 1907 והיא כעבור שנה. דרכיהם הצטלבו בירושלים.

הצעירים שהגיעו ארצה בראשית המאה ה-20, היו עם מוטיבציה ציונית וערכים סוציאליסטים ורצון רב לעבודה חקלאית. רובם פנו למושבות בגליל ולאורך הכנרת, ורק בודדים, בהם כאמור יצחק ורחל ינאית, בחרו בירושלים. ירושלים של אז היתה עיר קטנת ממדים, מוזנחת וענייה, עם קהילה בת 40 אלף יהודים (מתוך 65 אלף תושבים), ששלטה בה הקנאות והשמרנות של אנשי הישוב הישן. ברובם חיו מכספי החלוקה, תוך שמירת אורח החיים הגלותי המסורתי.

רחל ינאית החליטה לפעול יחד עם יצחק בן צבי להפצת ההשכלה והחייאת התרבות העברית, לקידום חקלאות ומלאכות בכל ענף ומקצוע ולארגון הגנה עצמית. יצחק וינאית בן צבי התגוררו תחילה בשכונת החבשים, שבתחילת המאה ה-20 התיישבו בה משכילי ירושלים דאז ובנייני הרחוב הראשי (כיום אתיופיה), היו לערש היישוב היהודי החדש בירושלים. הם הצטרפו למעין קומונה, יחד עם מייסדה בוריס שץ שהקים את בצלאל.

יצחק וינאית בן צבי (צילום: באדיבות ארכיון יד בן צבי)

הקבוצה נקראה "ירושלים החדשה". יצחק וינאית בן צבי היו בין מקימי הגימנסיה העברית ברחביה (1909), ושניהם היו מהמורים הראשונים בה. יצחק היה גם חבר בארגון השמירה העברי הראשון "בר גיורא" (ב-1907). החל מ-1910 ינאית ויצחק בן צבי, יחד עם דוד בן גוריון – והסופר יוסף חיים ברנר, החלו להוציא לאור את השבועון הסוציאליסטי "אחדות", עד לסגירתו ב-1915 על ידי השלטון העות'מאני.

רחל ינאית ויצחק נישאו רק בשנת 1918 עם סיום מלחמת העולם הראשונה. יצחק בן צבי ועמו דוד בן גוריון יצאו ללמוד משפטים בקושטא (ב-1912) וחזרו ארצה, עם פרוץ המלחמה ב-1914. הם גורשו על ידי הטורקים ועברו לארצות הברית, שם גייסו מתנדבים לגדודים העבריים. בחוזרו ארצה בן צבי היה פעיל בחיזוק האוכלוסייה היהודית בירושלים, וחבר בוועד "הקהילה ליהודי ירושלים". כמו כן היה חבר בוועד הלאומי והארצי והיה ממקימי ארגון "השומר" בשנת 1920.

הצריף (צילום: אדם אקרמן)

עם הקמת שכונת רחביה ב-1922, עברו בני הזוג בן צבי להתגורר בשכונה, בהיותו חייל משוחרר מהצבא הבריטי, זכה יצחק לקבל חלקי שני צריפים מפורקים של הצבא האוסטרי ממלחמת העולם. חברי גדוד העבודה בוני רחביה, הקימו על מגרש שבני הזוג רכשו מכספם (ברח' אבן גבירול 10) צריף בן שישה חדרים, בו גרו עמם הוריה ואחותה של רחל. עלות המגרש היתה גבוהה ולא נותר לזוג בן צבי די כסף לבנות עליו בית, וכך הסתפקו בצריף שצופה בנייר זפת מסוייד למניעת רטיבות. למרות זאת, בחורף נזלו מי גשמים פנימה וטפטפו לקערות אמייל – שפוזרו בין החדרים.

ליד הצריף הקימה רחל האגרונומית, משק פועלות ומשתלה, והכשירה עולות חדשות במקצועות החקלאות. הצריף פעל 26 שנה והתקיימו בו ישיבות של "ההגנה", של ההסתדרת, אחדות העבודה, מפא"י והוועד הלאומי. בו זמנית, בפינה צנועה בצריף, התמיד יצחק בן צבי במחקריו על תולדות ארץ ישראל וקהילות ישראל במזרח. בשנת 1950, פורק הצריף והוקם בית דירות שבקומתו התחתונה – בדירת שלושה חדרים התגוררה משפחת בן צבי. על יתר השטח נבנה בית החלוצות על מנת לתת קורת גג לפועלות. בשנת 1928 עבר משק הפועלות לתלפיות ורק המשתלה המשיכה לפעול. הצריף שפורק הועבר לקיבוץ בית קשת בגליל התחתון ומשמש כאתר הנצחנה לבנם של הזוג בן צבי, עלי, שנפל במלחמת העצמאות בגיל 24 בהגנה על הקיבוץ. יצוין כי בפרעות 1929 חילקה ינאית בן צבי מוטות ברזל, שהוחבאו בצריף, לגברי השכונה להגנה מפני הפורעים הערבים. זאת ועוד, מתחת לבניין בית החלוצות, בעת שיפוצו ב-2006, נתגלה סליק עם נשק. בנם הבכור עמרם (1922-2015) בדומה לאחיו, היה בעל תודעה של מסירות והקרבה בהגנה על הארץ. הוא שירת במלחמת העצמאות בגדוד "מוריה" (חטיבת עציוני). קודם לכן בזמן מלחמת העולם השנייה, התנדב ל-6 שנות שרות בפלוגות התובלה הבריטית, סייע בהברחת נשק ארצה ובהעלאת פליטי השואה.

עיטורי חלונות בצריף (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ב-3 בדצמבר 1952, חודש לאחר פטירתו של הנשיא חיים וייצמן, נבחר יצחק בן צבי לנשיא המדינה. ממשלת ישראל הציעה למשפחת בן צבי בניין מפואר לנשיאות – את וילה שוקן בטלביה, אולם, ינאית ויצחק לא הסכימו לגור בווילה מפוארת ודרשו לחיות בבית צנוע, שלידו יוקם צריף לקבלת אורחים. ינאית בן צבי אמרה: "המוני העולים יושבים באוהלים, בפחונים ובמעברות – ומן הראוי שבית הנשיא יהיה צריף". אי לכך, הממשלה החליטה לקנות ממשפחת ולירו את ביתם ברח' אלחריזי 17, הקרוב לבית החלוצות, על מנת שישמש למגורי ומשרדי בית הנשיא. בסמוך לו הוקמו שני צריפים "שבדים", שנועדו לקבלות פנים ולאירועים ממלכתיים. אדריכל הגנים של קריית הממשלה תכנן במקום גן עם מדשאות, שיחים ועצי נוי, שהוקף בגדר אבן. יצחק בן צבי שימש כנשיא 2 כהונות ואף נבחר לכהונה שלישית. ברם, הוא נפטר באפריל 1963 – ובצריף המשיך להשתמש הנשיא זלמן שז"ר – עד חנוכתו ב-1971 של משכן נשיאי ישראל הנוכחי.

הצריף – מבט מבפנים (צילום: אדם אקרמן)

צריף בית הנשיא הייחודי שופץ בשנת 2010, במימון משרד ראש הממשלה, שכלל אותו בין אתרי המורשת הראויים להערצה. השימור נעשה באופן קפדני ומדוקדק. הצריף משמש כיום כאולם הרצאות של יד בן צבי – ומשמר את המזכרות הבולטות ועבודות האמנות שהביאו עולי הרגל למקום. ינאית ויצחק בן צבי קבעו את המנהג של סוכה פתוחה וקיבלו את עולי הרגל בשמחה. בצריף בולט השטיח הרקום רחב הממדים, המעוטר בהשראת "שיר השירים" ומציג דמויות תנכ"יות לצד שבעת המינים. בכל ראש חודש נהגו הנשיא ורעייתו לכנס בצריף את אחת מנציגי עדות ישראל, ולהקדיש את המפגש להכרות מעמיקה עם תרבותה ומנהיגיה. הפסוק המופיע על הקיר המרכזי מבטא זאת הייטב: "כה אמר ה', הנה אני לוקח את בני ישראל… וקיבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ" (יחזקאל י"ז: כא).

הצריף (צילום: אדם אקרמן)

פשטות וצניעות אפיינו את הצריף, וינאית בן צבי קבעה שהעיצוב יבטא את ערכי רוח האומה מאז ומתמיד. עיטוריו ורהיטיו בנויים על טהרת תוצרת הארץ, ובמשימה זו סייעה אחותה של ינאית, הפסלת בתיה לישנסקי, שאף תרמה מנורת עץ מגולפת הנמצאת עד היום באחד מפינות האולם. על חלונות הזכוכית מופעים ציורי שבעת המינים, על הקיר הדרומי בולט סמל המדינה מחוטב מעץ. מאחורי ויטרינות זכוכית נמצאות עבודות מפעל "משכית", מזכרות שונות – ואוסף מאלבומי צילומים משפחתיים ורשמיים מוצגים על מדפים.

בית הנשיא שיקף את רוחה של המדינה בעשורים הראשונים להקמתה, את החלוציות וההסתפקות במועט של הזוג הנשיאותי. יצחק בן צבי סרב לקבל העלאת משכורת הנשיא – ורק בזמן שהותו בחו"ל הזדרזה הכנסת (בדצמבר 1962), להגדיל את שכר הנשיא פי שלושה. בחוזרו מהביקור בחו"ל, החליט יצחק בן צבי לתרום מחצית משכרו, למפעלי מחקר לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל. מוסד יד בן צבי הכולל במתחמו גם את בית ולירו, בית החלוצות ואת הצריף הנשיאותי – מוכר כמוסד ממלכתי ופועל על פי חוק שנחקק בשנת 1964. בפעולותיו המגוונות כמו הרצאות, סיורים, ימי עיון ומחקר – משמר ומשקף המוסד את אישיותו של יצחק בן צבי כנשיא עממי ואהוב על כל שדרות העם – ואת פועלו בחקר קהילות ישראל, אהבתו הרבה לירושלים ומעורבותו הרבה בקידום יעדי הציונות.

יצחק בן צבי החליט בצוואתו שלא להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. הוא ורעייתו נקברו כאחד האדם, בחלקה מגודרת בהר המנוחות.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".