הפינה ההיסטורית: סודות ירושלים ברומא

הכנס השנתי ה-24 של מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, שמתקיים ברציפות מאז שנת 1979, ומהווה את גולת הכותרת של הפעילות הארכיאולוגית של מכון מגלי"ם – היה תזכורת לאתרי החורבן של ירושלים ברומא. הובלט בכנס סיפורם של בתי הקברות החבויים, התת קרקעיים (קטקומבות), בהם נקברו גם אלפים מהשבויים שהובאו לרומא בנפול יהודה, והועסקו במפעלי בנייה ראוותנים, שהיוו שיר הלל לגדולתה של האימפריה הרומית. רומא התעשרה במבנים מרשימים, העומדים כ-2000 שנה, משנות 70 לספירה, השנה בה חייליה החריבו את ירושלים ושרפו את בית המקדש, ועומדים עד היום במוקד התיירות לעיר.

הפורום רומנאנוס, הפורום הרומי, היה המרכז ההיסטורי של רומא מהמאה ה-7 לפני הספירה עד קריסת האימפריה במאה ה-5 לספירה, התרכזו בו הפעילויות התרבותיות והדתיות החשובות בעיר. בשטח של כמה מאות מטרים, בין גבעת הקפיטול לגבעת הפלטין, ניתן למצוא עד היום מקדשים, בזיליקות ומרכז שלטון כמו בניין הסנאט או הארמון הקיסרי – חלקם במצב שימור טוב וחלקם רק בשרידים. שלושת המבנים השמורים ביותר והמבוקרים ביותר, נבנו על ידי בני השושלת הקיסרית הפלווית – אספסיאנוס וטיטוס – שדיכאו באכזריות את המרד הגדול שפרץ ביהודה, וביחד עם דומיטיאנוס הבן הנוסף, שהמשיך את מלאכתם כקיסר – והנציח את ניצחונם בשלושה מבנים מרשימים. שנים מהמבנים, שער טיטוס והקולוסאום עומדים על תילם עד היום, ואילו השלישי, מקדש השלום, לא שרד. במקדש הופקדו יחד עם אוצרות שלל ואמנות אחרים, כלי הקודש שנלקחו מבית המקדש בירושלים. ממפה עתיקה ותיאור של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (שכונה פלווייוס בשם שושלת הקיסרים שתיעד), ידוע שהיה מהמפוארים במבני רומא. המבנה העוצמתי ביותר, הקולוסיאום האליפטי הענק, היה אמפי-תיאטרון שיכול היה להכיל כ-50 אלף מקומות. הוא נבנה כמקום שעשוע להמונים, כזירת התגוששות לגלדיאטורים ולחיות טרף. למרבה הצער הוא הוקם מכספי ביזת הזהב של יהודה. שלט ההנצחה מעליו סיפר על סנטור רומאי ששיקם אותו, אך תוך בחינה מדוקדקת יותר, התברר בשלהי במאה ה-20, שתחתיו היתה כתובת קדומה שנוסחה: "הקיסר טיטוס – ואספסינאוס ציוו להקים את האמפיתיאטרון החדש מכספי השלל במלחמה". הוא קרוי גם "האמפיתיאטרון הפלווי".

כנס סודות ירושלים ברומא (צילום: אדם אקרמן)

הדגש בכנס הנוכחי בעיר דוד, היה על הארת העולם הנסתר של רומא העתיקה. מדובר במערכת קברים תת קרקעית, הקטקומבות, שנחצבו לא במרכז העיר אלא בשוליה ובדרכים המובילות ממנה. זהו מבוך עצום תת קרקעי שבו נקברו בעיקר נוצרים ויהודים, בכוכים תת קרקעיים.

הקטקומבות הנוצריות נחקרו יותר וחלקן הפך למקודש, כי נקברו בהן הנוצרים הראשונים ברומא שנצלבו והיו לקדושים. הקטקומבות היהודיות רוכזו בעיקר בשני אזורים: האחד בויניה ראנדאניני בדרום רומא, והשני וילה טורלוניה בצפון מזרח העיר. בראנדאניני שעל דרך אפיה, שלצידה נקברו רומאים רבים. הקטקומבות היהודיות מתוארכות למאות ה-2 עד ה-4 לספירה. בוילה טורלוניה חופר מאז 2017 הארכיאולוג יובל ברוך, שגילה שמתוך 60 קטקומבות ישנן 5 יהודיות. בשני האתרים בנויים מפלסים מרובים של חדרי קבורה, המעוטרים בסמלים ובכתובות יהודיות. הקטקומבות שבהן חופר יובל ד"ר ברוך, מתועדות בין המאות ה-3 ל-4 לספירה. הן מפוארות ביותר ומעוטרות בפרסקות ושפע איורים של סמלים יהודיים, כגון מגילה, מנורת, שופר, לולב, אתרוג ורימון. הכתובות הן בעברית, ארמית, לטינית ויוונית. החוקר ההולנדי קלאוס ואן בורג, שחקר קודם לכן גם מספר קטקומבות בוילה טורלוניה בעזרת פחמן 14, הוכיח כי הקטקומבות הן מהמאה ה-1 לספירה והניח כי קבורים שם יהודים שהשתתפו בבניית הקולוסיאום.

הקולוסיאום ברומא (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

חקר הקטקומבות היהודיות מגלה כי על גדות הטיבר התקיים היישוב היהודי העתיק ביותר באיטליה ובאירופה. סוחרים יהודים הגיעו לרומא מארץ ישראל ומאלכסנדריה כבר לפני כ-2200 שנה (בשנת 177 לפנה"ס). משלחות מבית החשמונאים באו לפגישות עם שליטי רומא כדי לקשור קשרי ידידות. הראשונה שבהן היתה בשליחות יהודה המכבי, בשנת 161 לפנה"ס. בשנת 63 לפנה"ס איבדה ממלכת החשמונאים את עצמאותה בשל מלחמת אחים וירושלים נכבשה בידי פומפיוס, שהגלה לרומא כרבבת שבויים. טיטוס לאחר החרבת ירושלים ודיכוי המרד הגלה לרומא כ-90 אלף שבויים. בהדרגה שבויים אלו נפדו על ידי הקהילה היהודית והיו לאזרחים רומיים. קל לשער את הכאב והטראומה של יהודי רומא, שחזו במצעד הניצחון שקיימו אספסיאנוס וטיטוס כאשר חיילים רומיים נושאים את כלי בית המקדש. צעדו גם שבויים ולוחמים מיהודה, שנבחרו בשל קומתם ויפי תוארם. שני מנהיגי המרד, שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב הובלו אף הם, כאשר הראשון הוצא להורג והשני הושם בכלא עד סוף ימיו. מקדש השלום בו הופקדו כלי בית המקדש, החל להבנות מיד בתום החגיגות, ובשנת 75 הושלמה בנייתו. ספר התורה ופרוכת הארגמן של הדביר, החליט אספסיאנוס לקחת לארמונו. היכל השלום נבזז בשנת 410 על ידי הויזגותים (מלבד מנורת הזהב), אך נחרב סופית בשנת 435 בפלישת הוונדלים לרומא.

עיטורי פרסקות וטיח בקטקומבה יהודית ברומא (צילום: באדיבות עמותת אלעד)

שער טיטוס הוקם 12 שנים מאוחר יותר בשנת 82 על ידי אחיו דומיטיאנוס. הוא נבנה באמצע רחוב ויה סקרה (הדרך הקדושה), שבה עברה תהלוכת הניצחון על יהודה. בראשו נמצא תבליט המתאר את האלהתו של טיטוס. בשני תבליטים פנימיים נוספים, מתוארת תהלוכת הניצחון משנת 71: באחד מהם רואים את החיילים הרומים נושאים את שלל המלחמה, ובשני טיטוס רוכב עטור ניצחון במרכבת סוסים. התבליט המפורסם מציג את שלל הביזה מבית המקדש כאשר החיילים הרומים עטורי זרי דפנה לראשם נושאים את מנורת שבעת הקנים, שולחן לחם הפנים (או מזבח הזהב), מחתות קטורה וצמד חצוצרות הכסף.

מטבע 'יהודה השבוייה' (צילום: באדיבות החברה הישראלית למדליות ולמטבעות)

בכנס קודם של מחקרי עיר דוד וירושלים, הציג פרופ' סטיבן פיין, ראש לימודי ישראל בישיבה אוניברסיטה בניו יורק, תגלית חדשה במחקרו פורץ הדרך, בפרויקט שער טיטוס. צוות המרכז בשיתוף פעולה עם הגוף המפקח על המורשת הארכיאולוגית של רומא, ביצע סריקה תלת ממדית של תבליט אוצרות בית המקדש, באמצעות סורק מהמתקדמים בעולם. ישנם מקורות רבים קדומים על צביעת פסלי שיש, ואומנם הסריקה הבוחנת כל תג ותג, בדיוק עד מילימטר גילתה שארית צבע צהוב על קנה המנורה ובקדמת בסיסה. החוקרים הופתעו ממידת השימור המעולה של התבליט והסריקה הראתה פרטים שנמנעו מראייה בדורות קודמים. חברה ליצירה ויזואלית של ההיסטוריה, סייעה ביצירת שחיזור משוער של הפוליכרומיה של התבליט, המאפשרת לדמיין את הססגוניות של תהלוכת הניצחון.

עיטור תקרה בקטקומבה יהודית ברומא (צילום: באדיבות עמותת אלע'ד)

ב-30 בנובמבר 1947, ביום שאחרי הכרזת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל (כ"ט בנובמבר), מאות מיהודי רומא המרוגשים, התכנסו ליד השער לתפילה. בראשות הרב של רומא הם צעדו דרך השער, בכיוון ההפוך לתהלוכת הניצחון הרומית, שהיתה 1877 שנה קודם. כל אותם השנים יהודי רומא נמנעו מלעבור דרכו וראו בו סמל של ראשית החורבן. כעת הם עברו בו כהתרסה לטיטוס מחריב ירושלים, כאשר מצעדם מסמל להם את ראשית גאולת העם ושיבה לארצו.