הפינה ההיסטורית: כך הפכה ירושלים למרכז התחדשות השפה העברית

התמזל מזלה של ירושלים וגדולי הבלשנים והמילונאים העבריים, החל ממחדש השפה אליעזר בן יהודה, חיו ויצרו בעיר.

בשנה שעברה, כידוע, מלאו 100 שנה לפטירתו של אליעזר בן יהודה (1922). בשנה הבאה, 2024, יצוין יום פטירתו של אברהם אבן שושן. המילונאי ראובן אלקלעי, שהלך לעולמו בשנת 1976 – נבדל משני ענקים אלו שעומדים בשורה ראשונה של אבירי השפה העברית המתעוררת, בכך שהוא היה יליד ירושלים.

בעוד שבן יהודה ואבן שושן זכו להנצחה והוקרה רבה, אלקלעי יזכה רק החודש, שרחוב בירושלים יקרא על שמו. אלקלעי, למי שלא מכיר את פועלו, חיבר מילון עברי שלם, לקסיקון לועזי-עברי חדש ואוצר לפתגמים ומימרות מהספרות העברית, לכל רבדיה ותקופותיה (תחת השם: דברי חכמים). אולם הוא ייזכר בעיקר בזכות מילוניו: העברי-אנגלי, האנגלי-עברי, שסייעו לרבבות תלמידים והיו הנפוצים ביותר בארץ משנות ה-60 של המאה שעברה – ועד אמצע שנות ה- 90.

אליעזר בן יהודה (צילום: מתוך ויקיפדיה)

קשה הייתה מלאכתם של המילונאים. הם פעלו בעידן שלא היה בו מחשב, ומלאכתם נעשתה בכתב יד או בהדפסה במכונת כתיבה מסורבלת. איסוף החומר ועיבודו נעשה על גבי אלפי פתקים, ונמשך עשורים ארוכים (בעזרת בני משפחה או תלמידים).

אליעזר בן יהודה הספיק בחייו רק חמישה חלקים ממילונו (האותיות א'-ל'), ועל כן, רק ב-1959, השלימה האקדמיה ללשון עברית את מפעל חייו המכיל 16 כרכים.

אברהם אבן שושן, שהמהדורה הראשונה של מילונו הופיעה בשנת 1947, זכה לראות מהדורות רבות ממנו. מילונו זכה לשני קובצי השלמות לאחר מותו, והוא מתעדכן כל הזמן גם במהדורה דיגיטלית.

ראובן אלקלעי, בשל עיסוקו בתרגום אנגלית-עברית, חש בפער הגדול בין הלשונות – ובעושרה של האנגלית לעומת המחסור במילים מודרניות בעברית. הוא הוקיר מאד את פעילותם של בן יהודה ואבן שושן, ולכן היסס רבות טרם החליט לחבר גם מילון עברי-עברי. לבסוף התמסר למלאכה ובמילון שכתב, ישנם יותר ממאה אלף מילים. הוא חידש 323 מילים שנקלטו בעברית המודרנית. הידועה שבהן היא המלה "צנע" (הרבה לפני תקופת הצנע של דב יוסף) – כאשר הוא דלה אותה מתוך ספר מיכה ("הצנע לכת עם אלוהיך" ל:ח). ואכן מלה זו מתאימה להעיד עליו כאדם צנוע, שהתרחק מתשבחות, שרק רצה לשבח את השפה העברית.

ראובן אלקלעי (צילום: באדיבות המשפחה)

חרף הצלחת מילונו, לא זכה פועלו של אלקלעי להארה מספקת. הוא התחיל בחיבור מילונו רק אחרי הגיעו לגיל 42, ושני עשורים קודם לכן בחייו, עבד בשרות לשכת העיתונות המנדטורית, כצנזור ומתורגמן. עם קום המדינה היה לעורך שנתון הממשלה, ושאיפתו להיות למחנך לא ההתממשה. ילדיו של אלקלעי, בשיתוף האקדמיה ללשון העברית, הקימו יד לאביהם בספר על ספור חייו: "אוצר המילים" (שחיברה סמדר ברק). כאמור, רק בשנת 2023 זוכה אלקלעי, באיחור רב, לקריאת רחוב על שמו בירושלים.

מילונו של ראובן אלקלעי (צילום: אדם אקרמן)

אליעזר בן יהודה (1922-1848) הקדיש למעלה מ-40 משנות חייו (נפטר בגיל 54) להחייאתה של הלשון העברית. הוא עשה זאת תוך מאבק עקשני בכל אלו שהערימו מכשולים בדרכו, ביניהם קטני אמונה, שהתייחסו בספקנות לאפשרות מימוש חלומו. הקנאים הדתיים, אנשי הישוב היישן, לחמו בו בשל השימוש החילוני בעברית, והוא רב על זכות הלשון העתיקה, לחזור להיות מדוברת. בחיי היומיום.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הוא לא זכה שביתו יישמר כמוזיאון. העובר על פני הבית בו התגורר ונושא עיניו כלפי מעלה, רואה כיום לוח הנצחה שהוצהב בגובה רב על ידי עיריית ירושלים, זאת לאחר שניסיונות רבים קודם לא צלחו, והוא נעקר בכל פעם בידיים אלימות. צאצאי הקנאים החרדים, שרדפו אותו עד חורמה בחייו, ממשכים לשנוא אותו גם לאחר מותו. עקשנותו וקנאותו עמדו לו, ואת הצלחת החידוש בשימוש בשפה העברית כמדוברת, יש לייחס לו.

אברהם אבן שושן (1984-1906), נולד במינסק, בלארוס, לארץ עלה כשהיה בן 18. הוא נחשב, בצדק, לממשיכו של אליעזר בן יהודה. הוא התקבל ללימודים בבית מדרש למורים בהנהלתו של דוד ילין, והוסמך להוראה. אבן שושן החל לעבוד בבית הספר היסודי הסמוך בבית הכרם. משך 20 שנה היה למורה ביסודי וייסד עיתון ילדים ("עיתוננו"), ובו זמנית לימד בתיכון בית הכרם. תוך כדי העבודה למד גם באוניברסיטה העברית לשון עברית, תנ"ך וספרות. אבן שושן היה מודע שלתלמידי ישראל אין מילון נאות למושגים מדעיים, ולעולים חדשים חסר מילון בסיסי. על מנת לעשות את העיון במילונים שהחל בהם לנעימים ומושכי עין, הוא החליט שהם יהיו מאוירים בציורים וברישומים. בספרו לילדים כמו "מאה פלא ופלא", וסדרת חוברות "עולם ומלואו", הגביר לתלמידים את האהבה וההבנה במדע.

אברהם אבן שושן בחדר עבודתו (צילום: באדיבות אורית אבן שושן)

בין השנים 1952-1947 יצאה לאור בהדרגה המהדורה הראשונה של יצירתו העיקרית לכל שכבות העם "מילון חדש". בשנת 1951 מונה לראש לשכתו של שר החינוך בן ציון דינור, ולאחר מכן היה למנהל המחלקה להנהלת הלשון במשרד החינוך. אבן שושן נודע בעיקר כמנהל בית מדרש למורים ע"ש דוד ילין (1967-1953), שבו החל לימודיו בהגיעו ארצה. משנת 1974 היה לחבר באקדמיה ללשון העברית, ובכך שילב הוראה בעבודה ציבורית ואקדמאית. הוא זכה בפרסים ובהערכה על מפעליו, ובהם פרס ישראל. כיכר נקראה על שמו ברחוב שטראוס ופרס ירושלים לחוכמת ישראל הוענק לו. שמו היה למילה נרדפת למילון הרווח ביותר בישראל. חידושו היה לא רק בזה, שהביא ובטא את הלשון של ימינו, אלא הפך את הלשון החיה לעיקרית – ולא רק כשכבה נוספת של לשון המקורות הקדומים.

אברהם אבן שושן עבר בשנת 1951 עם משפחתו, משכונת מקור ברוך לשכונת קרית משה (בלוק 11). באותם זמנים נחשבה קרית משה לשכונה יוקרתית עם ריכוז אינטלקטואלים רבים. אחד מגושי הבניינים, זכה לכינוי "בלוק המורים". התגוררו במקום בין השאר, ההיסטוריונים מיכאל איש-שלום ומיכאל זיו, מנהל גימנסיה רחביה זבולון תוחמן, המורים בתיה ויצחק שלו (הוריו של מאיר שלו) ומחנכים רבים נוספים. הדייר הבולט בבלוק היה פרופ' בן ציון דינור, שר החינוך דאז. בשנת 1972 עברה משפחת אבן שושן לרחוב ניל"י (בסמוך לרחוב הפלמ"ח).

מילון אבן שושן (צילום: אדם אקרמן)

יצוין גם פועלו לחקר השפה של המחנך והבלשן הירושלמי, ראובן סיוון (1994-1912). אף הוא היה בוגר בית המדרש למורים ע"ש דוד ילין. סיוון ליווה את כתיבת מילון אבן שושן מראשיתו, והיה בצוות ההשלמה של הקובץ הראשון והשני של המילון, לאחר פטירת המחבר. סיוון ידוע בזכות תיקוני הלשון ששקד עליהם בהתמדה, וחיבר את הספר " תצלצל שפתינו". הוא גם חידש מילים לשפה העברית, והיה ממייסדי האגודה הישראלית לבלשנות. שנים רבות עסק בהוראת השפה ושיפור השימוש בה, בבתי ספר ובמכללות להכשרת מורים – ובעיקר במדרשת דוד ילין.