הפינה ההיסטורית: הממצא הארכיאולוגי המרהיב באזור ממילא

מתחת לעמודי הכביש "המרחף" מול שער יפו, נמצאים ממצאים חשובים מהתקופה הביזנטית בעיר. היורדים מכיכר צה"ל לאורך הטיילת הצמודה לחומה לעבר שער יפו וממשיכים בחצי הדרך (מול המלון 'פנינת ירושלים' העזוב) – יראו את החלל הענק הנמצא מתחת לקטע הכביש המוגבה על עמודים. הכביש נראה מעין גשר מעל לחלל, שכאשר מגיעים אליו, מופתעים לגלות עולם נסתר, קריר ומשרה שלווה – בניגוד מוחלט לכביש הסואן שמעליו.

כאשר העיניים מתרגלות לאפלה החלקית, כי קרני השמש לא חודרים פנימה, נראים לפתע שרידים ארכיאולוגים מפתיעים. במקום היה בית מרחץ ציבורי מהתקופה הביזנטית, על כל מערכת החימום שלו (היפו-קאוסט – רצפה תלויה על עמודונים של אבני חרס). כמו כן רואים את החדר החם (קלדריום), מתקן השירותים, בור מים ותעלות להובלת מים. בית המרחץ, שהיה מחוץ לחומת השער הביזנטי (כ-20 מטרים מדרום לשער יפו העות'מאני של ימינו) צרך מים רבים, שאותם הוא קיבל מאמת המים, ששרידיה התגלו ברחוב ממילא, שחיברה את בריכת ממילא ההרודיאנית (הנמצאת כיום בגן העצמאות) עם הבריכה הקרויה 'בריכת חזקיהו'. בריכה זו נמצאת לפנים מו החומה – בתחילת רחוב דוד היוצא מרחבת שער יפו.

עמודי בית המרחץ הביזנטי (צילום: אדם אקרמן)

בית המרחץ נבנה כחלק מהרובע הביזנטי, שהוקם ממערב לחומות העיר ומחוצה לה. היתה זו פעילות נדרשת שנבעה מן הצרכים הגדלים של ירושלים – בשל גידול במספרם של עולי הרגל הנוצרים לירושלים. התקופה הביזנטית בעיר החלה למעשה בשנת 326 לספירה – עם ביקורה של הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, שהפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית. היא נשלחה לירושלים בשליחות בנה, לחפש שרידים נוצרים בעיר וסביבתה. הלנה הגיעה לעיר הרומית האלילית אליה קפיטולינה, שהקיסר אדריאנוס בנה בשנת 136, לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. במקום המשוער של קבר ישו מצאה הלנה מקדש לאלה וונוס. היא צוותה להרוס אותו והקימה במקומה את כנסיית הקבר – שנחנכה בשנת 335 בטקס מפואר.

החלל באזור שער יפו (צילום: אדם אקרמן)

על פיתוחה המואץ של ירושלים והתעצמותה כעיר נוצרית, וריבוי הכנסיות שהוקמו בה – ובראשן כנסיית "נאה" האדירה, שהושלמה בשנת 543 לספירה על ידי הקיסר יוסטינינוס (שרידיה התגלו ב 1970 ברובע היהודי, סמוך לבתי מחסה) – ידוע לנו מ"מפת מידבא". בשנת 1884 נתגלתה בעיירה מידבא, שבעבר הירדן המזרחי, רצפת פסיפס הקדומה ביותר של ארץ-ישראל, שבמרכזה תיאור "העיר הקדושה ירושלים". העיר מתוארת בפירוט רב, מוקפת חומה ובה מגדלים. תבניתה סגלגלה (אף שצורתה היתה מרובעת) ובמרכזה הרחוב הראשי, הקארדו – שחצה את העיר מצפון לדרום ולצידו הכנסיות והמנזרים החשובים ביותר. כנסיית הקבר מובלטת מאוד, ואילו אזור רחבת הר הבית הוקטן במכוונן, להמעיט בחשיבותו ולהשאירו בשיממון, וכך להראות כי הנצרות ירשה את מקום היהדות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ירושלים הביזנטית התפתחה מאוד באזור שער ציון של ימינו, שער שכם (מפת מידבא סייעה להבין מדוע נקרא בערבית "באב-אל-עמוד", כי ברחבתו הראשית עמד עמוד גבוה ועליו פסלו של הקיסר אדריאנוס), ובעיקר פרח אזור שער יפו, מבפנים ומבחוץ. בחפירות הצלה ארכיאולוגיות של רשות העתיקות, שהתקיימו באזור ביו השנים 1994-1989, עם בניית פרויקט ממילא, חשפו פרופ' רוני רייך ואלי שוקרון את ראשיתה של הדרך שהוליכה מירושלים דרומה (רחוב יפו של ימינו). הדרך כוסתה בשכבה עבה של אבן-גיר כתושה, למעבר עגלות וסוסים והולכי רגל. משני ציידיו נבנו לאורכו בניינים, ליחידות קטנות שחולקו לשני חדרים (אחד חיצוני ואחד פנימי) אשר שימשו כחנויות. פריטים שנתגלו מחנויות אלו – כמו תליון עשוי דמוי צלב או רצפת פסיפס של בניין מאורך, אשר שימש למגורים ולאכסנייה לזרים – מצביעים על תנועת הצליינים הערה שהיתה במקום. בשולי אחת הרצפות נתגלו שתי כתובות, המביאות את הנוסח היווני לתהילים (צ"ה:6) "בואו נשתחווה ונכרעה ונברכה לפני יהוה עשנו" – והשנייה לתהילים (קי"ח:6) "יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם". הצליינים נכנסו דרך רחוב זה ורכשו מזכרות בחנויות, ולעיתים בחרו ללון באכסנייה הראשונה שפגשו בה. בתוך המבנים נתגלו מטבעות מזמנו של הקיסר יוסטינאיוס הראשון (565-527 לספירה) ועד ימי יוסטינוס השני (578-565 לספירה). מטבעות נתגלו גם בין מפולות האבנים והרחוב העולה אל שער יפו הביזנטי, המאפשרים תיארוך לשימוש האחרון בהם עד ראשיתה של התקופה, שהעיר עברה בשנת 660 לידי החליפים האומאיים.

קירות בית המרחץ הביזנטי (צילום: אדם אקרמן)

סופה של ירושלים כעיר ביזנטית נוצרית היה טראגי ביותר, כאשר פלשו אליה בשנת 614 לספירה הפרסים הססנים, וערכו טבח נוראי בתושביה הנוצרים. העיר חזרה לידי הביזנטיים בעקבות נצחונו של הקיסר הרקליוס על הפרסים. הוא הצליח גם להחזיר את הצלב הקדוש שנשדד מכנסיית הקבר, אך כבר בשנת 629 הפטריארך סופרוניוס, נכנע לאחר מצור, למפקד הערבי ת'אבת אל-פהמי, שהיה גם הח'ליף האומאי האחרון.

כ-100 מטרים ממערב לשער יפו נחשפה קבוצה של 15 קברים, כאשר המפואר שבהם (סומן במספר 10), הוא הגדול והמפואר בקברים הביזנטיים שנתגלו בירושלים. זוהי מערה טבעית באורך 12 מטר שנבחרה לקבור בה מספר רב של הרוגים בקבורה המונית. בחזיתה נבנתה קפלה וברצפת הפסיפס עוצבו שלושה צלבים, ולצידם נמצאה הכתובת ביוונית: "לישועה ולהצלה של אלה – שרק האל יודע שמותיהם". הגיל הצעיר של ההרוגים וריבוי הנשים שבהם, מצביע על כך שלמערה נאספו קורבנות הטבח האכזרי.

קיר ולבני חרס בבית המרחץ (צילום: אדם אקרמן)

בזמן ביצוע פרויקט ממילא וחפירת החניון הענק, טענו אנשי "אטרא קדישא" שהשלדים והעצמות שנתגלו (במערה מספר 10) הם של יהודים – למרות כל העדויות של הארכיאולוגים, כי בקבר ההמוני טמונים נוצרים. בסופו של מאבק עיקש התעכבה בנייתו של החניון בשנה וחצי, ואז אנשי "אטרא קדישא" פינו את העצמות וקברו במקום אחר.

בית המרחץ ניצל מהריסה ונשמר. הפתרון שהתקבל על דעת שני הצדדים, הוא שהכביש החדש יעבור מעל לקברים ומעל בית המרחץ, על ידי בניית קטע זה "כביש מרחף" מוגבה על גבי עמודים. ביצוע ההגבהה היה כרוך בתוספת של כ-1.5 מיליון דולר. ברשות העתיקות קיימת תוכנית לפיתוח של אזור בית המרחץ ולהקמת גן ארכיאולוגי, שיהיה בחסות מוזיאון מגדל דוד הסמוך. בית המרחץ יחובר למתחם מגדל דוד על ידי מנהרה. ברם, התוכנית טרם בוצעה, ולמצער אין כל שילוט בחלל מתחת לכביש, המסביר למבקר לאן הוא נקלע.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"