פרויקט ממילא פרץ לתודעת הציבור כהצלחה אורבנית גדולה, אבל רק לאחר מסכת ארוכה של סכסוכים, התנגדויות, עיכובים ומאבקים ציבוריים. שלושה עשורים – ולמעשה ארבעה עשורים – עברו מאז שבשנת 1970 ממשלת ישראל הפקיעה את שטח מתחם ממילא. מדובר היה על שטח של כ-120 דונם שהופקעו, ושנה לאחר מכן הוקמה חברת "קרתא" – חברה ממשלתית-עירונית (74 אחוז בבעלות המדינה ו-26 אחוז בבעלות עיריית ירושלים), כשהמטרה היתה לקדם את התכנון, את פיצוי הדיירים, הבינוי והפיתוח של מתחם ממילא. משך 40 שנה ליווה את הפרויקט האדריכל משה ספדיה. הוא גיבש תוכנית שאפתנית, שהתעלמה מהמורשת ההיסטורית-תרבותית של האזור, כמו גם לסמיכותו לשער יפו וחומות העיר העתיקה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה בעין כרם? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
התוכנית כללה הרס של כל מבני השכונה המצולקים והפגועים – שנגרם להם בשל קרבתם לקרבות שהתחוללו באזור במלחמת העצמאות – וההזנחה, העוני והנחשלות שהיתה מנת חלקו של המתחם בין השנים 1967-1948. כך למשל הוצעה גם בניית מערכת כבישים תת-קרקעים, שהיתה מונעת מהנוסעים להנות ממראה חומות העיר וכך גם הטיילת הצמודה לחומות העיר ("משעול קריב"), היתה נהרסת בשל סלילת כביש רב מסלולי.
בית קלארק אחרי השימור (צילום: אדם אקרמן)
סגן ראש העיר דאז, מירון בנבנישתי, התנגד לתוכנית וגיבש בעזרתו של האדריכל דוד קרוינקר, תוכנית מתוקנת, שהציעה הציעה החייאת המתחם הרגיש משמממנו, תוך שימור ושיפוץ חלק מהבתים, שהינם בעלי חשיבות היסטורית. ראש העיר טדי קולק תמך תחילה בתוכנית המקיפה של משה ספדי, אך בשל לחץ ציבורי ועצומה בחתימת אלפי פעילים, נאות ספדי לשנות את תוכנית ממילא. בשנת 1985 הוחלט על ביטול מערכת כבישים תת-קרקעים, היקף הבנייה צומצם וסוכם כי רחוב ממילא יהיה סגור לכלי רכב ויהפוך למדרחוב. אחד עשר מבנים בעלי ערך היסטורי-ארכיטקטוני ניצלו מהריסה, שוחזרו ושוקמו. ב"יום ירושלים" 1989 – התקיים טקס הנחת אבן הפינה, לציון ראשית עבודות הבנייה והפיתוח של פרויקט ממילא.
בית שטרן אחרי השימור (צילום: אדם אקרמן)
ברם, בכך לא הסתיימו תלאות הפרויקט. חברת 'לדברוק' הבריטית, שזכתה במכרז לביצוע הפרויקט, לא הצליחה להתמודד עם גודל המשימה (שכללה גם בניית חניון ענק). בשנת 1994 הוחלפה 'לדברוק', בחברת 'אלרוב', בבעלותו של היזם הנמרץ – אלפרד אקירוב. אולם גם אקירוב נאלץ להיאבק קשות בחברת 'קרתא', שנשלטה על ידי דירקטוריון של חברים חרדים – והערימה קשיים רבים על בקשות היתרי העבודה, שהוא ביקש לקדם. בנוסף לזאת, כאשר התגלו מערות קבורה ועצמות בעת חפירת החניון, טענה 'קרתא' שאלו קברי יהודים (אף כי הארכיאולוגים הוכיחו כי במערות היו קבורים נוצרים). העבודה התעכבה לתקופה ארוכה. חברת 'קרתא' התנגדה גם להקים בית קולנוע במקום – ולא הסכימה להפעלת החניון בשבתות ובחגים. העבודה בשטח נעצרה לגמרי לחמש שנים. אקירוב פנה לבית משפט וזכה בתביעה בשנת 2005, נגד חברת 'קרתא', שהואשמה בגרימת עיכוב הפרויקט. לזכותו של אקירוב נפסקו פיצויים בסך שהגיע לעשרות מיליוני שקלים. קנס זה גרם להתפרקות "קרתא". העבודה חודשה בתנופה רבה על ידי חברת אקירוב – והשלב הראשון הושלם בשנת 2008. כך הפך פרויקט ממילא למיקרוקוסמוס של בעיות התיכנון והחנייה בירושלים, של ניגודי אינטרסים ציבוריים ומאבקים של ציבור חרדי. במקום שהפרויקט יושלם תוך עשור, נמשכה הבנייה כ-20 שנה (1988-2008) – וקודם לכן עשור שלם הוקדש למריבות ולהתנצחויות, סביב גיבוש התוכניות. משך כ-40 שנה, איי ההריסות של אזור ממילא היו לפגם אורבני ואסטטי במראה ירושלים.
חזית בניין משוחזר עם סימון האבנים (צילום: אדם אקרמן)
רוצים להישאר מעודכנים?
המהלך כיום לאורך 600 המטר של מדרחוב ממילא – משער יפו ועד לצומת הרחובות דוד המלך, שלמה המלך ואגרון – יתקשה לדמיין שבין השנים 1967-1948, היתה זו שכונת ספר דלה ומוזנחת, ששטח ההפקר הבדיל בינה לבין הליגיונרים שהיו על חומות העיר העתיקה. טרם פרוץ מלחמת העצמאות היה זה אזור מסחרי פורח. בשנות 1930-1920, נבנו לאורך רחוב ממילא ובאזור המסחרי הסמוך לו – חנויות טקסטיל וקמעונאות למוצרי מזון ובנייה. הוקמו סוכנויות לממכר כלי רכב, ביטוח, חברות נסיעות וסניפי בנקים. אולם עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, המון ערבי מוסת התפרץ לשכונה ובזז ושרף חנויות של יהודים. בשוך הקרבות הקשים באזור – נקבע בהסכמי שביתת הנשק, כי 75 אחוז ממנו יישארו בתחום ישראל, ו-25 אחוז יהיו לשטח ההפקר. נבנתה חומת מגן מבטון, הוצבו גדרות תיל ושטחים נרחבים היו ממוקשים. הרחוב המרכזי בשכונת ממילא אופיין במוסכים ובעלי מלאכה. הבתים הפגועים שנעזבו על ידי האוכלוסייה הערבית – יושבו בעולים מיעוטי יכולת – בעיקר מכורדיסטאן, מרוקו ותימן. עשרות משפחות התגוררו גם בשני בניינים שהיו לסמלי ממילא – מלון פאסט (שנהרס ב-1975) ובית טאנוס ששימש כמפקדת הגנה בקרבות 1948 (שנהרס רק ב-1990).
שדרת הקניות בממילא (צילום: אדם אקרמן)
חרף המציאות הקשה תחת איום מתמיד מצליפת החיילים הירדנים וחיי עוני ומחסור של התושבים בתקופה של קליטת עלייה ומדיניות הצנע – התפתחו בממילא חיי קהילה מגוונים. במתחם היו שישה בתי כנסת של עדות שונות ומרבית הילדים למדו בגני ילדים ובבית ספר מקומי. מקלחות לא היו בבתים והדיירים התקלחו בגיגיות ששימשו לכביסה. לא היו תנורי הסקה – והשירותים היו בחצרות האחוריות. חרף מצב זה והצפיפות הרבה – התפתחה במקום הרגשת אחווה – כולם הכירו האחד את השני והיו שותפים לעצב ולשמחות. אחרי פינוי הבתים עם פיתוח הפרויקט – המשיכו התושבים בקשר והקימו עמותה לשמירת מורשת העבר. בשנת 2004 התקיים בבנייני האומה כנס חברתי-נוסטלגי של יוצאי השכונה, בהשתתפות למעלה מ 2000 איש.
בתום מלחמת ששת הימים ב-1967, חזר שטח שכונת ממילא כולו לריבונותה של ירושלים המאוחדת – ומצבו הפיזי הירוד דרש תכנון מחדש. עוד בשלהי התקופה העות'מנית (משנת 1860) – ובמיוחד בתקופת המנדט הבריטי – בלטה חשיבותו של שער יפו והאזור הסמוך לו – כאחד האסטרטגיים ביותר בלב ירושלים. בתהליך איטי ומורחב של תכנון וביצוע, הוחל בתהליך המייגע של הריסת בתים, פיצוי בעלי העסקים ופנוי התושבים והעברתם לדירות חלופיות. עבודת שימור קפדנית נעשתה על ידי משרד ספדי ב-11 מבנים. שימור מלא נעשה בבית שטרן, בו התאכסן בשנת 1898 בנימין זאב הרצל. הבית פורק וכל אבן סומנה בו – ואז נבנה מחדש במפלס המדרחוב. בית קלארק התלת-קומתי, בקצה המזרחי של רחוב ממילא, שנבנה ב-1898 – עבר שימור חלקי והוסב לשימוש מסחרי (קלארק האמריקאי – היה מנהל סוכנות הנסיעות תומאס קוק). המנזר הצרפתי סן ונסן דה פול – שבולט ביופיו ובהדרו – שולב במדרחוב ומוסיף חן אירופאי למתחם. חזיתות של מבנים אחרים, בעלי ערך היסטורי, שופצו והותאמו לצרכים מסחריים ולמשרדים.
שדרת הקניות בממילא (צילום: אדם אקרמן)
פרויקט ממילא, עם רובע המגורים הסמוך המודרני כפר דוד – המזכיר כפר תנכ"י, שתוכנן גם כן משה ספדי – ושני בתי המלון המפוארים – מגדל דוד וממילא, היו יחד עם המדרחוב – לפנינת חן יוקרתית. רובע ממילא יועד למגורים, מסחר, משרדים ובלוי. המדרחוב הבנוי בצורת קניון פתוח, שמשולב בו תיאטרון קטן עם 300 מקומות ישיבה מאבן, תערוכות מייצגי אמנים הפזורות לאורכו, בתי קפה ומסעדות עם נוף לעבר חומות העיר העתיקה, חנויות עם מותגים יוקרתיים ומופעים מוזיקליים והרקדה – כל אלו יוצרים תמהיל מאוזן ומרתק עבור המבקרים. שדרות אלרוב – ממילא היו לסיפור הצלחה. השדרות מהווים בזעיר אנפין את השאנז' אליזה של ירושלים וונוצר גשר חי ותוסס בין מזרח העיר ומערבה.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
חגית
הבניין המצולם בתמונה הראשונה נמצא במערב השדרה ואינו בית קלארק.
בית קלארק נמצא בחלק המזרחי של התוואי המקורי, לפני התוספת החדשה שמגיעה עד שער יפו. בתוך הסלון של משפחת קלארק נמצאת מסעדה (לוצ'נה אם אני לא טועה).
זירבל
לדעתי מקום מדהים ותודה למירון בנבנישתי שנלחם ולא ויתר, המעבר מרחוב דוד המלך ויציאה בקצה עם עלייה לשער יפו הצלחה.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
והדמון החרדי כמו תמיד אשם בכל
כמה כיף לשנוא
אסתר
תיירותי
גם רוחי לחנויות?