הפינה ההיסטורית: יקבי היין היהודים בעיר העתיקה – מסורת והמשכיות

בני הישוב הישן בירושלים, שחיו ברובם בעוני רב בין חומות העיר העתיקה ולא הצטיינו בפרודוקטיביות רבה אלא התבססו על כספי החלוקה שנאספו בתפוצות, הצמיחו מתוכם מפעל כלכלי אחד רווחי, שהיה באופן בלעדי בידי היהודים – ייצור ומכירת יין.

היו אלו מספר משפחות – שור, טפרברג, וידמן ומנדלסון – כולן משפחות חסידים שמוצאן מרוסיה הלבנה, אשר הקימו יקבים משפחתיים. מרבית המשפחות היו משודכות זו לזו, ויצרו שושלות מיוחסות שצאצאיהם ממשיכים את מסורת האהבה ליין מזה למעלה מ-150 שנה.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה במושבה היוונית? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

על זכות הראשונים ועל השאלה שתמיד צצה מי היה היקב הראשון בירושלים, נאבקות משפחות שור וטפרברג – אך נראה כי היתה זו משפחת שור עם היקב שהקימה בשנת 1848, במרתף מרווח בחצר ביתו של ר' מנדל ראנד, חסיד צ'אנז. מקים היקב היה חסיד רוז'ין אברהם קלינא-שור ביחד עם בנו יצחק, שהבינו כי היהודים זקוקים ליין כשר לקידוש, וכי החסידים אוהבים גם ללגום מעט משקאות חריפים. הם הקימו את היקב הבראשיתי בסמטת הגיא, מאה שנה לפני קום המדינה. תחילה הם רכשו את הענבים בשוק בעיר העתיקה, אך מאחר והיו מוכנים לשלם מחיר הוגן עבורם, החלו פלאחים מכפרי האזור להגיע עם פרי הבציר עד היקב על גבי חמורים וגמלים, למרות הרעש הגדול שהפריע למנוחת השכנים. צרכני היין היו רוכשים אותו במכלים ובבקבוקים שהם הביאו עמם, והיין היה נמזג ישר מהחבית.

חביות היין של יקב טפרברג (צילום: באדיבות יקב טפרברג)

המוסלמים, כידוע, לא שותים יין (או אלכוהול בכלל), ובשל כך שוק הצריכה היה מצומצם. ר' יצחק ובנו שמואל החלו לייצא בקבוקי יין לקידוש, להבדלה ולצרכים נוספים לארץ מולדתם – רוסיה, באמצעות סוחרים שהכירו את משפחת שור. שמואל התחתן עם רוזה ילידת צפת, אישה נמרצת ותקיפה שהקימה בית מרזח בשוק הכותנה הסמוך להר הבית. חרף ההתנכלות המתמדת מצד הערבים, החזיק המקום מעמד עד פרעות 1929 ונודע בשם "חמרה רוזה". היקב עבר לשכונת בית ישראל, ומשם נדד לתל ארזה, ולבסוף כל יקבי משפחת שור מצאו את מקומם במישור אדומים.

משפחת טפרברג, שאף היא טוענת לראשוניות, ידועה ביקב שהוקם ב-1870 על ידי זאב (זיידי) טפרברג ברחוב חב"ד. טפרברג פיתח את העסק לממכר נרחב ובסיוע הקונסוליה האוסטרית, הפך לספק יין למשקאות אלכוהולים לצבא האוסטרי בארץ. הוא פתח ליד היקב גם חנות יין בשותפות עם רוזה שור. משפחת טפרברג טוענת שאביו של זאב, אברהם, שנמלט מאודסה לאוסטריה, למד שם אצל משפחת יוגבים וותיקה את מלאכת ייצור היין. הוא עלה לארץ כאזרח אוסטרי, הקים ב-1834 בירושלים מפעל יין צנוע. השוני בגירסאות בין יקבי שור לטפרברג, נובע מההבדלים שהיו בין רישום מפעל בתקופה התורכית, לבין ההכרה הרשמית בו.

מרכז הטעימות של יקב ירושלים במשכנות שאננים (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לוויכוח, חשוב לציין, יש ערך היסטורי בלבד, כי מבחינה מעשית שתי המשפחות ראויות להוקרה בשל תרומתן לישוב ולמדינה, בהשרשת תרבות היין. בני משפחת טפרברג יכולים להתגאות כי הם דור חמישי רצוף, ממועד ההקמה הרשמי של היקב ב-1870, ועד היום הם ממשיכים את הבעלות על היקב. לעומת זאת צאצאי שור פעילים נמרצות גם היום, אך הם התפלגו בשנות ה-1990 לארבע יקבים, הנמצאים כולם במישור אדומים: ארזה, הכורמים, ציון ו-1848. יקב טפרברג עזב את העיר העתיקה ב-1925 תחילה לרוממה, לאחר מכן למוצא ושם שינה שמו ל"יקבי אפרת". ב-2002 חזר לשמו "טפרברג 1870". ב-2006 נבנה היקב מחדש, על שטח של כ-20 דונם ליד קיבוץ צרעה. תחת הנהגתו של מוטי טפרברג, בן נינו של אברהם, החל היקב לייצר משנות ה-90 יינות שולחנים איכותיים ביותר. טפרברג ייעל את תהליך תהליך הבציר והייצור וכיום היקב מפיק כ-8 מיליון בקבוקים לשנה, ונחשב לאחד משלושת הגדולים בארץ.

הכרמים של יקבי ירושלים (צילום: באדיבות יקב ירושלים)

כך גם יקבי שור משנות ה-90, לאור התפתחות המודעות ליין בישראל, לא הסתפקו יותר בייצור יינות מסורתיים וכשרים למהדרין. בנוסף למותג מיץ הענבים "תירוש" והמשקאות החריפים הפשוטים, ברנדי וערק, הם החלו לייצר יינות איכותיים יבשים בסגנון ישראלי. עד 1998 הם ייצרו בעיקר למגזר החרדי, אך בני הדור השביעי והשמיני, החליטו לכבוש גם נתח בשוק החילוני. יחד עם זאת יקב הכורמים בבעלותו של אלי שור, ממשיך לייצר את יין הקונדיטון הירושלמי המוזכר בתלמוד, שהיה לסמל יקב שור מיום היווסדו ועד עזיבת העיר העתיקה. הקונדיטון התלמודי היה יין חזק מענבים שגדלו בסביבות ירושלים, ושהיו מוסיפים לו דבש תמרים (סילאן) וגרגרי פלפל שחור. מתכון בסיסי זה שופר על ידי יקב כורמים ובתהליך התיישנות ממושך של שנתיים בחביות והוספת ברנדי ומרכיבי תיבול טבעיים, הגדלים באזור ירושלים, נוצר תמהיל קונדיטון "מחוזק" – קונדיטון 18. היקב של יוסי שור מתמחה ביצור ברנדי, אך אינו מפיק את מיץ הענבים, שבו מתמחים שני בני משפחת שור האחרים בעלי יקב "ציון" ו"ארזה".

מותג השם ירושלים מהווה משאת נפשו של כל בעל יקב בארץ ומהווה גם מנוף להגברת מכירות בחו"ל. בעוד המחלוקת בין יקבי טפרברג ושור נמשכת מזה מספר דורות בשאלה, מי היה הראשון שבהם בירושלים – פרץ לשוק הירושלמי, איש העסקים עופר גואטה – וזכה כי תוצר היקב שלו ייקרא "יינות ירושלים". המאבק שלו מול מותג שהתחרה בו על השימוש בשם ירושלים, הגיע עד בית המשפט. גואטה, הודות לעובדה שהיקב שלו הוא היחיד שנותר בתחומי העיר, זכה בתווית היוקרתית: "יינות ירושלים: אגודה חקלאית שיתופית".

חביות היין של יקב טפרברג (צילום: באדיבות יקב טפרברג)

היקב של גואטה ממוקם באזור עטרות והוא גלגולו של יקב "שמשון", שהוקם על ידי משפחת מנדלסון בתחילת המאה ה-20 בעיר העתיקה. יונה מנדלסון, חסיד חב"ד ומחותן לציפורה מבית יקבי שור, הקים יקב בשם "שמשון". היקב עבר עם קום המדינה לשכונת בית ישראל וב-1976 התמקם במקומו הנוכחי בעטרות. בנו שלמה, נקלע לקשיים כספיים והיקב נמכר ב-2006 לגואטה. בתהליך התחדשות נמרץ, החלפת מערך הבציר והצטיידות בקו מילוי חדש – ובעזרת כישרונותיהם של המנכ"ל לשעבר אל"מ ארז וינר, והמנכ"ל הנוכחי ליאור לקסר (שהוא גם היינן הראשי), היקב קפץ מייצור של 300 אלף בקבוקים לשנה ל-3.5 מיליון. היקב פרץ לשווקים רבים בעולם, בהם ארה"ב, ברזיל, טאיוואן, אוסטרליה, קנדה ומערב אירופה. בעוד יקב "שמשון", התבסס על יינות מסורתיים ויין תירוש (בשם "בציר"), כיום 70 אחוז מיינות היקב הם יינות יבשים ואיכותיים ביותר, שזכו במדליות רבות בתחרויות בינלאומיות. מרבית הענבים מגיעים מכרמים חדשים בעיקר מהרי השומרון ליד שילה והרי יהודה.

בנוסף, גואטה פתח מרכז מבקרים וטעימות של יינותיו, בטחנת הרוח מונטיפיורי. צעד זה אפשר שימוש באיור של הטחנה, שהוקמה ב-1857 על ידי משה מונטיפיורי, על גבי תוויות הבקבוקים. מרכז המבקרים של יקבי ירושלים הפך לאטרקציה תיירותית. הוקם בו בית קפה עם נוף מרהיב והוצבה עגלת עץ מסוגננת המשמשת כקיוסק. סמיכות מרכז המבקרים למבנה, בו נמצאת מרכבתו של השר מונטפיורי מאחורי זכוכית, מושכת זוגות לקיים טרם חתונתם צילומים במקום.

מרפסת התצפית של יקבי ירושלים (צילום: אדם אקרמן)

בטחנה, שחודשה ב-2018 ובתוכה מרכז הטעימות, מוקרן סרטון על מונטפיורי ועל בתי "משכנות שאננים", שהוקמו ב-1860 והיו השכונה העברית הראשונה מחוץ לחומות. המבקר במקום מתחבר ליין ולדמותו של משה מונטפיורי. יצוין כי מונטפיורי, קרא לשטח שעליו נבנו בתי משכנות שאננים "כרם משה ויהודית מונטפיורי". הוא נודע באהבתו ליין, וצאצאיו שהשתתפו בטכס חידוש הטחנה, מצאו תיעוד ביומנו כי שתה יומיום בקבוק אחד – ואולי זו היתה הסגולה לכך שחי מאה ואחת שנים בבריאות טובה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".