דעה | מהפכה משפטית? אפילו לא רפורמה

בפתח דבריי אציין כי כלל לא מדובר ברפורמה. עיקר השינויים בחקיקה עוסקים בהשבת המצב לקדמותו או בהסדרת המצב הקיים. ואסביר.

למדינת ישראל אין חוקה. ישנה מגילת העצמאות, שהיא מגילת יסוד שנחתמה ביום הקמת המדינה, אך היא איננה חוקה – לא במהותה ולא מבחינת הפרטים שמצויים בה או אלה שאינם מצויים בה. לדוגמא – כל ילד יודע לדקלם שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אך המילה "דמוקרטיה" כלל לא מופיעה במגילת העצמאות. מה גם שמגילת העצמאות לא נתקבלה באופן דמוקרטי, שכן נציגים של חלק גדול בעם כלל לא הוזמנו לנסחה או לחתום עליה – למשל, מנחם בגין שהיה ראש האופוזיציה משך 29 שנים מקום המדינה, איננו חתום על מגילה זו. אפילו את שמה של המדינה – מדינת ישראל – קבעו דוד בן גוריון ומשה שרת בדיון של כמה דקות בטרם חתימת המגילה, כאשר הסברה הרווחת היתה ששמה של המדינה צריך להיות "מדינת היהודים", כפי שקרא לה הרצל.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

מחפשים דירה בגילה? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים

על כל פנים, עד שנת 1992 מדינת ישראל היתה מדינה דמוקרטית לעילא ולעילא, ואף עברה מבחנים קשים שדמוקרטיות צעירות לא עמדו בהן – סערת המחלוקת על קבלת השילומים מגרמניה (המערבית) ולאחר מכן כינון יחסים עימה, מלחמת יום הכיפורים, המהפך הפוליטי של 1977 והעברת השלטון למי שהוגדר על ידי השמאל כפשיסט (בן גוריון אף כינה את בגין וזאב ז'בוטינסקי בשם היטלר).

עד 1992 כל רשות ידעה את מקומה – הממשלה משלה, הכנסת חוקקה ובית המשפט עסק בשפיטה. בבג"ץ היו שופטים לא פחות דגולים מאלה שמונו אחר כך, אך הם לא חשבו שבסמכותם לפסול חוקים, ולא שאבו לעצמם סמכויות שלא על פי חוק. ענקי המשפט כמו נשיאי העליון אגרנט, כהן, זוסמן, לנדוי ואחרים היו אנשים צנועים, שהבינו היטב כי עיקר הדמוקרטיה זה שלטון העם ושלטון החוק, וכי במידה ובית המשפט יתערב יתר על המידה ברשויות הנבחרות על ידי העם – הכנסת והממשלה, הוא יאבד את אמון הציבור, כפי שאכן אירע בפועל.

במרץ 1992, בשלהי ממשלת 'הימין מלא-מלא' שהוקמה ע"י יצחק שמיר בשנת 1990 (בעקבות התרגיל המסריח), נחקקו חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק על ידי 32 ח"כים תומכים ו-21 מתנגדים, בכנסת מנומנמת לעת לילה. הכנסת והממשלה לא ייחסו לו חשיבות רבה, ובטח שלא חשבו שהם מכוננים חוקה. גם אף אחד לא חלם להסמיך בחוק זה את בית המשפט לפסול חוקים אחרים שלא מתיישבים איתו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אבל הפוליטיקאי הגדול מכולם – שופט העליון אהרון ברק – חשב אחרת. בפסק דין 'בנק המזרחי', אשר פורסם באופן ערמומי בנובמבר 1995, בשבוע שלאחר רצח יצחק רבין, כאשר כל הארץ בוקה ומבולקה, מכריז ברק על 'מהפכה חוקתית'. לטענתו חוקי היסוד הם חוקה, ולבית המשפט יש סמכות לבטל כל חוק שסותר את החוקה או פוגע בזכויות שהחוקה מקנה. את פסק הדין של דעת המיעוט כתב השופט מישאל חשין (אשר לא חשוד כאיש ימין קיצוני) והוא תוהה על איזה חוקה מדבר אהרון ברק. להלן מספר משפטים פרי עטו: "אתנגד בכל כוחי כי נכיר סמכות לכנסת לחקוק חוקה על דרך פסיקה של בית המשפט…, על-פי תפיסות שנויות במחלוקת, תפיסות שלא קנו להן אחיזת סלע בחברה בישראל. והעם היכן הוא? וכי לא ראוי שנשאל את דעתו? אדרבא: נקרא לעם ונשאלה את פיו… אם ירצו העם ומנהיגיו בחוקה – תימצא הדרך אליה; אם לא ירצו – לא תכונן חוקה. כל שאינני מסכים לו הוא, כי תחוקק חוקה ואת פי העם לא שאלנו".

אם אכן חוקי היסוד הנ"ל היו חוקה, כיצד זה שום עיתון לא יצא למחרת בכותרת ראשית בעניין, או לפחות כותרת משנית בעמוד 3?

מאז ועד היום, שאבו לעצמם ברק וחבריו בבית המשפט העליון (שאותם דאג לשכפל בדמותו כצלמו), סמכויות למכביר, תוך קביעה ש"הכל שפיט", הרחבת זכות העמידה לכל זב חוטם שתוחב את אפו ומתעבר על ריב לא לו, וקביעה שבג"ץ יהיה זה הפוסק האחרון מה סביר ומה לא, ומה מידתי ומה לא. בתוך כך גם פסלו 22 חוקים שהכנסת חוקקה. כדוגמא מובהקת ניתן להביא את החוק למניעת הסתננות, אשר נפסל על ידי בג"ץ 3 פעמים, אחרי שהכנסת ניסתה לתקן אותו כדי שיהיה "סביר" ו"חוקתי". שוב הסתבר שבג"ץ חזק מאוד בהגנה על מסתננים, פלשתינים וכדו', אך פחות מעניינים אותו תושבי דרום תל אביב או מגורשי גוש קטיף. ושוב, כל הפסיקות הם בהתאם לערכים החשובים בעיניי שופטי בג"ץ, אשר באים מ"אזור החיוג" של מרצ, ולא בהתאם לערכים שחשובים לרוב העם היושב בציון כפי שהם באים לידי ביטוי בבחירות לכנסת ובהרכב חברי הכנסת.

וזאת חשוב לדעת: משפטים אינה מהפקולטות למדעים מדויקים. גם אין בפקולטה חוגים ל"סבירות" ו"מידתיות". מי שלמד משפטים אינו יודע טוב מאחרים מה סביר ומה לא. פסיקה משפטית אינה אמת מוחלטת, וכל בר-בי-רב מבין שהיא מושפעת מהרקע של השופט ומהשקפת עולמו. לא לחינם ישנם משפטים רבים (הן בבג"ץ, הן בתחום הפלילי והן התחום האזרחי) שבהם שופט אחד מגיע לתוצאה הפוכה לגמרי מזו של חברו להרכב. הרבה פעמים, לא נעים לומר, ניכר כי השופט תוקע את החץ במקום שחפץ מראש, ולאחר מכן הוא מצייר את עיגולי המטרה מסביב בדמות נימוקים שונים ומשונים.

אגב, בכדי שתבינו את הצביעות: בשנת 1993 בזמן ממשלת רבין קבע בג"ץ כי ההסדר המונע ייבוא בשר חזיר לארץ אינו "חוקתי" היות והוא נוגד את חוק יסוד חופש העיסוק. הדבר גרם למשבר קואליציוני וש"ס איימה בהפלת ממשלת רבין. כדי להציל את ממשלת השמאל/אוסלו, היה זה אהרון ברק עצמו שניסח פסקת התגברות שהתווספה לחוק היסוד, והיא אפשרה לחוקק את החוק שאסר ייבוא בשר חזיר.

את כל הטירלול הנ"ל באה "הרפורמה" להסדיר ולתקן – הרפורמה באה לקבוע מהם חוקי יסוד, וכיצד ניתן לחוקקם או לתקנם באופן מיוחד. לקבוע מתי בג"ץ יכול לפסול חוקים (שאינם חוקי יסוד), באיזה הרכב ובאיזה רוב. לאפשר לנבחרי העם למנות שופטים שאינם מגוון אחד. לבטל את עילת ה"סבירות", ועוד כהנה וכהנה.

• הכותב הינו עו"ד דורון ניר-צבי, 25 שנים במקצוע, חבר עמותת 'חוננו – סיוע משפטי לאומי' (צילום: חוננו)